למשטרו של קים ג'ונג-און יש הרגל: להעמיד במבחן מנהיגים נכנסים של ארה"ב. ג'ו ביידן קיבל שמונה חודשים בטרם ביצעו קוריאה הצפונית ואחריה קוריאה הדרומית ניסויי טילים לפני שבועיים. אבל זו הייתה פרובוקציה מתונה בהיקפה, בשל השלכותיה הקשות של הקורונה על ארצו – כותב פרופ' ויקטור צ'ה, סגן דיקן אוניברסיטת ג'ורג'טאון, במאמר ב-Foreign Affairs.

למרות זאת, ממשל ביידן יצטרך לעסוק בחצי-האי משום שהצפון ממשיך לפתח מערכות נשק המסוגלות לאיים על ארה"ב. הטילים אותם ניסתה המדינה החודש אינם מסוגלים להגיע לארה"ב, אך יש לקחת אותם ברצינות והם מלמדים על רצונו של קים להחזיק בטילי שיוט גרעיניים. היא גם שיגרה טילים בליסטיים לטווח קצר שהותקנו על פלטפורמת רכבת, יכולת אשר תקשה על ארה"ב לאתר טילים כאלו לפני שיגורם. כל אלו הופכים את הנשק הגרעיני של הצפון לעמיד יותר בפני מכה מקדימה של ארה"ב.

אלו אינם הסימנים המדאיגים היחידים. תוכנית הגרעין של הצפון מתקדמת במלוא הקיטור, ויש סימנים שהיא חידשה את ייצור הפלוטוניום והאורניום המועשר לארסנל המוערך כעת ב-40-20 פצצות. מומחים מצפים כעת לניסוי בטיל הנושא מספר ראשי נפץ ולשיגורו של טיל בליסטי מצוללת. הכיוון ברור: קוריאה הצפונית רוצה כוח גרעיני מודרני המסוגל לאיים על ארה"ב, ובמקביל היא משפרת את ההגנה על כוח זה. אם היא תשיג יעדים אלו, לעולם לא ניתן יהיה לפרוק אותה מהנשק הגרעיני – אפילו לא בכוח, מזהיר צ'ה.

פרובוקציות הפעם יהיו מסוכנות יותר

ממשל ביידן יכול להתמודד עם האיום הקוריאני בשתי דרכים. האחת היא להמתין למשבר ולהסתכן במצב של ערב מלחמה כמו זה שניצב בפני ממשל טראמפ ב-2017. השנייה היא לפעול כעת במסלול דיפלומטי אשר ישלב סיוע הומניטרי בדמות מזון וחיסוני קורונה. לא ברור מה תהיה המדיניות בה יבחר, שכן הממשל אינו מפגין תחושת דחיפות או רצון מיוחד לעסוק בנושא. הדבר נובע במידה רבה מכך שצוות הביטחון הלאומי של ביידן, שרוב חבריו התמודדו עם הצפון בממשל אובמה, אינם נותנים אמון בפיונגיאנג ויש להם הרבה בעיות אחרות הדורשות טיפול.

לקים יש בעיות משלו. המצב הכלכלי הנואש – הנובע מ-21 חודשים של סגירת הגבול עם סין בשל הקורונה – מחייב אותו להתמקד בענייני פנים. אין לו עניין לנהל מו"מ עם הממשלה החלשה של הדרום, וגם סין אינה עושה דבר כדי לקדם את המסלול הדיפלומטי; היא רוצה לקשור את סוגיית קוריאה למכלול היחסים המתוחים עם ארה"ב. כל אלו אפשרו לביידן לשים את קוריאה במקום נמוך בסדר היום שלו, אך השקט הזה צפוי להסתיים עוד לפני סוף השנה, כאשר קים יחזור לדרכיו הישנות: עימות עם העולם החיצוני – צופה צ'ה.

עם זאת, הפעם זה עשוי להיות שונה. ככל שקוריאה הצפונית מתקדמת לעבר השלמת תוכניתה הגרעינית, כל פרובוקציה מצידה עלולה להיות הרבה יותר מסוכנת. ממשל ביידן לבטח לא יגיב על פרובוקציות כאלו בפגישת פסגה עם קים או בפנייה אישית אליו, וייתכן שירגיש מחויב להגיב בכוח – למשל בהטלת מצור על הצפון. קים לא יסוג, וזה אומר עוד פרובוקציות ומשבר דומה לזה שפרץ בשנה הראשונה של דונלד טראמפ.

התשובה הרגילה היא להטיל עוד עיצומים, במטרה לכפות על הצפון להפסיק את תוכניות ההתחמשות שלו, אפילו באופן זמני. זה עשוי להיות צעד נכון מבחינה פוליטית בוושינגטון, אך בלתי יעיל – בעיקר משום שהצפון כבר הכניס את עצמו לעיצומים הקשים ביותר אי-פעם כאשר סגר את הגבול עם סין. לכן, טוען צ'ה, התשובה המעשית היחידה היא בערוץ הדיפלומטי – והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא דרך סיוע הומניטרי. עם כללי פיקוח נכונים, סיוע שכזה לא יפר את העיצומים על המדינה.

חסרים 850,000 טון של מזון

לא ידוע כמה חולי קורונה יש בקוריאה הצפונית וכמה מתושביה מתו במגיפה. רשמית היא ממשיכה לטעון שהמספר הוא אפס, אך הצעדים שנקטה מלמדים שהיא נפגעה בצורה קשה. הסחר עם סין מהווה 90% מכלל הסחר שלה, והפסקתו גורמת לעלייה במחירי המזון. אבל קים דחה הצעה ל-3 מיליון מנות חיסון מתוצרת סין, באומרו שמדינתו אינה זקוקה להם; האמת היא, שהוא כנראה ספקן לגבי יעילותם. הוא גם דחה הצעה לקבל 2 מיליון מנות של חיסוני אסטרה-זנקה, בשל חשש לתופעות לוואי. כאן יש הזדמנות לארה"ב, יצרנית החיסונים של פייזר, מודרנה וג'ונסון אנד ג'ונסון – הבטוחים ביותר והיעילים ביותר.

גם המחסור במזון בקוריאה הצפונית, בשל סגירת הגבול עם סין ומכת שטפונות כבדים, הוא פתח אפשרי לדיפלומטיה. ארגון המזון והחקלאות של האו"ם מעריך שהשנה חסרים במדינה 850,000 טון של מזון, ובתקשורת התפרסמו דיווחים על קריסת מערכת הפצת המזון. סיוע זה יכול להביא מקוריאה הדרומית, שממשלתה רוצה עד מאוד ששיפור היחסים עם הצפון יהיה מורשתה בשבעת החודשים שנותרו לה.

חיסונים ומזון נראים כצעדים קטנים ורחוקים מאוד מפירוק נשק גרעיני. אולם, טוען צ'ה, סיוע הומניטרי יענה על הצרכים הדחופים ביותר של תושבי קוריאה הצפונית, יחזק את הסולידיות עם הדרום ויפחית את הסכנה של פרובוקציות צבאיות נוספות מצידו של קים. הסכם כזה יפחית את השפעתה של בייג'ינג בפיונגיאנג ואולי יצור מומנטום לדיפלומטיה נוספת. ארה"ב יכולה להמר ולחכות לעימות הבא; אבל כאשר על שולחנו של ביידן יש כל כך הרבה בעיות, הוא אינו צריך עוד משבר.