בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
מדובר במדינה חשובה וידידותית לישראל, כולל בתחום הביטחוני ● התגובות הזועמות על החוק בנושא השבת הרכוש הן מזיקות ומיותרות, וממילא אין לישראל ולעם היהודי סיכוי לשרש את האנטישמיות
|
ידידה טובה של ישראל [צילום: צ'ארק סוקולובסקי, AP]
|
|
|
|
|
האנטישמיות היא תופעה חברתית בת יותר מ-2,000 שנה. כבר באימפריה הרומית הופיעו כתבים אנטישמיים, עוד לפני צליבתו של ישו, אירוע אשר עיצב את ההתייחסות של דורות של נוצרים ליהודים. אף במדינות ללא נוכחות יהודית או מדינות ללא מורשת תרבותית תנ"כית קיימים גילויים אנטישמיים. ברור שרבדים תרבותיים מושרשים אלו אינם קשורים למה שהיהודים עושים או הינם. זוהי מחלה חברתית של הגויים. מדינת היהודים, אשר מטבעה דואגת ליהודים באשר הם, אימצה תפקיד מרכזי במלחמה נגד האנטישמיות. אך מדינת ישראל הקטנה, בעלת המשאבים המוגבלים, אינה צריכה להתמקד בריפוי מחלה כרונית הפושה בין הגויים. חובתה למחות, אך עליה לזכור, כי ישראל אינה יכולה לשנות את העולם ופניות לנהוג ללא דעות קדומות אינן נענות כל כך. יתר על כן: זוהי חובתם המוסרית של הגויים לרפא את עצמם מדעות קדומות נגד היהודים. הם אלו אשר צריכים להתבייש שהיהודי אינו יכול להתהלך ברחובות בריסל או פריז חבוש כיפה או ענוד מגן דוד מבלי שיטרידו אותו. חנה ארנדט ציינה שהאנטישמיות היא תסמין ראשוני לדחפים טוטליטריים בימין ובשמאל. לכן על הגויים הנאורים, ויש רבים כאלה, להנהיג את המאבק באנטישמיות, ומדינותיהם הן שצריכות לממן את המסע לתיקון חברתם. יש ארגונים יהודיים רבים הנאבקים באנטישמיות. ככל הנראה זהו בזבוז משאבים במסע סיזיפי לשרש תופעה פתולוגית נפוצה מאוד. למעשה, אין שום עדות שהעבודה הרבה ורבת השנים המושקעת על-ידי ארגונים יהודיים הורידה את רף האנטישמיות במדינה כלשהי. ישראל צריכה להיות קשובה לדאגות הקהילות היהודיות ולעזור להן, אבל מדיניות החוץ של מדינת הלאום של העם היהודי צריכה להתמקד במימוש האינטרסים המדינתיים. ישראל אינה צריכה להימנע מלקיים קשרים ולעשות עסקים עם מנהיגים אשר אינם נמנים עם אוהדי העם היהודי. קהילות יהודיות שרדו בעבר, כי למנהיגיהן הייתה תובנה זאת. משבר היחסים עם פולין הוא דוגמה לסטייה מגישה מעשית ותגובה מוגזמת לחוק נגד החזרת רכוש שנכנס לתוקף בפולין. אומנם המניעים לחוק יש בהם היגיון מסוים, אבל ככל הנראה הם כוללים גם נימות אנטישמיות. בכל מקרה, החוק הובא לפרלמנט הפולני לחקיקה על-ידי ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי במדינה ריבונית. אומנם פקידי ממשל אמריקנים וגם ארגונים בינלאומיים השמיעו ביקורת נגד החוק החדש בפולין, אך הורדת דרג היחסים הדיפלומטיים על-ידי מדינת ישראל הייתה מיותרת. ההתבטאות של שר החוץ, יאיר לפיד, שישראל אינה חוששת מאיומים אנטישמיים ואינה מתעלמת מההתנהגות המבישה של הממשל האנטי-דמוקרטי בפולין - היא צורמת ביותר. היא אינה נכונה מוסרית, ומזיקה מדינית. הניסיון של ישראל לשנות את החוק ולחנך 40 מיליון פולנים נידון לכישלון, ורק יגביר את המשבר. עדיף היה להגיע להסכמות שקטות עם ממשלת פולין. יתר על כן: פולין היא מדינה אירופית חשובה (החמישית בגודל אוכלוסייתה באיחוד האירופי) וידידה טובה של ישראל. היא עוזרת לעמוד נגד הדחפים האנטי-ישראלים מבריסל. הצבעותיה בפורומים בינלאומיים טובה לישראל מרוב מדינות אירופה. היחסים הדו-צדדיים הם מצוינים, וכוללים מרכיב ביטחוני חשוב. התפיסה השמרנית והלאומית של ממשלת פולין מקרבת אותה לישראל. ישראל צריכה ללמוד להתגבר על זיכרונות העבר ולאמץ מדיניות חוץ תועלתנית המקדמת את כוחה ורווחתה של מדינת ישראל.
|
|
הכותב הוא נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JCSS). סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.
|
|
תאריך:
|
28/08/2021
|
|
|
עודכן:
|
28/08/2021
|
|
אפרים ענבר
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
יאיר4
|
28/08/21 11:50
|
|
2
|
|
דניאל99
|
28/08/21 13:54
|
|
יהודי מרוקו אינם זכאים לפיצוי על רדיפות בזמן השואה, שכן אין הם עונים על ההגדרות שנקבעו בחוק לקבלת הפיצוי. כך קובע (יום ה', 26.8.21) המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, ניל הנדל.
|
|
|
בבלוג שלי הקדשתי כמה וכמה מאמרים, ואף סדרות לפולין, לרבות נושא הרכוש היהודי השדוד. חשבתי שמלאתי את המכסה. וכי כמה אפשר לכתוב על פולין, שעליה נכתב הרבה, לא רק בגנותה אלא גם בשבחה. למשל צבא פולין, שחיל-האוויר היעיל שלה נמחק ביום הראשון לבליץ על פולין כתוצאה ממודיעין בוגדני, עיכב את הכוח הנאצי האדיר בשערי הבירה וורשה למשך יותר משבוע. שום מדינה אחרת, באירופה, עם צבא, חיל אוויר וכוחות שריון גדולים פי כמה וביצורים כמו "קו מז'ינו" המפורסם, לא עשה כדבר הזה. הפולנים לחמו ולחמו עם הראש בקיר תוך שמחצו בו גם את ראשיהם של חיילים נאציים. זאת פולין. יש כאן צרוף מיוחד במינו של אומץ וגאווה לאומית, אמונה נוצרית קתולית ואיזה פאטליות היסטורית של היות פולין במשך דורות במקום רע באמצע - בין רוסיה לפרוסיה.
|
|
|
חיכיתי עד שיבוא המצפונאי התורן ויגיד לנו הבוקר "שאנו טובלים ושרץ בידנו". יש הטוענים שאין לתבוע מהפולנים את רכוש היהודים כשאנחנו גזלנו את רכוש הפלשתינים שגורשו מאדמתם על ידנו על לא עוול בכפם, ולא מוכנים להחזיר אותו, קל וחומר לא להחזיר את חמשת מיליוני הפלשתינים המסכנים שגירשנו מאדמתם. אנחנו הרי מדינת אפרטהייד, שמפלה בין יהודים לערבים, עם חוק השבות שמאפשר לכל יהודי לעלות לישראל ומונעים את זכות השיבה מהפליטים המסכנים שגורשו.
|
|
|
עמדות שהופיעו בכתובים או נשמעו בתקשורת הישראלית לאחרונה, לאחר החלטת נשיא פולין לאשרר את החוק "הגוזל בפועל" את רכושם של ניצולי שואה חיים או שאריהם, גורסות שיש להימנע מהחרפת טון התגובה נגד מעשהַ של פולין, מתוך אינטרסים פוליטיים-יחב"ליים 1 של ישראל. בין היתר הופיע מאמר בנדון, ישראל היום - דעות היום, 23.8.2021, בו מביע דעה דומה נשיא המכון למחקרי ביטחון לאומי בירושלים, פרופ' אפרים ענבר. במאמרו מטיף הפרופ' ענבר מוסר לשר החוץ יאיר לפיד על תגובותיו החריפות נגד פולין, חרף העובדה שהוא מסכים שיסוד העמדה הפולנית, ובעיקר הדרך בה נהגה כלפי ישראל ובקשותיה, מקורם בגישה אנטישמית שאיננה חדשה בפולין. טיעונו שאנטישמיות היא בעיה של מי שחולל השקפת-עולם זו ועושה בה שימוש וחובתו להילחם בה קודמת לשלנו.
|
|
|
אולי אני לא צודק, אבל יש לי הרגשה שעשינו מהעניין של התנערות הפולנים מאשמתם בשואה יותר מדי רעש. כלומר, לפי דעתי, הגיע הזמן לסלוח ולשכוח. ולא בגללם, אלא בגללנו. בגלל השלווה הנפשית שלנו וההכרח לעבור ולהתקדם הלאה.
|
|
|
|