"כי גרים הייתם בארץ מצרים"

כבר העירו חז"ל - בבא מציעא נט, ע"ב - שבשלושים ושישה מקומות הזהירה התורה על הַגֵּר. אין מצווה אחרת בתורה, לא מצוות אהבת אלוהים ולא מצוות השבת, לא המילה ולא מאכלות אסורות, לא איסור שקר ולא עבודה זרה, לא קדושת החיים-לא תרצח, לא קדושת הקניין - לא תגנוב, שמופיעה וחוזרת במספר כה רב של פעמים כמו המצווה ביחס אל הַגֵּר.

היום עלינו על שרטון הפוגע בַּגֵּר, כשמהרשות המחוקקת נשמעה בעבר התבטאות גסת רוח של שרה בכירה, מירי רגב, כלפי הַגֵּר כאל מחלת סרטן קשה. עד היום השרה לא התנצלה על אמירה כזו.

למרבה הכאב, אנו עדים למראות שכיחים, שמשטרת ההגירה עוצרת עובד זר, שרק לפני כמה שעות ניגב ישבנו של זקן עברי. זאת כאשר כמעט מאה אחוזים של עובדי הסיעוד, המבצעים במסירות רבה את העבודה הקשה עם קשישים, הנתונים למגבלות גופניות קשות, הם עובדים זרים.

בתקופה המקרא בנתיבי רעב מישראל לאפריקה הלכו פליטי רעב שתרו אחר הלחם. היו שם אברהם, יעקב ובניו. היום באותם נתיבי רעב בכיוון ההפוך הגיעו פליטי מצוקת רעב מיבשת אפריקה לישראל, וניתן לראות אותם ככוח עבודה זול, ככוח כמעט עיקרי במערכות הסיעוד והתמיכה בקשישים סיעודיים. ניתן לראותם ככוח עבודה זול אבל מאוד משמעותי בתחומי החקלאות ובשמירה על הניקיון במקומות הציבוריים.

בנתיבי הרעב בתקופת המקרא פסעו משפחות ישראליות מבית לחם יהודה גם לארץ מואב. שם מצאו גילויי אחווה אנושית בין בני הארץ הקולטת ובין ישראלים התרים אחר הלחם. בת ארץ מואב סעדה ותמכה בפליטת רעב ישראלית, שהתמודדה עם השכול - כואבת את מות ילדיה ובעלה.

כיום, איננו מאמצים את דפוסי ההתנהגות כדוגמת זו של האזרחית המואבייה כלפי מהגרים עבריים רעבים ללחם שבאו לשבור שבר. כיום אנחנו מאמצים את מחנה חולות וגירוש הזר. עד יעבור זעם הרעב ניתן לאפשר לפליטי הרעב לעבוד ולחיות.

פִילִיפִּינִי הַמְּנַקֶּה אֶת יַשְׁבָנוֹ שֶׁל אָבִיךָ
תָּאיְלָנְדִי הַכָּפוּף בַּחֲמָמַת הַפְּרָחִים שֶׁלְּךָ
וְרוֹמָנִי הָעוֹמֵס דְּלָיֵי מֶלֶט עַל פִּגּוּמֵי בֵּיתְךָ
לא תּוֹנֶה אוֹתָם
וְלא תִּלְחֲצֵם
וְנָתַתָּ מָנוֹחַ לְגוּפוֹ
וְשִׁלַּמְתָּ לוֹ פֶּנְסְיָה וּבִטּוּח לְאֻמִּי
וּמִמַּנְתָּ אֶת יְמֵי חָלְיוֹ
וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ,
כִּי גֵּרים הָיִינוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם
וּכְאֶזְרָח כָּמוֹנוּ יִהְיֶה לָנוּ הַגֵּר הַגָּר אִתָּנוּ.
אִם עֲנֹה נַעֲנֶה אוֹתו
אִם צָעוֹק יִצְעַק לַיּוֹשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ
הוּא יִשְׁמַע צַעֲקָתוֹ
וְחָרָה אַפּוֹ בָּנוּ...
וְהָרַג בָּנוּ בֶּחָרֶב,
וּנְשׁוֹתֵינוּ אַלְמָנוֹת
וּבָנֵינוּ יְתוֹמִים".¹

כָּל גֵּרוּשׁ שֶׁל עוֹבְדִים, הַמְּכֻנִּים בְּפִינוּ עוֹבְדִים זָרִים, הוֹפֵךְ אוֹתָנוּ זָרִים לָרוּחַ הַמּוּסָרִית שֶׁל תּוֹרַת יִשְׁרָאֵל.