שופט בית המשפט העליון של ארה"ב, סטיבן ברייר, אומר שהוא מתחבט בנוגע למועד פרישתו ומביא בחשבון שורה של גורמים, כולל מי יהיה הנשיא שיבחר את יורשו. ברייר בן ה-83 הוא אחד משלושה שופטים בלבד (מבין תשעה) המכהנים כיום ואשר מונו בידי נשיאים דמוקרטיים, ומאז תחילת השנה מופעל עליו לחץ לפרוש כאשר הן הבית הלבן והסנאט מצויים בשליטת הדמוקרטים וניתן להבטיח שבמקומו יבוא שופט ליברלי כמותו.

ברייר ציטט בשבוע שעבר (26.8.21), בראיון נרחב לניו-יורק טיימס, את שאמר לו השופט המנוח אנטונין סקאליה: "אני לא רוצה שיתמנה מישהו שפשוט יהפוך את כל מה שעשיתי ב-25 השנים האחרונות". לדבריו, היבט זה בהחלט מצוי בצד הפסיכולוגי של החלטתו. "אני לא חושב שאשאר עד שאמות - אני מקווה שלא", הוסיף ברייר, ברמז לרות בדר-גינזבורג, השופטת הליברלית שהלכה לעולמה אשתקד וכך יכול היה דונלד טראמפ להשלים שלושה מינויים שמרניים לבית המשפט העליון. ברייר הוא זקן השופטים בבית המשפט העליון ומכהן בו 27 שנים, מאז מינויו בידי הנשיא ביל קלינטון. רק קלרנס תומס בן ה-73 ותיק ממנו, עם 30 שנות כהונה.

ברייר אמר בנוגע להחלטת הפרישה: "יש המון דברים שמערפלים ויש המון שיקולים, היוצרים את השלם. אני אחליט". הוא הפסיק לרגע ואז אוסיף: "אני לא אוהב להחליט לגבי עצמי". ברייר התראיין לקראת הפרסום בחודש הבא של ספרו "The Authority of the Court and the Peril of Politics" העוסק במקורות סמכותו של בית המשפט העליון, והטוען שהיא מוחלשת על-ידי סימון השופטים כ"שמרנים" או "ליברלים". לדברי ברייר בספרו, לא כל חילוקי הדעות בבית המשפט צפויים מראש, וכי את רובם ניתן להסביר כהבדלים בפילוסופיה שיפוטית ובשיטות פרשניות.

ההחלטה איננה רק שיפוטית

בראיון עימו הכיר ברייר בכך שהפוליטיקאים, אשר הפכו את אישור מינוי השופטים לקרבות מפלגתיים, סבורים אחרת - אך הדגיש ששופטי בית המשפט העליון פועלים בתום לב, לעיתים מגיעים להסכמות ומדי פעם מפתיעים את הציבור בתיקי מפתח. בספרו מציין ברייר, כי בשלושת העשורים שלו כשופט למד, כי כל מי שנשבע אמונים כשופט - לוקח את שבועתו ברצינות רבה. "נאמנותו של שופט היא לשלטון החוק, לא למפלגה הפוליטית שסייעה להבטיח את מינויו", כתב.

הדברים עשויים לרמז שלדעת ברייר השופטים לא צריכים להביא בחשבון את מפלגתו של הנשיא שבכהונתו הם מכהנים, אבל בפועל הוא דוחה גישה זו. אנשי הטיימס שאלו אותו על אמירתו של נשיא בית המשפט העליון המנוח, ויליאם רנקוויסט, לפיה אין זה בלתי ראוי ששופט בבית המשפט העליון יביא בחשבון את הפוליטיקה בהחלטתו לפרוש. "ההחלטה מתי לפרוש איננה רק שיפוטית", אמר רנקוויסט. "זה נכון", מוסיף ברייר.

ברייר מתנגד לרעיון שהעלו חלק מן הדמוקרטים, במיוחד באגף השמאלי של המפלגה, להגדיל את מספר שופטי בית המשפט העליון כתגובה לרוב השמרני המוצק שנוצרו בארבע שנותיו של טראמפ. לדבריו, צעד כזה ישדר מסר ולפיו בית המשפט הוא מוסד פוליטי. "לכל הפחות, תחשבו פעמיים. אם צד אחד יכול לעשות זאת, גם הצד האחר יכול. ומה יקרה כאשר שני הצדדים יעשו זאת?", שאל רטורית. התשובה ברורה: מרוץ אין-סופי להגדלת מספר השופטים כדי שכל צד בתורו יבטיח לעצמו רוב. מרוץ שכזה יפחית את אמון הציבור בבית המשפט ויפגע בשלטון החוק, מזהיר ברייר.

תומך בהגבלת כהונת השופטים

הגבלת כהונת השופטים - כיום הם מכהנים ללא הגבלת גיל וללא הגבלת קדנציות - היא עניין אחר, הוסיף ברייר. "זו צריכה להיות כהונה ארוכה, משום שלא תרצו שהשופט יחשוב על התפקיד הבא שלו"; אם הייתה הגבלת כהונה, העיר ברייר, זה היה מקל עליו משום שלא היה צריך להתחבט לגבי פרישתו. עוד סבור ברייר, כי בית המשפט העליון צריך לצמצם את מספר החלטות החירום שהוא נותן, לאחר טיעונים בכתב בלבד, ללא דיון ובהחלטות בלתי מנומקות. בית המשפט צריך תמיד לנמק, הוסיף ברייר.

ברייר הפך לבכיר בין שלושת השופטים הליברלים, אחרי מותה של בדר-גינזבורג, לצידן של אלנה קגן וסוניה סוטומאיור. ששת השופטים האחרים מונו בידי נשיאים רפובליקנים ונחשבים לשמרנים: הנשיא ג'ון רוברטס (אם כי הוא מצביע לעיתים עם הליברלים), תומס, סמואל אליטו, ניל גורסוץ', ברט קוואנו ואיימי קוני-בארט (שלושת האחרונים - מינויים של הנשיא דונלד טראמפ). לדמוקרטים יהיה לפחות עד בחירות אמצע הקדנציה בנובמבר 2022 רוב בסנאט - בזכות הקול המכריע של קאמלה האריס. טראמפ מינה שופטים צעירים: גורסוץ' הוא בן 53, קוואנו בן 55, וקוני-בארט - בת 48. בצד השמרני של המפה היו מי שקיוו, שגם תומס או אליטו יפרשו, כדי לאפשר לטראמפ למנות שופט צעיר יותר.

שני השופטים אותם מינה קלינטון - בדר-גינזבורג וברייר - דחו קריאות לפרוש בעת כהונתו של ברק אובמה. בשנת 2013 אמרה בדר-גינזבורג, אז בת 80, כי היא מעריכה שיורשו של אובמה יהיה דמוקרט. שנה לאחר מכן אמרה, בהתייחסה לאקלים הפוליטי: "מי לדעתכם יכול להתמנות כעת ולקבל את אישור הסנאט, ושהייתם מעדיפים אותו על פנַי?". בדר-גינזבורג קיוותה לכהן עד לתום ממשל טראמפ, אך נפטרה בספטמבר שעבר וטראמפ מיהר למנות את קוני-בארט.

בדר-גינזבורג סבלה זמן רב מבריאות לקויה, בעוד בריאותו של ברייר איתנה. חבריו ועוזרים משפטיים לשעבר אומרים שהוא אוהב את עבודתו ונהנה מחברתם של כל עמיתיו, כולל אלו שאינו מסכים עימם. יש המציעים, כי בשל חוסר הוודאות של תהליך המינוי, יכול ברייר להתנות את פרישתו באישורו של מחליפו, כפי שעשתה השופטת סנדרה דיי-אוקונור ב-2005. השופט האחרון שפרש ב-2018, אנתוני קנדי, לא יצר התניה כזאת, אבל היה בטוח למדי שמחליפו יהיה שמרן כמותו: גורסוץ' היה עוזרו המשפטי, וקנדי עצמו הציע את קוואנו שאכן ירש את מקומו.