חברה קבלנית תפצה רוכשים עקב אי רישום דירותיהם

בית המשפט הורה (יום א', 23.12.07) לחברה קבלנית להעניק פיצוי כספי, בסך 50,000 ש"ח לכל אחד מהתובעים, בשל אי רישום דירותיהם בטאבו.

התובעים רכשו את הדירות מהנתבעת במועדים שונים, והינם בעלי הזכות להירשם כבעלים בבית דירות. הנתבעת הינה הבעלים הרשומים של המקרקעין, והיא החברה הקבלנית שבנתה את הבית המשותף ומכרה את הדירות לתובעים. אין חולק כי התובעים שילמו לנתבעת במועד את מלוא התמורה עבור הדירות, וכי הם זכאים להירשם כבעליהן.

התובעים טענו כי הנתבעת הפרה את התחייבותה על-פי ההסכם, לרשום את הבית המשותף ואת הדירות על שמם, באופן שגרם להם נזקים, עוגמת נפש וחוסר ודאות משפטית לגבי זכויותיהם.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובעים הפרו את ההסכם עמה הפרה יסודית, בכך שהגישו התנגדות למתן היתר לבניית דירה נוספת בקומת הקרקע. התנהגותם זו מנעה את רישום הבית המשותף. לטענת הנתבעת, התובעים ידעו והסכימו לבניית דירה נוספת זו, ועתה הם מנסים להתעשר שלא כדין, על חשבונה, ולשלול ממנה את זכותה.

בית המשפט קבע כי הנתבעת התחייבה, בסעיף 47(א) להסכמים עם התובעים, לרשום את הבית המשותף ואת הדירות על שמם של התובעים בלשכת רישום המקרקעין. בית המשפט דחה את טענת הנתבעת, כי לא נקבע מועד לרישום הבית המשותף לגבי חלק מהתובעים. בית המשפט העיר כי מוטב שטענה זו לא הייתה עולה, מפני שהחברה הקבלנית היא זו שניסחה את החוזים עם התובעים.

בית המשפט ציין כי הראיות מלמדות, כי אין כל בסיס עובדתי או משפטי לטענת הנתבעת, כאילו התנגדות התובעים לבניית דירה נוספת בקומת הקרקע - היא שגרמה לעיכוב ברישום הבית המשותף והבעלות בדירות.

בית המשפט קבע כי רצון הנתבעת לבנות ולמכור דירה נוספת בבניין איננו מהווה צידוק לעיכוב רישום הבית המשותף והזכויות על שם התובעים. כמו כן, גם הוכח כי בלי קשר לעמדת התובעים, אין הנתבעת יכולה לבנות דירה נוספת, בהעדר אישור מרשויות התכנון.

ההסכמה עם התובעים בחוזה ובמפרט, כי עומדת לנתבעת זכות לבנות דירה נוספת בקומת הקרקע אינה עומדת בדרישות סעיף 6 לחוק המכר (דירות), ולפיכך אין די בה כדי להוציא את אותו שטח שבקומה המפולשת מגדר הרכוש המשותף, כמוגדר בחוק ובתקנון המצוי.

בית המשפט קבע כי לנתבעת לא הייתה מלכתחילה זכות לבניית יחידת דיור נוספת בקומת הקרקע. קומת הקרקע המפולשת היא חלק מן הרכוש המשותף, כהגדרת חוק המקרקעין והתקנון המצוי שבתוספת לחוק. ובתור שכזו אין לגרוע ממנה חלקים לצורך בניית יחידת דיור נוספת, אלא בהסכמת כל בעלי הדירות בבניין.

בית המשפט קבע, כאמור, כי הנתבעת הפרה בהפרה יסודית את ההסכם עם התובעים. אי לכך, בית המשפט הורה לנתבעת לרשום את המקרקעין כבית משותף בלשכת רישום המקרקעין, ולהעביר את זכות הבעלות בדירות על שם התובעים. כמו כן, בית המשפט קבע כי הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים סך של 50,000 ש"ח.