|
הופתעה. המאמנת אוסטפלד [צילום: עידו רוזנטל]
|
|
|
|
|
בית משפט השלום בתל אביב חייב (יום א', 30.12.07) את רשת שוקן, בעלת המקומון "העיר", העורך אורי שאלתיאל והכתבת עדי עוז שפירא, לשלם 300,000 שקל פיצויים, בצירוף הצמדה וריבית משנת 2006 לקבוצת הכדורסל "אנדה" רמת השרון, למאמנת שלה אורנה אוסטפלד, ליו"ר הקבוצה רחל אוסטרוביץ' ולשחקניות אורנית שוורץ, לירון כהן ותמר מעוז על הוצאת לשון הרע בכתבה שפרסם על הקבוצה.
השופטת חנה ינון גם חייבה את רשת שוקן לשלם 30 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין. השופטת כתבה כי לא זו בלבד שהכתבת הוציאה לשון הרע, אלא היא אף פעלה בניגוד לכללי האתיקה העיתונאיים הבסיסיים משום שהקליטה ראיון למרות התנגדות המרואינות.
הכתבה פורסמה ביום ב-3.3.06 במוסף הספורט של המקומון תחת הכותרת "אחת על אחת". בכותרת משנה נכתב: "כל האמת על האורגיות בחדר ההלבשה של אנדה רמת השרון. אורנית שוורץ, תמר מעוז ולירון כהן מנפצות כמה מיתוסים".
בכתבה עצמה נאמר: "אז מי שוכבת עם מי", "למה יש כל כך הרבה לסביות בכדורסל נשים?", "הן באמת מקבלות מחזור יחד?", "הן נותנות פליקים קטנים אחת לישבנה של השנייה?" - השאלות הבוטות הללו הוצעו על-ידי גברים (דווקא אינטליגנטים) כנושאי שיחה פוטנציאליים עם שחקניות אנדה רמת השרון. אני אומנם הייתי בדרכי לפגוש שלוש נשים חכמות (עם תעודות), שחקניות נבחרת ישראל (אחת מהן היא הקפטנית) וספורטאיות מובילות (קבוצתן לא רשמה הפסד אחד כל העונה), אבל לגברים ששמעו את שמן הזדקרו בעיקר שאלות מאזור החגורה ודרומה".
הנשיות החדשה - והעיתונאות החדשה
מפסק הדין עולה כי הכתבת נפגשה עם המאמנת והשחקניות כדי לכתוב כתבה לרגל "יום האשה הבינלאומי", והסבירה מראש כי "הגישה הכללית של המוסף כולו היא לעסוק בנשיות ה"חדשה", זו שכבר לא מרגישה צורך לאמץ נורמות התנהגות גבריות כדי להצליח".
בעדותה במשפט סיפרה אוסטפלד כי התפלאה לנוכח התיאורים הפורנוגרפיים, לטעמה, בכותרות הכתבה, מה גם שבראיון שנערך עם השחקניות "לא נאמר ולא נשאל דבר וחצי דבר על אורגיות בחדר ההלבשה - כך שלא ברור מאין הגיע המשפט הזה לכותרת הכתבה".
היא אמרה שהכותרות היו מבזות ומשפילות ביותר והעובדה כי הושמו במסגרת כתבה שנערכה לקראת "יום האשה הבינלאומי" מקוממת ומוכיחה עד כמה הדרך לשוויון בין המינים עדיין ארוכה. לדעתה, "במחיר של כתיבת תיאורי זימה חסרי שחר ובסיס שיש בהם לבזות את שחקניות הקבוצה, התכוון העיתון למשוך עיני הקוראים".
הכתבת רצתה "לנפץ מיתוסים"
הכתבת עדי עוז שפירא הסבירה בתצהיר כי שימשה בתחקיר שעשתה לקראת הראיון, שוחחה עם חברים ומכרים המתעניינים רובם בספורט. "הגברים העלו בפני סטיגמות ומיתוסים שונים, הקיימים ונפוצים מזה שנים, לרבות השערות גבריות אודות העדפותיהן המיניות של השחקניות, ולחילופין, פנטזיות גבריות על המתרחש בחדרי ההלבשה שלהן", אמרה.
"מאחר שראיתי את תרומת הפרסום לכבוד יום האשה הבינלאומי בניפוץ המיתוסים - החלטתי להתייחס לתפיסות השמרניות ששמעתי מגברים באופן נחרץ מאוד כבר בפתיח הראיון. כתבתי את הכתבה כולה במטרה להביע את מורת הרוח של השחקניות ושלי, מהאמירות וההתייחסויות הגבריות - אסטיגמטיות", כתבה.
בחקירה נגדית, העידה הכתבת כי את הכותרת לא נתנה היא, וכי במערכת העיתון "לא זכרו מי נתן אותה" - אלא שעורך בשם בן זילכה סבר שיתכן שהוא אשר נתן את הכותרת.
בפסק הדין כתבה השופטת ינון כי מי שמעיין בכותרת הראשית ובכותרת המשנה יכול להבין כי שחקניות הכדורסל בקבוצה הן לסביות, כולן או חלקן, המקיימות אורגיות בחדר ההלבשה.
השופטת הוסיפה כי אף שלא נמסרו בגוף הכתבה כל פרטים, ניתן לה "נופך מיני מפורש, הבא לפתות את הקורא לקראה, אף אם אין קשר להישגים הספורטיביים של התובעות ולתדמית שנשזרה להן, תדמית שלא יכולות היו להתגונן, בדיעבד, מפניה".
זו לא אני - זה הגברים
השופטת דחתה את טענותיה של הכתבת: "שימת האמירות המיניות הללו בפי "גברים ששמעו" או "גברים דווקא אינטליגנטים" - ולא בפי כותבי הכתבה, או ההצהרה כי השחקניות הללו באו "לנפץ כמה מיתוסים" - אין בה כדי ליטול עוקץ המילים הפוגעות, שכן יש בדבר התחכמות מה, לאמור, לא בעלת הטור חשה או סברה כך, אלא גברים בלבד, שהם המקשים בשאלות, וכך נסללה הדרך להציב האמירות בעלות הרמיזות המיניות הבוטות בכתבה, בלא שהנתבעים שמים עצמם כשותפים לדבר".
השופטת הוסיפה כי בהצבת הכותרות דנן פגעו הנתבעים אף באמונן של אוסטפלד ושחקניותיה, שלא עמדו על הכוונה לשזור בכותרות הכתבה ובגופה ביטויים עולבים ומשפילים אודותיהן בתחום המיני. לדעת השופטת, עורך העיר והכתבת "פעלו בקורטוב של הערמה ואדנות בנהגם כך, שכן, לאחר פרסום הכתבה עמדו התובעות, לצערן, בפני תוצר מוגמר אשר לא ניתן היה עוד לשינוי".
כך נהגה הכתבת גם בעניין דרישת המרואינות שהראיון לא יוקלט. בפועל, הראיון הוקלט. "עולה מאלה, כי בנוסף לפרסום לשון הרע נהגו הנתבעים עם התובעות בחוסר תם לב, תוך פגיעה בכללי האתיקה העיתונאית הבסיסיים", כתבה השופטת ינון.