אני נגד

סליחה, אני מן הדור הישן. מן הזקנים שכה מרבים להעליב אותם מחמת גילם, ומבקש להביע דעה והד מעולם מדיני שהיה ואיננו עוד. הייתי ה"בנימין" בקרב הפרשנים המדיניים בעיתונות הכתובה, וסביר להניח כי בגלל גילי הצעיר דאז נותרתי המוהיקני האחרון בחיים.

היו שם עיתונאים נודעים בדורם. חגי אשד ויוסף חריף ואריה צימוקי וארי רט וגבריאל שטרן ויהושע תדמור, ואני. עבדנו מול דיפלומטים ומדינאים מיומנים במשרד החוץ ובמערכת הביטחון ובמשרד ראש הממשלה.

נראה לי כי אילו בימים ההם הייתה ישראל נקלעת למשבר כה חריף עם ממשלת פולין, שאישררה חוק אנטישמי נגד ניצולי השואה, כולנו היינו ממליצים לממשלה לא להוריד את דרג השגרירות שלנו בווארשה ולא להחזיר את העומד בראשה להתייעצות בבית, וכמובן לא להציע לדיפלומט הפולני בתל אביב להישאר בארצו. כי יש לנו אינטרס בהידברות גם עם עולם הרשע והזדון.

הדיפלומטיה הישראלית במיטבה לא צמצמה ולא הסיגה אחור את נציגותה אלא במקרים בודדים, ובדרך כלל נתגלה כי הייתה זו איוולת. זכורים לי שני מקרים: כאשר התמנה קורט ולדהיים - פושע מלחמה מימי הנאצים - לנשיא אוסטריה משכה ישראל את שגרירה מווינה למשך שש שנים. לפני כשלוש שנים היא גם פרשה מאונסקו. עוד איוולת. בימים אלה היא עושה זאת בפולין בלי מחשבה תחילה.

נא לא לטעות: אונסקו הוא ארגון נתעב נטול כל יושרה תרבותית-ערכית כלפי הפעילות הארכיאולוגית הברוכה של ישראל; וולדהיים לא היה חייל רגיל בוורמאכט אלא ביחידה שעסקה בהשמדת היהודים, ובכל העולם הנאור הסתייגו ממנו; ועתה פולין לא רק מתנכלת לניצולי השואה אלא הופכת למדינה חשוכה אנטי-ליברלית החורכת את מערכת המשפט שלה ופוגעת בלהטבי"ם ובזכויות נשים, ומה לא?

שר החוץ יאיר לפיד מנהל מאבק עז כנגד הזדון של הממשלה הפולנית כלפי ניצולי השואה, וזה ראוי מאוד. אך ישראל אינה מקיימת את קשריה הדיפלומטיים בהתאם לאופיו של המשטר בכל מדינה ומדינה. רוסיה כבשה את קרים ופלשה לאוקראינה במהלך מגונה, האם מישהו מציע להחזיר את שגריר ישראל ממוסקבה לירושלים?

וסין רודפת ומדכאה מיעוט מוסלמי בארצה, ובכן האם להחזיר הביתה את השגריר מבייג'ינג?
וגם הונגריה דומה לפולין בשחיקת שלטון החוק ובחנק הדמוקרטיה - האם להסתלק גם מבודפשט? עמדתי אינה חדשנית. אני בעד מלחמת חורמה דיפלומטית באונסקו ובפולין, אך בלי לצמצם את הנוכחות הדיפלומטית שלנו בארץ ובארגון בינלאומי כאלה. הרי בעוד זמן מה יתהפך הגלגל וניתקל בקושי להחזיר את עטרת שגרירותנו ליושנה.

בשעתו הסתייגתי בזמן אמת מהורדת דרג השגרירות הישראלית בווינה, ועתה בפולין, ואני מציע מאבק חריף לשכנוע דעת הקהל בווארשה לאורך נהר הוויסלה ולא לנהל מירושלים דיפלומטיה מתקפלת של נעלבים.

ואם להפליג לשבריר של שנייה על-כנפי הדמיון - אילו נוצר מצב, שניתן היה לקיים איזושהי נציגות דיפלומטית של ישראל באירן העויינת והאלימה כלפינו - האם לא היינו קופצים על אפשרות כזאת כמוצאי שלל רב? דיפלומטיה חכמה אינה עוקרת מרצונה החופשי את יתדותיה גם באדמת טרשים.