הרמטכ"ל חשש שטראמפ יילחם נגד סין

השיחה השנייה נועדה להפיג את חששותיה של סין בעקבות אירועי 6 בינואר, והפעם לי לא מיהר לקבל את דברי ההרגעה של מיליי. "אנחנו יציבים ב-100%. הכל בסדר, אבל דמוקרטיה יכולה להיות חלקלקה מדי פעם", אמר לו מיליי. לי נותר ספקן, ומיליי – שלא דיווח על השיחה לטראמפ – הבין מדוע. מיליי מונה לתפקידו בידי טראמפ ב-2018, ולאחר הבחירות הבהיר בפומבי שהנאמנות של הצבא היא לחוקה ולא לאיש – כולל לא לנשיא. כמה ממקורביו של טראמפ הציעו לו להטיל משטר צבאי במדינות המפתח בהן הפסיד ולקיים בחסותו הצבעה חוזרת.

מיליי סבר שטראמפ סבל מירידה ביכולתו הנפשית לאחר הבחירות, והוא הביע את דעתו בפני יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי הדמוקרטית – השנייה בשרשרת הירושה אחרי סגן הנשיא דאז, מייק פנס. מיליי הסכים עם הערכתה של פלוסי, לפיה טראמפ איננו יציב – מצטטים וודוורד וקוסטה את תמליל השיחה. פלוסי התקשרה למיילי ב-8 בינואר ושאלה אלו אמצעי ביטחון קיימים כדי "למנוע מנשיא בלתי יציב ליזום פעולות צבאיות או להיכנס לתהליך של מתן פקודה למתקפה גרעינית". מיליי השיב ש"יש המון בלמים במערכת". פלוסי אמרה למיליי: "הוא משוגע. אתה יודע שהוא משוגע". מיליי השיב: "אני מסכים איתך על הכל".

מיליי חשש שסין תפעל צבאית אם תחוש שהיא נתונה בסכנה מצידו של טראמפ הבלתי-צפוי והנקמני. הוא התקשר לאדמירל המופקד על פיקוד הודו-פסיפיק והמליץ להשעות את התרגילים באיזור; האדמירל ציית. מיליי גם זימן קצינים בכירים לבחון את ההליכים להנחתת מהלומה גרעינית, וציין שאמנם טראמפ יכול לתת פקודה כזאת – אך גם הוא עצמו צריך להיות מעורב. מיליי התבונן בעיניהם של כל אחד מן הנוכחים, ודרש מהם להבטיח שהם מבינים את משמעותם שבועתם. דהיינו: מיליי רמז שיהיה עליהם להימנע מביצוע פקודה גרעינית של טראמפ. ראש ה-CIA, ג'ינה הספל – גם היא מינוי של טראמפ – אמרה למיילי: "אנחנו בדרך להפיכה של הימין".

עוד מגלה הספר, כי בדיונים על תוכנית הגרעין של אירן, סירב טראמפ לשלול מהלומה צבאית נגדה ומדי פעם אף נראה נלהב לנוכח אפשרות זו. הספל הייתה כה מודאגת לאחר פגישה בחודש נובמבר (אחרי הבחירות, וכאשר טראמפ היה שקוע בנסיונות להפוך את התוצאות וחזר שוב ושוב על השקר כאילו מדובר בהונאת ענק), עד שהתקשרה למיליי ואמרה: "זה מצב מסוכן מאוד. האם אנחנו עומדים לחטוף בשביל האגו שלו?".

האגו הפגוע של טראמפ הוביל לשורת החלטות של בכירי ארה"ב, החל מחברי קונגרס וכלה בסגן הנשיא פנס. מנהיג הרוב בסנאט דאז, מיץ' מקונל, חשש ששיחת טלפון מביידן תגרום לטראמפ להתפרצות זעם, ולכן העביר לנשיא הנבחר מסר בדרכי עקיפין וביקש ממנו שלא להתקשר לטראמפ. האחרון, בניגוד למקובל, לא התקשר לביידן לברכו על נצחונו – וביידן אמר בפומבי שאין לו כוונה ליזום בעצמו את השיחה. מקונל, כיום מנהיג המיעוט, הוא בעלה של איילין צ'ו, שהייתה שרת התחבורה של טראמפ והתפטרה ב-7 בינואר במחאה על אחריותו לאירועים ביום הקודם. מקונל עצמו אמר בסנאט באותו יום, כי טראמפ נושא באחריות.

פנס היה כה נאמן לטראמפ, עד שהוא שאל את מקורביו האם יש דרך בה יוכל להיכנע לדרישתו של טראמפ ולא לאשר את נצחונו של ביידן. פנס ישב בראש ישיבת הסנאט לאישור הצבעת האלקטורים, שהייתה היעד של המסתערים על הקונגרס. בסוף דצמבר הוא התקשר לדן קווייל, שהיה סגנו של ג'ורג' בוש האב; השניים הם בני אינדיאנה. על-פי הספר, קווייל היה נחרץ: "מייק, אין לך שום גמישות בזה. כלום. אפס. תשכח מזה. תעזוב את זה". פנס שאל האם ניתן לעכב את האישור לנוכח ההליכים המשפטיים נגד התוצאות, אך קווייל השיב בשלילה.

בפגישה בחדר הסגלגל ב-5 בינואר אמר פנס לטראמפ, שהוא מתכוון לאשרר את התוצאות, והסביר שכל תפקידו הוא "לפתוח את המעטפות" של הצבעת האלקטורים. טראמפ התפוצץ: "אני לא רוצה להיות יותר החבר שלך אם תעשה את זה. בגדת בנו. אני יצרתי אותך. אתה כלום". בסופו של דבר, פנס אכן מילא את תפקידו בצורה מלאה וספג ביקורת פומבית קשה מצד טראמפ ותומכיו, על כך שלא ניצל את מעמדו כדי לחתור תחת תוצאות הבחירות.

מיליי מצידו הביע חשש שהיציבות שהביא עימו ביידן, עלולה להיות קצרת ימים. הוא ראה קווים דומים בין 6 בינואר לבין ההתקוממות ברוסיה ב-1905, אשר זעזעה את הקיסרות והכשירה את הקרקע למהפכה הבולשביקית ב-1917; ולדימיר לנין כינה את הראשונה "חזרה גנרלית". מיליי אמר לצוותו הבכיר: "ייתכן שראיתם את ההקדמה למשהו גרוע בהרבה שעלול להתרחש בהמשך".

הספר עוסק גם בקמפיין של ביידן ובחודשים הראשונים של ממשלו. בנוגע לאפגניסטן מציינים וודוורד וקוסטה, כי נסיונו של ביידן כסגנו של ברק אובמה עיצב את נסיגתו לגבי הנסיגה מן המדינה. ביידן היה משוכנע שמפקדי הצבא ביצעו מניפולציה על אובמה ובשנת 2009 התחייב בשיחה פרטית שהוא לא ייקלע לאותו מצב. באביב החולף בחנו יועציו הבכירים של ביידן חלופות לנסיגה מלאה, אך לבסוף דחו אותן. בראשם עמדו שרי החוץ וההגנה, אנתוני בלינקן ולויד אוסטין, אשר סברו שניתן יהיה לדחות את הנסיגה כדי ליצור מנוף לחץ דיפלומטי על הטליבאן, אך הגיעו למסקנה שהדבר יחייב להעמיק את הנוכחות באפגניסטן.

מיליי הפגין כבוד כלפי ביידן, בניגוד למאמציו לרסן את טראמפ. הספר חושב דברים שאמר מיליי לאחרונה לעמיתיו, ראשי המטות של הכוחות המזוינים: "יש כמה כללי יסוד שנפעל לפיהם. אחד מהם הוא שלעולם לעולם לא מגבילים את נשיא ארה"ב; תמיד נותנים לו מרחב החלטה". בהתייחסו לביידן אמר כי "יש לכם עסק עם פוליטיקאי ותיק ומצליח שנמצא בוושינגטון משהו כמו 50 שנה".