|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בצהרי יום ה-10 בספטמבר 1956 הותקף ממארב כוח אנשי מילואים של צה"ל שערך אימון ניווט באזור בית גוברין על-ידי כוח ירדני באש מרגמות ומקלעים ● שבעה מחיילי צה"ל נהרגו בתקרית ושניים נפצעו ● התקרית שכונתה לימים "תקרית דווימה" הוצנעה וכמעט נעלמה מדפי ההיסטוריה
|
|
מאיר הר-ציון ואשתו על הר הרוחות
|
|
|
|
|
ביום ב' 10 בספטמבר 1956 יצאה יחידת חילי צה"ל מורכבת מעשרות עתודאים ומילואימניקים חניכים בקורס מכי"ם לאימון ניווט בשטח באזור בית גוברין.
בשעת צהריים במהלך האימון, בעת שחיילי הכח הישראלי נעו רגלי באזור דווימה לא רחוק מקו גבול שביתת הנשק ישראל ירדן, הותקף הכוח הישראלי ממארב על-ידי כוח ירדני שהתמקם באחד הרכסים השולטים על השטח ופתח משם באש מרגמות ומקלעים לעבר הכוח הישראלי. ממכת האש הירדנית המפתיעה נהרגו שישה מחיילי צה"ל ושלושה נפצעו, אחד מהם קשה. הכוח הישראלי, כך לפחות דווח, היה מצויד בנשק קל בלבד, נסוג בהותירו את חללי צה"ל בשטח. גופות החללים נגררו על-ידי הירדנים לשטח ירדן.
על-פי עדויות, כמה מחיילי צה"ל נגררו חיים או פצועים על-ידי הירדנים לשטח ירדן ושם נרצחו. לאחר ההתקפה פשטו תושבי הכפרים שבסביבה על הגופות והתעללו בהן קשות. בשעות הערב של אותו יום הוחזרו הגופות לישראל והועברו לבדיקה וזיהוי במכון הפתולוגי באבו כביר. על הגופות התגלו סימנים ברורים של גרירה.
הערכה היא כי את ההתקפה על הכוח הישראלי ביצעה יחידה צבאית סדירה של הלגיון הירדני וזאת על-פי כלי הנשק שבהם השתמשו התוקפים (מרגמות ומקלעים).
"הירדנים אחראים להרג ששת החילים הישראלים"
הירדנים טענו כי כוח צה"ל הוא שחדר לשטח ירדן ופתח באש על כוח ירדני בסביבות הכפר עידנה באזור חברון. ירדן אף הגישה תלונה בעניין זה לוועדת שביתת הנשק הישראלית ירדנית שפעלה בחסות האו"ם. ועדה זו, לאחר שחקרה את התקרית וקיימה מספר ישיבות בנושא, הטילה על ירדן את האחריות להרג ששת החילים באזור דווימה וקבעה שכוחות ירדנים פתחו באש על החיילים הישראלים בהיותם בשטח ישראל.
הרוגי התקרית
כ-10 ימים לאחר התקרית הרצחנית, ב-21 בספטמבר 1956 מת מפצעיו גבריאל (גבי) בקשט אחד מפצועי התקרית ובכך עלה מספר הרוגי תקרית דווימה לשבעה. ואלה שמותיהם: גבריאל (גבי) בקשט, אילן (איבון) דרושקובסקי, בנימין המאירי, שמואל יהודה זקס, משה לרמן, יעקב פרידלנד, יהושע צרויה. רבים מההרוגים היו סטודנטים באוניברסיטה העברית שהיו בשירות מילואים.
ההרוגים הובאו לקבורה בטקס צבאי מלא. גבריאל (גבי) בקשט היה בן 25 במותו, בנם של טטיאנה והווטרינר ד"ר מיכאל בקשט. גבי גדל והתחנך בתל-מונד והמשיך את לימודיו בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. את השירות הצבאי עשה כמדריך, ולאחר שסיים קורס קצינים שירת כקצין ביחידה קרבית. בשנת 1952 החל גבריאל לימודיו בפקולטה לחקלאות ברחובות. הוא התמחה בבוסתנאות ובהגנת הצומח, ובמקביל עבד במחלקה לקרקע של התחנה לחקר החקלאות. בעת נופלו התגורר בקיבוץ נען שם שימשה רעייתו כמורה.
אילן דרושקובסקי היה בן 29 במותו. נולד בפולין ניצול שואה. עלה לישראל בשנת 1949 הצטרף לקיבוץ רבדים ושימש גזבר הקיבוץ למד בפקולטה לחקלאות התמחה בגידול בעלי חיים.
בנימין המאירי, בנם של יוסף ומלכה המאירי (מאירוביץ) נולד בשלהי 1935 בירושלים, למד בבית-הספר היסודי "תחכמוני" בירושלים ובהמשך עבר ללמוד בבית הספר התיכון בבית-הכרם. היה חניך ומדריך ב"התנועה המאוחדת". התגייס לצה"ל ביולי 1953, ושירת כסייר ביחידה קרבית. למד באוניברסיטה העברית סוציולוגיה והיסטוריה כללית. מגיל צעיר גילה בנימין נטייה לכתיבה; ובעיזבונו נמצאו שירים, סיפורים ומאמרים. בנימין תכנן לשאת לאשה את בחירת ליבו צעירה ירושלמית. החתונה הייתה אמורה להתקיים כחודש לאחר מותו.
שמואל-יהודה זקס, בן אסתר וזלמן, היה בן 26 בנופלו. נולד בירושלים בשנת 1930 למשפחת רבנים ודיינים; אביו זלמן זקס היה בעל חנות לספרים ולגלנטריה ברחוב יפו בירושלים. ראשוני-משפחתו היו ממייסדי ירושלים החדשה, ביניהם הרב הלל ריבלין, רבה הראשון של העדה האשכנזית. שמואל למד בישיבת "עץ-חיים" שבבני-ברק. בגיל 15 הצטרף לקיבוץ הדתי שדה-אליהו. בן 16 הצטרף ל"הגנה". בפרוץ מלחמת הקוממיות חזר לירושלים הנצורה וכחבר ה"הגנה" השתתף בקרבות רבים וחשובים ובהם שייך-ג'ארח, נוטר-דם, הר-ציון, קטמון. לאחר מלחמת העצמאות המשיך לשרת בצה"ל כסמל-קשר. התקבל כתלמיד באוניברסיטה העברית בירושלים ולמד גאולוגיה ומינרלוגיה.
משה לרמן בנם של יצחק וצילה, היה בן 19 בנופלו. התגורר עם משפחתו ברחוב הרב הרמן כהן 5 בתל אביב, למד בבית הספר מוריה בתל אביב, היה חניך תנועת בני עקיבא, התגייס לצה"ל באוגוסט 1954, ולמד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
יעקב פרידלנד בן רוזה ושלום היה בן 34 בנופלו. נולד ב-1922 בעיר גומבין שבפולין והיגר ב-1931 עם משפחתו לארגנטינה. ב-1947עלה לארץ עם קבוצת חברי "השומר הצעיר" והשתתף כלוחם בקרבות נגבה. בשנת 1949 היה ממייסדי קיבוץ געש. הובא למנוחות בקיבוצו געש.
יהושע צרויה בן חנה ועיוש היה בן 22 בנופלו. נולד ב-1934 בפס שבמרוקו, למד בביה"ס אליאנס. ב-1950, בגיל שש-עשרה, עלה יהושע ארצה במסגרת עליית הנוער והתגורר בעין גב. לאחר מכן עבר לירושלים והתגורר עם אחיו. התגייס לצה"ל באוגוסט 1952 ושירת עד דצמבר 1955. לאחר שירותו הסדיר התגייס יהושע למשמר הגבול וצורף לקורס מ"כים שהתקיים בבית ג'וברין.
|
|
|
|
|
|
פעולה תגמול על התקיפה הירדנית
בתגובה לתקיפה הירדנית בדווימה, נערכה ב-11 בספטמבר 1956 פעולת תגמול - מבצע יהונתן (כן זו לא טעות זה שם הקוד שניתן לפעולה א.א). כוח צנחנים בפיקודו של אריאל שרון, בסיוע כוחות נוספים פשט עם שחר על בניין המשטרה הירדנית בא-רהווה, בדרום הר חברון, חדר דרך השער הראשי של הבסיס, כבש וטיהר את בניין המשטרה ואת התעלות סביבו, וכן אסף שלל של נשק ומסמכים ופוצץ את הבניין. תגבורת הלגיון שהגיעה מכיוון דהריה נבלמה נחסמה על-ידי כוח צה"ל ונגרמו לה אבידות כבדות. לירדנים היו, על-פי הערכה, כ-20 הרוגים בפעולת כוחות צה"ל בא-רהווה.
במהלך פריצת השער של הבסיס, נפצע קשה מאיר הר-ציון ממפקדי הכוח הפושט והרופא הגדודי ד"ר משה אגמון (מוריס אנקלביץ) הבחין כי הר ציון חסר הכרה וכמעט לא נושם. הוא החליט לבצע ניתוח פיום קנה ללא הרדמה. כדי להציל את הר ציון מחנק. הניתוח ארך כ-5 דקות, הרופא חתך פתח קטן בבסיס הצוואר מלפנים והחדיר דרכו צינורית מעוקלת לתוך קנה הנשימה - בכך הציל קרוב לוודאי את הר ציון מחנק. מיד לאחר מכן פונה הר ציון לבית חולים בבאר שבע.
על תיפקודו בפעולה ו"ביצוע ניתוח בפצוע אנוש בתנאי קרב, תוך גילוי אומץ לב למופת", הוענק לד"ר ד"ר משה אגמון צל"ש הרמטכ"ל שהומר ב-1973 לעיטור העוז.
תקרית דווימה הוצנעה
תקרית דווימה בספטמבר 1956 הוצנעה משהו, נשכחה כמעט ונעלמה מדפי ההיסטוריה. ייתכן שהדבר נעשה במכוון. שכן אחרי הכל תוצאות והשתלשלות האירועים בתקרית, אינן מוסיפות כבוד לצה"ל. כוח צה"ל הופתע. נגרמו לו אבידות רבות ובמידה רבה היה חסר אונים מול ההתקפה הירדנית ונאלץ לסגת. חיילנו נגררו מעבר לגבול לשטח ירדן למעשה כמעט באין מפריע. אם אני מבין נכון הוקמה ועדת בדיקה פנימית צה"לית לחקר אירועי תקרית דווימה אם אכן ועדה זו הוקמה, מעניין מה היו מסקנותיה.
|
|
| תאריך:
|
09/09/2021
|
|
|
עודכן:
|
09/09/2021
|
|
אלי אלון
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
מורה דרך
|
9/09/21 14:01
|
|
|
|
2
|
|
יובל כהן
|
12/09/21 10:20
|
|
בחודשים אלו, מלאו 100 שנה לפעילותו של מנחם אוסישקין בנגב ולהתיישבות הראשונה של חיילים יהודים משוחררי הצבא הבריטי בערד - התיישבות שכשלה לאחר 9 חודשים בלבד. פעילותו של אוסישקין וההתיישבות שזורות זו בזו לא רק בגלל התאריך 100 שנה שאנו מציינים אלא את התייחסות המוסדות המיישבים והלאומיים לחשיבות הנגב, לאמצעים הדלים שעמדו לרשותם בכל הקשור לניסיונות חקלאיים ומקורות מים ושמירת הזכות להתיישבות בנגב כקלף בפוליטי בדיונים עם הוועדות הבריטיות (בעיקר עם הוועדה המלכותית, ועדת פיל, בשנת 1937) וכן יותר מאוחר במהלך שנות הארבעים ובדיונים באו"ם לקראת הכ"ט בנובמבר 1948, כלומר הכרזת המדינה.
|
|
|
|
|
לכאורה אין לקשור בין האסונות שנתכו עלינו בסיומה של שנת תשפ"א ובפתחה של שנת תשפ"ב. אומנם שני האירועים קשורים למערכת היחסים המפותלים, הסבוכים והטרגיים שביננו ובין הפלשתינים בתוכם המיעוט הערבי הקרוי "ערביי ישראל", אך אחד היה בגבול עזה במאבק של החמאס מול צה"ל כדי לאלץ את ממשלת ישראל להעניק להם הקלות, והאחר התחולל בתוך ישראל בכלא שמור בניסיון פריצה שצלח, ו-6 אסירי עולם יצאו לחופשי.
|
|
|
|
|
בינתיים המשיח התמהמה והיהודים הכינו עצמם לראש השנה וליום הדין. מבין השניים העדפתי את ראש השנה, כי בכל-זאת היו בו כתמי אור וסעודות. היהודים הם בָּנאים פיסיים גרועים, אבל בנאים פסיכולוגיים מעולים. הם מסוגלים להקים חומת אבן בין קודש לחול, שחלילה וחס לא יסתנן דרכה איזה הרהור אפיקורסי של הפרט והכלל. הם מסוגלים לעשות זאת במהירות הבזק. כשם שהורדנו את מלבושי החול והחלפנו אותם בבגדי חג, כך החלפנו את מצב רוח השחור באמונה בעתיד טוב יותר. מלובשים במיטבנו בדרך לשטיבל, שמענו הדהוד של ברכות מקצה אחד של העיר לקצה השני. כאשר חלק אחד בקאנון אומר: "לשוּנֶה טויבֶה תיכוּסיבוּ ותיחוּסיימוּ".והחלק השני ענה לעומתו: "לשונה טויבה תיחסיבו ותיחסיימו לאלתֵּר לחיים טוֹיבים" כשהדגש הוא על "לאלתר לחיים טובים". הנה כי כן, לא זו בלבד שהיהודים לא בזו לחיים טובים, אלא, אם אפשר, רצו אותם מהר. האמנו, כי רצינו להאמין, כי צווינו להאמין, כי למדנו שהקדוש ברוך הוא יחלץ אותנו מן המעמקים אם נקרא לו. מבירא עמיקתא יעלה אותנו לאיגרא רמא. הבור היה די עמוק והשעה כשרה.
|
|
|
|
|
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - בנושאים גדולים כקטנים  והפעם - נהנתנים, שביעית, מיוחס, תחקיר וחבר-מביא-חבר "אל נא רפא נא לה" (במדבר י"ב, פסוק י"ג) הרבה בריאות, נחת ואושר כתיבה וחתימה טובה! "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה"
|
|
|
|
|
אל מול הסתה ורטוריקה תוקפנית חובה לשכנע את אזרחי ישראל להצטרף לקריאה לשמור על מרחב חיים חופשי מכל נשק גרעיני ומכל כלי נשק מסוכן המיועד להשמדה המונית במזרח התיכון.
|
|
|
|
|
