דאעש ומלחמתו בטליבאן

בפיגוע עוצמתי בשדה התעופה הבינלאומי בקאבול ב-26 באוגוסט 2021 נהרגו 13 חיילים אמריקנים וכ-170 אפגנים, מתוכם כ-30 לוחמי טליבאן. הפיגוע מצביע שוב על יכולותיו המבצעיות הגבוהות של דאעש אף בתקופת שפל של הארגון, אך לא פחות מזה על הקו האידיאולוגי הנוקשה והעקבי שהוא מפגין מאז היווסדו נגד "הכופרים" באשר הם.

בשונה מארגוני טרור איסלאמיסטים אחרים הנוטים בעת הצורך לאחד שורות תחת איום או אינטרס משותף, דאעש אינו מוותר על ה-דנ"א שלו ואינו מוכן לשיתופי פעולה כלשהם. עובדה זו מבליטה את דרכו הייחודית בעולם הטרור, דפוסי פעילותו העקביים, ואי-סטיה מהרעיונות שהציב. בעיניו, משימתו הנוכחית של האיסלאם היא הג’יהאד העולמי נגד המערב והמשטרים המוסלמים התומכים בו, טיהור המרחב האיסלאמי מ"כופרים", החזרת האיסלאם לימי זוהרו, ותחיית הח’ליפות העולמית המושתתת על חוקי השריעה.

הקמת הח’ליפות וביסוס שליטתה של המדינה האיסלאמית ברחבי העולם חייבים להתבצע "כאן ועכשיו" כדרך היחידה לאיחוד בני עמים שונים "תחת דגל אחד, דגל של אמונה" (כהכרזת המדינה האיסלאמית ביוני 2014). כל מי שאינו דוגל בדרך זו ואינו משתייך לדאעש, גם אם הוא מוסלמי סוני, נחשב לאויב מושבע, "כופר", "צלבן" או "נוטש האיסלאם". מכאן הימנעות דאעש מכריתת בריתות עם ארגוני טרור שונים למרות שאלו היו יכולות לחזק את מעמדו במחוזותיו השונים בעולם. אף בתוך המחנה הסלפי-ג’יהאדיסטי הגלובלי - דאעש ואל-קאעידה - שוררים מתח ותחרות עזה למרות הזהות לכאורה ביעדיהם ובחלק ניכר משיטות "מלחמתם בכופרים".

בשונה מארגוני טרור איסלאמיסטים אחרים, כחמאס, גילה דאעש גישה ביקורתית כלפי השתלטות הטליבאן על אפגניסטן ולא בירך או הזדהה עם הצלחת הארגון. לאורך הזמן, דאעש היה ונותר ארגון הפועל נגד הטליבאן המהווה בעיניו ארגון בוגד וסוטה מדרך הישר. רק לאחרונה פורסם מאמר באחד מבטאוני דאעש ששפך אש וגופרית על שיתוף הפעולה בין הטליבאן לבין ארה"ב במהלך ההשתלטות על אפגניסטן וטען כי כיבושי הטליבאן נעשו בהסכמה מפורשת ובתאום מלא עם הצבא האמריקני ואינם מעידים על יכולותיו האופרטיביות המרשימות של הארגון. לפיכך התבצע פינוי אלפי החיילים "הצלבנים" ברוח טובה ותוך אמון הדדי בין הצדדים תחת שיגורשו בבושת פנים מאדמת האיסלאם ללא כל משא-ומתן והסכמות הדדיות. בתפיסת דאעש, התנהלות ארה"ב והטליבאן מצביעה על העברת שלטון מעריץ אחד לעריץ אחר.

במצב עניינים זה ניתן היה לצפות (ואף היו על כך התרעות מודיעיניות ברורות) שמחוז ח’וראסאן של דאעש ירים את ראשו וינקוט במהלך אלים ועוצמתי נגד הטליבאן ו"בעלות בריתו הזרות". מנוסתו המהירה של הצבא האמריקני והוואקום השלטוני והצבאי שהותירה אחריה, לצד "בגידתו" של הטליבאן ושיתוף הפעולה בינו ל"צלבנים", היוו קרקע פורייה לפיגוע בשדה התעופה בקאבול ממנו התפנו עשרות אלפי חיילים ואזרחים אמריקנים ומערביים. יומיים לאחר הפיגוע הרצחני סוכל ניסיון דאעש לבצע פיגוע נוסף בשדה התעופה באמצעות רכב ממולכד, וב-30 באוגוסט שיגר הארגון רקטות לעבר שדה התעופה שיורטו על-ידי הצבא האמריקני.

למרות מספר נקודות השקה אידיאולוגיות מרכזיות, כביסוס השריעה, ביצוע ג’יהאד, והשתלטות על שטח, קיימת עוינות טבועה מצד דאעש כלפי הטליבאן עקב מה שנתפס כפשרות כלפי המערב. זו תחושה עמוקה ומתמשכת, והמאבק בין הצדדים היה רק שאלה של זמן. באמצעות המתקפות בקאבול הדגים דאעש פעם נוספת את דבקותו בקו אידיאולוגי בלתי מתפשר ואי נכונותו להיות חלק מברית טרור איסלאמיסטית, אף אם המדובר במוסלמים סונים התומכים בחזרה לימי הזוהר של האיסלאם כמו הטליבאן. כפי שהגדיר זאת מנהיג דאעש המנוח אבו בכר בגדדי, "מחנה האיסלאם והאמונה" של דאעש ניצב איתן מול "מחנה הכפירה והצביעות" של שאר העולם.