כאשר נבחר ג'ו ביידן לנשיא ארה"ב, זיהתה צרפת הזדמנות נדירה להפוך לבת הברית המועדפת על וושינגטון. הברקזיט הפחית את היעילות של בריטניה בעיניה של ארה"ב, גרמניה עמדה לאבד את מנהיגותה של אנגלה מרקל, ומי טוב יותר לתפוס את המקום מאשר עמנואל מקרון דובר האנגלית? היה זה לא אחר מאשר ברק אובמה, הבוס לשעבר של ביידן, התקשר ב-2017 לאחל למקרון הצלחה בבחירות.

יתרה מזאת – מוסיף דייוויד רני, פרשן בכיר באקונומיסט: לצרפת, שעמדה ליד ערש לידתה של ארה"ב, יש יחסים טובים במידה בלתי רגילה עם הממשל החדש. שר החוץ, אנתוני בלינקן, למד בפריז – כמו רוברט מוליי, השליח המיוחד לאירן. ארה"ב מספקת מודיעין ותמיכה לוגיסטית למלחמתה של צרפת בטרור מדרום לסהרה. הציים של שתי המדינות מתאמנים יחד, כולל באזור הודו-פסיפיק, שם יש לצרפת 7,000 חיילים ו-2 מיליון אזרחים.

לכן, צרפת קיבלה בתערובת של תדהמה וזעם את הידיעה על הסכם הצוללות הגרעיניות בין ארה"ב, בריטניה ואוסטרליה, אשר נמסרה לה רק כמה שעות לפני הפרסום הרשמי – עסקה המטרפדת את זו שחתמה היא עם אוסטרליה, לבניית צוללות דיזל. לאבד עסקה ביטחונית גדולה זה דבר אחד; להיות ממודרת במשך חודשים ממו"מ בין שלוש בעלות ברית קרובות – זה דבר אחר לגמרי. שר החוץ, ז'אן-ריב לה-דריאן, לא חסך במילים: הוא כינה את העסקה "סכין בגב", "שקרנות, הולכת שולל, מעילת ענק באמון" ואמר ש"בעלי ברית לא עושים דברים כאלו זה לזה".

רני מדגיש שאין לזלזל ברגשותיה הפגועים של צרפת. היא יודעת לפעול לטובת עצמה כמו כל אחד אחר, וכמדינה גאה היא אינה מהססת לומר בקול רם את מה שאחרים שומרים לעצמם. אבל עסקת הצוללות הייתה נתקלת באותה תגובה גם אם היה מדובר במדינה אחרת. הפגיעה הראשונה היא באמון: נדרשו למקרון שבעה ימים עד שהסכים לשוחח עם ביידן, השניים הסכימו להתחיל בשיחות לבניית אמון אבל הצלקות יישארו.

קריאות לתגובה נוסח דה-גול

מה עשויות להיות ההשלכות של הפרשה? בטווח הקצר, צרפת תפגין יותר חוסר אמון בעניינים אחרים ותהיה פחות מוכנה להתפשר למשל בתחום הסחר או הרגולציה. היא אינה יכולה להכתיב את מהלכיו של האיחוד האירופי, אבל היא יכולה לעצב את עמדות הגוש. דחיית ישיבות ופגישות פסגה עשויה להיראות כנקמה עלובה, אבל המשקל המצטבר עשוי להיות משמעותי.

האירוע גם יחייב את צרפת לכל הפחות להתמודד עם יכולתה להשלים את הברית האנגלופילית, גם אם לא תוכל לעצב אסטרטגיה שלה באזור הודו-פסיפיק. כמה קולות מחוץ לממשלה, במיוחד בימין, קוראים לתגובה תקיפה יותר ובסגנונו של שארל דה-גול. ב-1966 הוא הרחיק את צרפת מנאט"ו ופתח בשיחות עם בריה"מ. לקראת הבחירות לנשיאות בשנה הבאה, כמה מיריביו של מקרון סבורים שעליו לבצע מהלך דומה.

מקרון עצמו אמר שצרפת צריכה להיות "מעצמה מאזנת". לאחר הנסיגה הכאוטית של ארה"ב מאפגניסטן, עסקת הצוללות החלישה את כוחם של תומכי ארה"ב בפריז. אבל מקרון אינו אנטי-אמריקני; הוא אולי לא ישאף לעימות בהיקף מלא עם סין, אך הוא דורש זמן רב מן האירופים לראות את סין כיריב ביטחוני ומסחרי. המסקנה הגיאו-פוליטית שעשוי מקרון להגיע אליה היא, שארה"ב אינה בעלת ברית אמינה לאירופה אל מול עלייתה של סין ושאירופה צריכה להסתמך על עצמה במידה רבה יותר – מה שמוביל למאמציו המתמשכים ליצור "אוטונומיה אסטרטגית" של מדינות האיחוד.

בשיחה בין שני הנשיאים אמר ביידן, כי בטחונה של אירופה נתון בידי נאט"ו – עמדה בה תומך מקרון, אך שאינה מקובלת על כל מדינות היבשת. חלק מהן, במיוחד שכנותיה של רוסיה, מעדיפות לסמוך על ערבויותיה של ארה"ב לבטחונן. רק מעטות תומכות ברצונו של מקרון להרחיב את שיתוף הפעולה הצבאי (גרמניה בולטת בהתנגדותה). אין שום הסכמה לגבי משמעותה של "אוטונומיה אסטרטגית". אך כעת יגיע מקרון למסקנה, שאין לו ברירה אלא להמשיך ולנסות לדחוף בכיוון זה.