בושה גדולה

תחקיר על המזון בצה"ל, ששידר ערוץ 12, מזעזע, אך לא חידש הרבה - המזון, שדגמו תחקירני הערוץ ממטבחי צה"ל, היה מזוהם קשות בחיידקים צואתיים וגם במחלות מסוכנות (כמו ליסטריה!), הטבחים לא שמרו על היגיינה, והמטבחים היו מטונפים. "... אֵין כָּל-חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׃ יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה-זֶה חָדָשׁ הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ", אמר קהלת (פרק א', פסוקים ט'-י'), הוא המלך שלמה החכם מכל אדם.

גדנ"עי הייתי, טירון וגם חייל (אומנם במאה הקודמת), אך נוכחתי, שאמרתו המפורסמת של נפוליון זויפה, והיא - "הצבא צועד על קיבתו המקולקלת". את שירותי הצבאי, גם במילואים וגם אחר-כך, ליוו מטבחים איומים. פעם הבאתי את בתי הצעירה למשרדי הצבאי בקריה, ואכלנו באחד מחדרי-אוכל לקצינים בכירים במחנה המטכ"ל. הילדה, שהייתה בת שמונה-תשע, הביטה באוכל בתיעוב, ולא נגעה בו, וכשיצאנו מחדר-האוכל תמהה איך אכלתי את הפיגולים. יותר לא הסכימה, עד שירותה הצבאי, להיכנס לחדר-אוכל צבאי. כשבאה למשרדי, אכלנו במסעדות, שפרחו מאוד עקב הרמה הגרועה של האוכל הצבאי, מסביב למחנה.

במהלך שנותיי בצבא פגשתי חדרי-אוכל טובים ואפילו מעולים. הבולטים בהם, למיטב זיכרוני המתערער, היו בגדוד השריון 82 בגולן ובמכללה לפיקוד-ולמטה בגלילות. והיו גרועים ביותר ולמטה מזה, ולא אזכיר אותם מחמת גועל שתקפני.

חייל טוב

במילואים נהגנו לא לאכול בימ"ח. תמיד היה "גאזלֶן" זמין ליד הימ"ח ואפילו בקרבת המוצבים בעמק הירדן. הבאנו עמנו מצרכים (פרודוקטים, בלשון המשובשת, ששמעתי בתחקיר המזון); ותמיד הייתה למישהו מכונית, והגענו למכולת סמוכה. במוצבי הקו בעמק הירדן ובגולן דאגנו לנקות ביומנו הראשון בהם את המטבחים ואת מחסני המזון. עשרות ארגזים של ירקות, של פירות ושל לחם מעופשים השלכנו למזבלה; ולא תמיד דאגו לספק לנו לחם, ירקות ופירות טריים. ולא נדבר על המקרים, שבהם משאית ההספקה "שכחה" לפקוד את המוצב, או ש"שכחו" להטעין עליה בשר עבורנו.

"חייל טוב". כך אמר לי פעם, קצת אחרי מלחמת ששת הימים משה בר-כוכבא (בריל) הידוע, עליו השלום - "לבוש היטב, אכל טוב, ישן מספיק, ומאומן היטב". אימצתי את הרעיון מאז. המזון המפוגל, שמגישות כיום בהרבה מהמטבחים הצבאיים חברות הסעדה, שנבחרו במסגרת ההפרטה, מלמד, כי היחס לחייל בצבאנו, מאז ומעולם, מחפיר, ובריל היה חריג בגישתו האבהית לחייליו.

בלוֹאים

זה לא רק המזון. השתדלנו להביא למילואים שמיכות, סדינים וכרים, כיוון שבציוד השינה הצבאי שרצו טפילים. יש לי גוף קצת גדול מדי וכפות רגליים ענקיות. חיכיתי כחמש שנים עד שבקומבינה מבריקה, אילצתי אפסנאי צבאי להחליף את נעליי (מספר 47) הבלויות בנעליים חדשות ... והייתי לוחם חרמ"ש. כלומר, איש חי"ר. מכנסי עבודה וחולצה - כמובן, לא היו במידתי. כמו אחרים, שסבלו מכך, נאלצתי לקרוע את המכנסיים, שהונפקו לי בחיול, כדי שכל גופי ייכנס איכשהו לתוכן.

יום אחד הסתובבתי בצאלים במכנסיים קרועים, בחולצה, שכיסתה רק את חזי, ובנעליים בלויות, ופגשתי קצין בכיר מידידיי. "קריעת תחת האימון הזה", חייך, כשבוע לאחר שחרורי ממילואים הביא לביתי שלוש חליפות במידה גדולה מאוד (נדמה לי, "מ") של בגדי עבודה. בימ"ח המשכתי לקבל, בחיולי לשירות מילואים, בגדי עבודה לגמדים.

אחרי מלחמת יום הכיפורים התחלנו לקבל את הציוד האישי בקיטבג. בגדי העבודה האלה והרבה מהציוד האישי, ובעיקר, פנכות אוכל ("מסטינגים"), סכו"ם, שמיכות וסוודרים - נותרו בקיטבגים ללא שימוש כיוון שחשדנו בהם, בצדק, שאינם נקיים.

החייל הופקר

כשח"כ אחמד טיבי היכה חייל, שעיכבוֹ במחסום בחברון, העיר ח"כ מיקי לוי, יו"ר הכנסת, לשר הביטחון, שיש לחדד את ההוראות לחיילים בדבר זכויות הח"כים. לא שמענו מלוי, משר הביטחון ומהרמטכ"ל שום מלה בנושא לטובת החייל, שביצע את תפקידו. כלומר, הפקירו את החייל, ששלחו לחברון, בידי ח"כ חצוף ואלים.

בניגוד לעמדת הורי החייל, אני סבור, שהבעיה אינה של יו"ר הכנסת (שחובתו הקדושה לשמור מכל משמר על הקואליציה, התומכת בממשלת הכחש והזדון, שהקימה מפלגתו) בלבד, אלא גם של שר הביטחון גנץ, שיש לו ניסיון לא-מועט בהפקרת חיילים, ושל הרמטכ"ל אביב כוכבי. או, בעצם, זה עוד פן של הזלזול בחייל, הטבוע בדנ"א של צבאנו.

פן אחר של הזלזול הנה ה"משכורת הצבאית", שמקבל חייל בשירות חובה. נכון, כוונת חוק שירות חובה הייתה לשירות חינם, אך זה נראה לא-יפה ולא-מעשי. כיום מקבל חייל קרבי כמה מאות שקלים, ומפקדו, איש הקבע, שכר עתק, שלועג בראש חוצות ובפתחי סניפי בנקים לחיילי החובה.

הצבא הפריט הרבה שירותים, וביטל אחרים. כך, ביחידות אין יותר כביסה צבאית, והעול מוטל על ההורים בחופשת השבת הקצרה של החיילים. יתר על כן, חולבים את ההורים, ומחייבים אותם לקנות טרם הגיוס ציוד אישי מיותר ברובו, ובהרבה יחידות "מתרימים" אותם לסייע ליחידה.

אפשר בקושי להבליג על זה, אך כשחוק ההסדרים מיסד את ההסדר המושחת של "תוספות רמטכ"ל" לפורשים לגמלאות - נראה לי, שהגדישו את הסאה, אך הדבר יעבור בשתיקה בהתעמלות ידיים אמנותית בכנסת ובוועדותיה.