עמדות שהופיעו בכתובים או נשמעו בתקשורת הישראלית לאחרונה, לאחר החלטת נשיא פולין לאשרר את החוק "הגוזל בפועל" את רכושם של ניצולי שואה חיים או שאריהם, גורסות שיש להימנע מהחרפת טון התגובה נגד מעשהַ של פולין, מתוך אינטרסים פוליטיים-יחב"ליים
1 של ישראל. בין היתר הופיע מאמר בנדון, ישראל היום - דעות היום, 23.8.2021, בו מביע דעה דומה נשיא המכון למחקרי ביטחון לאומי בירושלים, פרופ' אפרים ענבר. במאמרו מטיף הפרופ' ענבר מוסר לשר החוץ יאיר לפיד על תגובותיו החריפות נגד פולין, חרף העובדה שהוא מסכים שיסוד העמדה הפולנית, ובעיקר הדרך בה נהגה כלפי ישראל ובקשותיה, מקורם בגישה אנטישמית שאיננה חדשה בפולין. טיעונו שאנטישמיות היא בעיה של מי שחולל השקפת-עולם זו ועושה בה שימוש וחובתו להילחם בה קודמת לשלנו.
אני חולק על עמדה זו
2, משום שאנטישמיות היא רוח רעה שהשפעתה מידבקת ומזיקה ולאחרונה הפכה מעמדה מקובלת וידועה כלפי היהודים כבני-אדם (שמקורה בראשית תקופת הנצרות ברומי), וכיום היא מקבלת תפנית חדשה ל"אנטישמיות לאומית" - אידאולוגיה המבקשת לשלול על יסודות אנטישמיים את זכותו של העם היהודי למדינת לאום ריבונית משלו. בגישה זו מרבים להשתמש לאחרונה חוגי-ימין ושמאל קיצוניים באירופה ובארה"ב, דוגמת ה-BDS, המנהלים את המסעות האנטי-ציוניים האקטיביים ביותר נגד הציונות וישראל, בשמם ולמענם (כביכול) של הפלשתינים.
גם ללא טיעון זה, גישתו של פרופ' ענבר המבקש לראות באנטישמיות "מטרד" ולמקד את חשיבתה ומעשיה של ישראל בשיקולים מדיניים "קרים", אינה מקובלת עלי. לדידי החלטת פולין "להלאים" רכוש יהודי רב רק מפני שבעליו היהודים נספו בשואה ולשלול בשרירות לב זכויות בעלות עליו מניצולי שואה שרובם בערוב ימיהם או משאיריהם - היא גזלת כבשת הרש, ומעשה אנטישמי ממלכתי של פולין נגד העם היהודי.
לא כל עמדה בה מבטאים יהודים מחאה על קיפוח ואי-צדק משיקולים אנטישמיים ושרירות לב גרידא, היא שגיאה. ההיסטוריה הארוכה והקשה של יהודים בפולין במשך כ-900 שנה, שסיומה הוא באקט השמדה המונית שאותו אומנם יזמו הגרמנים, אולם עימו שיתפו פעולה פולנים רבים - לפני, במהלך ואחרי השואה ולרבות בימי השלטון הסובייטי - אינה ראויה לשבח או הבלגה, במיוחד
על-רקע אקט הסיום שמביימים כיום הפולנים לנגד עינינו. שכן, גזלת רכוש היהודים היא אקט של התעללות בעל יסודות אנטישמיים - מעין נקמה ביהודים שרבים מהם היו בעלי רכוש, ועתה הממשלה הפולנית הלאומית "הגיבורה", פועלת להחזרתו לידי בעליו החדשים-ישנים.
אין כאן שום עניין של ריבונות פולנית, משום שאיש אינו מערער עליה. זוהי התנהלות גסת-רוח, גזלנית, ורודפת בצע - שוד לאור היום. פולין נוהגת בישראל הריבונית כפי שראתה לנכון לנהוג בנתיניה היהודיים בעבר - כפריץ מול הווסאלים הנחותים הכפופים לרצונו הטוב. אילו ביקשה ממשלת פולין להסדיר את הנושא בדרך תרבותית וראויה, באמצעות שיח קונסטרוקטיבי, יכולה הייתה בנקל לתאם עמדות עם ישראל ולקבל החלטותיה לאחר מכן. האופן בו פעלה - דווקאיזם אגרסיבי וחצוף - מעיד על העדר רצון-טוב, על שרירות לב ועל המשך הבוז ליהודים, זכויותיהם, דעותיהם וכבודם. כך אסור שינהגו כיום באחד המקומות באירופה שהתאפיין כמוקד אנטישמיות מובהק.
אם הפולנים מחפשים אמת ביחסיהם כלפי היהודים, "אסור להפריע" להם להגיע אליה, ולא רק להם. הדרך הנכונה להגיב על התנהלותה הנלוזה של פולין בסוגיה זו צריכה להיות חשיפה מלאה ככל האפשר של עוללות הפולנים לפני, במהלך ואחרי המלחמה, כל עוד ועד כמה שהמידע קיים, נגיש וניתן לבדיקה ואימות.
רצוי שצוות מומחים יהודי ובינלאומי ירכז ויסכם מידע זה בספר-עדות שיפורסם בהקדם כ"צוואת השדוּדים".
