הבריחה מאחריות

ממשלת המרכז-שמאל שלנו, עם התגית השיקרית "ימינה" במוקדה, נמצאה במבוכה בראש השנה. פיאסקו שקרה במשמרת שלה. החור שנפער בקרקע בסמוך לחומת כלא גלבוע זועק לשמיים. המחדל כל-כך גדול, שאי אפשר בשום דרך - גם לא על-ידי ועדת בדיקה - לטייח אותו. גם לכידת הבורחים אין בה כדי לפצות. אפשר לשער, שאם זה היה קורה במשמרת של הממשלה הקודמת, הזעם התקשורתי היה גדול פי כמה, קריאות להתפטרות השר לביטחון הפנים ואולי אף ראש הממשלה, היו נשמעות ברמה. השאלה היא, איך תטפל ממשלת בנט בימים הבאים בגל האיומים שמתעצם עלינו מכל הכיוונים, מכל אירגוני הטרור, בין בעזה ובין בג'נין ורמאללה.

מיום ליום מתברר גודל הנזק שנגרם במחדל השב"ס. על כן, אי-אפשר לעבור לסדר היום על הבריחה מאחריות. על ראשת השב"ס להניח את המפתחות על השולחן. אבל היא, למרות הכשל הכבד, מסרבת להתפטר, שולחת לאולפנים דוברים מטעמה, שבפנים נפולות מנסים לתרץ את המחדל הגדול: "בוסט" לאויבינו, פגיעה בתדמית ישראל, מאות אנשי ביטחון שהועמדו ימים ולילות על הרגליים, דפיקות לב לתושבי ישראל, נזק כספי עצום.

כל מחדל ביטחוני ישראלי, כל ויתור ישראלי, כל נסיגה כזו או אחרת, כל ביטוי של פיוס ו"הכלה", רק מתפרש על-ידי הערבים כאות לחולשה ישראלית, מערים גל חדש של הטפות שנאתיות במסגדים וטרור רצחני בסמטאות. בריחת הששה הציתה את הדימיון המזרחי המפותח, עוררה את התלהמות ה"שבאב", תוך פירוש לא נכון של יכולותיה הלוחמניות של ישראל, על זרועות הביטחון המופלאות שלנו: צה"ל, המשטרה, השב"כ, הימ".

הבריחה באה לכולנו כהפתעה מרה של ראש השנה. לפני 48 שנה גם מלחמת יום הכיפורים ניחתה עלינו כהפתעה, וסופה - הניצחון הישראלי הגדול ביותר בכל מלחמותיה, במחיר כבד - כמעט 3000 חללים. לפני 20 שנה בדיוק ניחתה על אמריקה מתקפת הטרור הגדולה בהיסטוריה, שגבתה חייהם של כ-3000 אזרחים במגדלי התאומים שמוטטו. זהו הטרור האיסלאמי הקמאי, חסר המעצורים, חובק עולם, ומופעיו רבים ומגוונים: חמאס וחיזבאללה, ג'יהאד ופתח, טליבאן ודאעש, אל-קאעידה ועוד ארגונים רצחניים, עתירי שנאה, ממון ואמל"ח. לשעה קלה נראה שאויבינו מצליחים במזימתם, אך לבסוף נאלצים לסגת ולהיכנע.

פרשת הבריחה זימנה לנו עוד זווית הזויה. כוונתי לקריאות ההתפעלות, לאמירות ההזדהות עם המחבלים שצצו בקרבנו. טייס מהולל בעברו הביע בפוסט שהעלה שמחה על הבריחה ואיחל שנה טובה לאחד הבורחים (למה רק הוא?) זכרייא זביידי. מנהל תיכון בתל אביב הביע הזדהות עם ששת הטרוריסטים, וזו לא פעם ראשונה שהוא משבח את האויב. מישהי כתבה על "השפלת הפלשתינים" בידי הישראלים ועל "גזענות כלפי הערבים אזרחי המדינה".

הגדיל לעשות פובליציסט-הדגל של שוקן, גדעון לוי, שהילל את הששה כ"לוחמי החופש הכי נועזים שאפשר להעלות על הדעת", חירף-גידף את "העונשים הדרקוניים" שהוטלו על הרוצחים הללו ואת תנאי המאסר "שהם חרפה". ועוד כתב: "אני מקווה שזכרייה יצליח לברוח אל החופש כמו שאני מייחל שברגותי ייצא סוף-סוף לחופשי". כן, כן, אותו טרוריסט שדם של חמישה ישראלים על כפות ידיו. אותו פרחח מג'נין נעשה "גיבור תרבות" של לוי והשמאל הקיצוני. מעשי הטרור הרצחניים של זביידי ושל חבריו, מתקבלים ב"הבנה", אפילו בקריאות התפעלות, אצל כמה עיתונאים. מראיינים אותו (הוא דובר עברית שלמד בימי כלאו), משחרים לפתחו בג'נין (בימים שהכלא לא היה ביתו), צמאים למוצא פיו. עכשיו שהוחזר למקום הראוי לו, מותש ומושפל, ספק אם ישנו דעתם על חלאת האדם הזה.

כולי פליאה שאותו גדעון לוי מוזמן שוב ושוב להשתתף בצוות הפרשנים של ערוץ 13, לצד לימור לבנת, או אפילו לצד שמעון ריקלין בערוץ 20. העיתונאי שמאמריו הפרו-פלשתינים, מעודדי הטרור והטרוריסטים, הם כשמן בעצמותיהם של אויבינו. שקריו, על תנאי הכליאה של הטרוריסטים גיבורי נפשו, או על "כליאת שני מיליון וחצי בני אדם, ברצועת עזה", נקראים בשקיקה מעבר לגבול, ברצועה או בגדה.
אין תוחלת לחזון שתי המדינות, החיות זו לצד זו "בחופש, בשלום ובכבוד הדדי", שכביכול נעשה ריאלי יותר בעקבות הפיאסקו בכלא גלבוע. מעולם לא היה ואין יצור כזה, מדינה פלשתינית. ההמונים הצוהלים בחוצות ג'נין אינם רוצים במדינה משלהם. הם רוצים רק מדינה אחת מהים עד הירדן, ושמה פלשתין, שתהווה קרש קפיצה להשמדת ישראל. מתי סוף-סוף יתפכחו אצלנו בחוגי השמאל הקיצוני?

ואחרי כל זאת אני שב וקורא לנציבת בתי הסוהר: אל תתחפרי בעמדתך, אל תברחי מאחריות. התפטרי! ואני קורא לראש עיריית תל אביב: העבר מתפקידו את המנהל הכושל של תיכונט!