בשיפולי העיר העתיקה של לובלין ניצב בית דו-קומתי חסר ייחוד, ודאי לעומת הבתים ההדורים והמקושטים שסביבו. שני שלטים הקבועים בכניסה אליו מלמדים, כי כאן שכנו משרדי הקהילה היהודית בעיר וכאן מצאו מחסה יתומים וזקנים בני הקהילה; הם נרצחו ב-24 במארס 1942 כחלק מחיסול הגטו. כיום זהו מרכז תרבותי. כאשר נכנסתי אליו אתמול (16.8.21), ועל ראשי כיפה סרוגה, נתקלתי במבט חשדני ואף עוין של שתי הנשים שישבו בכניסה ונאסר עלי לבקר בו. קיבלתי את הרושם שהן חוששות שבאתי לדרוש את הבעלות עליו.
כחוקר שואה אני יודע מהן אנטישמיות וגזענות, ומשום כך נזהר מאוד שלא להשתמש במילים אלו בהקשרים שגויים. לא כל מדינה שמצביעה נגדנו באירוויזיון היא אנטישמית ולא כל ביקורת על יהודים היא גזענות. אבל מצד שני, כפי שאמר שופט בית המשפט העליון האמריקני פּוֹטֶר סטיוארט בהקשר אחרי לגמרי, "אני מזהה אותה כשאני רואה אותה". מה שאנחנו רואים כעת בפולין הוא אנטישמיות, חד וחלק. זה מתחיל מהחוק המונע השבת רכוש של קורבנות שואה, נמשך במבטים של אותן נשים ומגיע לאיום הגס לבטל את משלחות הנוער מישראל לפולין. זו אנטישמיות, כי היא מכוונת נגד יהודים באשר הם יהודים, כי היא מתכתבת עם הטענות הנושנות בדבר הקשר הפסול בין יהודים לכסף, וכי היא מכוונת כלפי הנושא המקודש ביותר לעם היהודי ולו בלבד - השואה.
לא ניכנס כאן לשאלות הסבוכות של יחסי יהודים-פולנים לאורך הדורות בכלל ובשואה בפרט. נזכיר רק, שהיו משתפי פעולה פולנים רבים ורבבות השתתפו בצורה ישירה ועקיפה ברדיפות ובהשמדה, לצד למעלה מ-7,000 פולנים שהוכרו כחסידי אומות העולם - רבע מכלל מקבלי התואר. תופעות דומות היו כמעט בכל רחבי אירופה, מצרפת ועד אוקראינה, מהולנד ועד יוון. פולין מקבלת יותר תשומת לב משום שכמעט מחצית מקורבנות השואה היו תושביה (נכון לגבולות ספטמבר 1939) ומשום שעל אדמתה הוקמו חמישה מבין ששת מחנות ההשמדה ובהם אושוויץ.
גם בשאלת השבת הרכוש לא נעסוק כרגע. גם היא מורכבת מאוד, משום שלאחר השוד הנאצי בא השוד הקומוניסטי, לאחר מכן באה ההפרטה וכל אלו יחדיו יצרו שרשרת בעלויות ארוכה וקשה לפיצוח. קשה אף לקבוע למי להשיב את הרכוש הקהילתי, לנוכח העובדה שבפולין יש אולי 30,000 יהודים, בעוד צאצאיהם של הקורבנות מפוזרים בכל העולם, והיו אין-ספור מחלוקות בתוך העם היהודי בשאלת הבעלות על בתי הכנסת, בתי הקברות, בתי הספר והנכסים הדומים.
אל תאשימו את הראי
השורות הבאות מטפלות רק בסוגיה האקטואלית ביותר: משלחות הנוער מישראל לפולין. סגן שר החוץ הפולני, פאוול יבלונסקי, אמר השבוע שארצו בוחנת את המשך קיומם משום שלטענתו "מטפטפים בהם שנאה לפולין". לדבריו, הסיורים "לא מתקיימים באופן ראוי, ולעתים הם מחדירים שנאה לפולין לראשיהם של הצעירים הישראלים. אנחנו מתמודדים עם אנטי-פולניות בישראל. יש הרבה סיבות למצב הזה - אבל אחת מהן היא הצורה שבה מחנכים ומגדלים את הנוער הישראלי. התעמולה הזו, שמבוססת על שנאת פולין, מטופטפת לראשיהם של אנשים צעירים מגיל צעיר בבית הספר".
זהו קשקוש מוחלט, אלא אם כן אמירת האמת מהווה בעיני יבלונסקי "שנאת פולין" - וזה בהחלט אפשרי, לנוכח החוק המקומי האוסר לומר את האמת על חלקם של הפולנים בשואה. בהנחיות הרשמיות של משרד החינוך נאמר כי אחת ממטרות המסע (האחרונה בין שש המטרות) היא "להכיר את מורכבות היחסים בין היהודים לפולנים לאורך ההיסטוריה של העמים". יצא לי להשתתף במסע שכזה, ואני מעיד שלא נאמרה בו מילה אחת של שנאה כלפי הפולנים. יצא לי לדבר עם לא-מעט בני נוער, ולא שמעתי מהם אף מילה של שנאה כלפי הפולנים. ובכלל, אני לא מרגיש שנאה - אפילו לא כלפי גרמניה - אלא צער עמוק על ההשמדה, גאווה על העמידה, רצון להבין כיצד זה אירע ונחישות למנוע את הישנות האירועים.
אם נחזור לאתר משרד החינוך נראה, שהפולנים ממש שוליים בכל העסק. מטרות המסע הן "להכיר את העושר הרוחני והתרבותי של החיים היהודיים בפולין לפני מלחמת העולם השנייה באמצעות ביקור באתרים ומפגש עם שרידי החיים היהודים ברחבי פולין. לחזק את הקשר של הנוער עם עברו של העם היהודי ולעסוק בזהות ישראלית. לחוש ולנסות להבין את המשמעות והסיבות ההיסטוריות והיקף החורבן והאובדן של הקהילות היהודיות שנרצחו. להכיר את האידיאולוגיה הנאצית ואת המניעים לצמיחתה. להכיר ולהעריך את העמידה האמיצה והמאבק להישרדות". ורק אחרי כל זה, כאמור, המטרה היא לבחון את היחסים בין הפולנים ליהודים במשך 1,000 שנה. אם התמונה המצטיירת בהקשר זה היא בעיקרה של דיכוי ורציחות - יואילו נא יבלונסקי וחבריו לבחון את המציאות ולא להאשים את הראי.
100 מיליון דולר בשנה
האיום של יבלונסקי הזכיר לי בדיחה ידועה על סוחר יהודי אליו מתגלה מלאך ומבטיח לתת לו את כל מבוקשו, אך מבהיר לו שמתחרהו יקבל כפליים. תגובתו של הסוחר: "תוציא לי עין". אם יש ממש באיומו של יבלונסקי, הרי שמדובר בתופעה הפוכה: הפולנים מוכנים להוציא לעצמם שתי עיניים כדי להוציא לישראל עין אחת. מהבחינה הכלכלית גרידא, ביטול המסעות יפגע בפולין הרבה יותר מאשר בישראל (אגב, לא ברור עד כמה הפולנים יכולים למנוע אותם; נראה שהכלי העיקרי שבידיהם הוא ביטול האישור לליווי המסעות בידי אנשי ביטחון ישראלים).
ראו את המספרים. עד הקורונה יצאו לפולין מדי שנה 40,000 בני נוער ישראלים ב-400 משלחות. עלות המסע הייתה 4,800-4,300 שקל לתלמיד. חלק מן הכסף נשאר בידיים ישראליות (עמלות וכדומה), ומצד שני - המבקרים גם מוציאים כסף בפולין עצמה. לכן, אפשר להניח שכל נוסע מותיר בפולין 5,000 שקל. זה אומר: 200 מיליון שקל לשנה רק מהתלמידים. תוסיפו לזה אלפי מלווים, מדריכים שיוצאים להשתלמויות ולהכנות בפולין ומשלחות נוער שאינן מאורגנות בידי משרד החינוך. אם יבוטלו משלחות הנוער, ניתן להניח שרבים אחרים יבטלו גם הם את ביקוריהם מתוך מחאה. בחשבון זהיר, מדובר בהפסד של 100 מיליון דולר בשנה לפולנים - ובענפים שנפגעו בצורה הקשה ביותר מן הקורונה: תיירות, תעופה ואירוח. הסכום הזה שווה לתוצר השנתי של 6,600 פולנים. לשם השוואה: הוא מקביל לתוצר של 2,200 ישראלים, כי התמ"ג לנפש בישראל גבוה פי שלושה מאשר בפולין (45,000 דולר לעומת 15,000 דולר).
ומדוע כל זה הוא אנטישמיות? משום שדבריו של יבלונסקי עונים במלואם לאחד המאפיינים הבולטים ביותר של האנטישמיות: היהודים אשמים בכך שהם נפגעים. זה החל בשנאת ישראל הנוצרית והגיע לשיאו באנטישמיות הגזענית מבית מדרשם של הנאצים, וזה ממש לא עבר מן העולם. לפי יבלונסקי, אם המסעות לפולין ייפסקו - זה יהיה בגלל הישראלים (ובמילים אחרות: בגלל היהודים). לשיטתו, אם ינתקו את העם היהודי מהגלות החשובה ביותר והחשוכה ביותר בה שהה, זה יהיה בגללו. המסעות לפולין מעוררים מזה שנים מחלוקת פדגוגית משמעותית והרבה תגובות רגשיות, והאיום הבוטה של יבלונסקי רק מחזק את אלו הסוברים שיש להימנע מהם. הייתי אומר שזו מטרתו האמיתית - להביא לכך שהישראלים יפסיקו בעצמם לבקר בפולין - אבל לא אייחס תחכום שכזה לאנטישמי גס שכזה. בפועל, מדובר בעוד מאפיין ישן של האנטישמיות: נכונות לפגיעה עצמית כדי לפגוע ביהודים, ואחר כך כמובן להאשים בכך את היהודים עצמם.
התשובה האישית שלי היא להמשיך לבקר בפולין, להמשיך לתמוך במסעות הנוער, לעודד כל ישראלי לבקר ולראות במו עיניו - ולהמשיך לחקור ולחשוף את האמת על חלקם של פולין והפולנים בשואה, לטוב ולרע. ואעשה את כל זה עם כיפה סרוגה על הראש. לא אסתיר את זהותי הדתית והלאומית במדינה בה נרצחו משפחותיהם של שני הסבים שלי.
