בפרוס ראש השנה של שנת השמיטה תר"ע (1910), התפייט מרן הראי"ה קוק: "שבת הארץ הולכת ופורשת את כנפיה על אדמת הקודש, ונכנסת ברוח חרישית בלב עם ד' היושב עליה". שירה חדשה שיבחו גאולים! גם בשנת השמיטה הנוכחית, תשפ"ב, 112 שנה מאוחר יותר, מקבל עם ישראל את פני שנת השמיטה ברוח 'ועמך כולם צדיקים': יש שסומכים על היתר המכירה, יש שמעדיפים שיטת אוצר בי"ד, או משלבים ביניהן; יש המחזרים אחר יבולי הערבה הדרומית שמחוץ לתחומי קדושת הארץ; וישנם גם רשעים גמורים, המצפצפים על כל ההיתרים הקיימים, ודווקא במקום שיש להקל נוהגים לחומרא, וששים ושמחים לפרנס את צועקי 'אידבח אל יאהוד!' - עזתים מגדודי חללי אל-אקצה, כפריים אש"פ'ניקים שסיסמתם 'ברוח ובדם נפדיך יא פלשתין' מיו"ש וירדן, וכן הלאה על זו הדרך. החומרע שלהם היא גידולי נוכרים, מגואלים בדם יהודי. כאילו לפרנסת אויבינו כיוונה תורה.
