אדוני יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מיקי לוי; רעייתו נורית; ראש הממשלה נפתלי בנט; נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות; ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד; יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו; שרים; חברי כנסת; קצין הכנסת; מזכירת הכנסת; מנכ"ל הכנסת; נציגי הוועדים האולימפיים והפראלימפיים; חברי המשלחת שלנו לאולימפיאדה ששבה עטורת מדליות והישגים; חברי המשלחת שלנו למשחקים הפראלימפיים ששבה אף היא עטורת מדליות והישגים; מכובדיי כולם; אזרחיות ואזרחי ישראל; לפני כשלושה חודשים נשאתי מולכם מעל בימה זו שבועת אמונים למלא בנאמנות ובאהבה את תפקידי כנשיא מדינת ישראל.
התחייבתי אז בפני הציבור הישראלי כולו לצאת אל מסע בין קווי השסע והשבר של החברה הישראלית, מסע שמטרתו למצוא את המאחד בתוך ההבדלים, את המאחה בין הקרעים; מסע המיועד למצוא מחדש אותנו, אזרחיות ואזרחים, קהילות ומגזרים, תרבויות וניגונים שונים, הפורטים את אותן תפילות וכמיהות לב, אותם חלומות ותקוות. תמונת חיים מורכבת ונדירה, שהיא היא מדינת ישראל היקרה שלנו, שלם הגדול מסך חלקיו.
אחד האנשים האמיצים שפגשתי בדרך הוא סמל ראשון משה אלמליח. כשהכרנו ביקשתי שיספר לי את הסיפור שלו, את המציאות המורכבת, ההתמודדויות היום-יומיות, האתגרים שבדרך, אלה שצלח ואלה שעדיין בפניו. כמו לא מעט בני נוער, שהיום-יום שלהם איננו פשוט ואיננו הוגן, אלה שלצערנו אינם זוכים לסיכוי אמיתי, גם משה הסתבך כנער והידרדר לעבריינות. המשך המדרון היה פרוס לפניו, אך ממש רגע לפני התהום משה החליט לבחור אחרת. הוא עבר הליך שיקומי יוצא דופן בכפר מלכישוע, התגייס לחוות השומר בצה"ל, שם השלים תעודת בגרות מלאה, ועבר בסופו של דבר לשרת בחטיבת גולני.
משה הוא היום חייל בן 22, סמל ראשון, לוחם מצטיין בחטיבת גולני. חייל למופת, אחראי ומסור, אח גדול לחבריו-לוחמיו בפלוגה, והוא מגלם את יכולתו של אדם לבחור מחדש בכל יום לכפר, לתקן, לשנות, כי משה לא רק קיבל הזדמנות שנייה, הוא גם בחר לקחת אותה בידיים כדי לבנות לעצמו חיים טובים יותר.
מכובדיי, היום בפתח המושב השני של הכנסת ה-24, יותר מאי פעם הרי זו לכם, חברות וחברי הכנסת, לא הזדמנות שנייה אלא הזדמנות רביעית שאל לכם להחמיץ, לבנות במדינת ישראל חיים טובים יותר למען כולנו, ואני קורא לכם לקחת את ההזדמנות הזו בשתי ידיים.
אנו ניצבים בפתחה של שנה חדשה, בפתחו של מושב כנסת חדש, שבמהלכו תקציב המדינה ואיתו תוכנית העבודה של הממשלה יוצגו בפניכם ויובאו לאישורכם, נבחרות ונבחרי העם. גם נגיף הקורונה האכזרי והחמקמק, שלימד את כולנו שיעור בצניעות, יוסיף וילווה את חיי העולם כולו. במשרדי הממשלה מורגשת התכונה ותכנון קדימה. כך גם ברשויות המקומיות וגם במגזר השלישי המשווע לתקציבים. גם המשכן הזה, על כל מנגנוניו, חייב למצוא את הדרך לשוב במהרה לשיח מכבד, הוגן ושוטף בין קואליציה לאופוזיציה ובין אופוזיציה לקואליציה.
במהלך המושב הזה יגיעו סוגיות רבות ומורכבות אל מליאת הכנסת. היאבקו על עמדותיכם בנחישות ובלהט. זו חובתכם כנבחרי ציבור וכשלוחיו של הציבור כולו. אך גם בתוך סערת העימותים אל תשכחו: ויכוחים עניינים - כן, לגיטימציה לבריונות - לא. הציבור הישראלי מביט בכם, מקשיב לכם, לטוב ולרע. ההתנגשויות היום-יומיות במשכן הזה, הסגנון, הבוטות, זה מה שרואים הילדים והילדות שלנו. הצעירות והצעירים בישראל הם הרי העתיד שלנו, שכן כל אחת ואחד מאיתנו במילותיו ובמעשיו משפיע על פניה של מדינת ישראל שלנו. הבחירות שכל אחת ואחד מאיתנו עושים כל יום מעצבות את המחר, ואין לנו אלא כוחה של הדוגמה האישית כדי להשפיע, להרגיע, לשנות כיוון.
לכן אני קורא לכם לשוב ולבחור מחדש בכל יום לדבר. לבחור ולנהל שיח מכבד ונאות, ענייני והוגן, גם אם תקיף, כפי שהיטיב לנסח זאת ידיד ישראל, נשיא ארצות הברית, חברנו ג'ו ביידן. הוא אמר זאת כך: Not merely by the example of our power, but by the power of our example.
(אחרי כן מפ)
ואני אומר ומתרגם: לא מתוך הדגמת הכוח אלא מכוח הדוגמה. זה נכון בנקודות ההסכמה; זה נכון, בוודאי ובוודאי, בנקודות המחלוקת, כואבות ונוקבות ככל שיהיו.
אני קורא לכם לשוב ולבחור מחדש בכל יום בממלכתיות הישראלית. כנשיא המדינה, אני אעשה הכל כדי לחזק את יסודות הממלכתיות הישראלית ולעצור את הכרסום בחוסן הלאומי הישראלי הפנימי בכך שנאכלת הממלכתיות הזאת. הממלכתיות היא הדבק המחבר אותנו כקהילה, כעם וכמדינה חזקה ומשגשגת. הממלכתיות אשר נותנת בידנו את הכוח והיכולת לראות מעבר לקבוצה או מגזר את הטוב והמשותף של כולם פה ביחד ואת האכפתיות לאחר. כשאנו מרשים לעצמנו לרמוס את הממלכתיות אנחנו מביסים את עצמנו, ולכן אני קורא לכם, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, לסרטט קווים אדומים וברורים בשיח הציבורי. לנהל דיונים על מהותם של הנושאים, לעצור מופעי שיסוי, להיות מורי דרך, מקני ערך ומודל לחיקוי, להראות שאפשר למצוא את הדרך. כשירה של המשוררת זלדה, שאמרה: אל אותו מעיין חבוי ששמו דו-שיח. המשימה הזו היא של כולנו, התיקון הזה הוא של כולנו, הוא יכול להיות והוא חייב להיות.
במרחב הציבורי הזה נדונות הבעיות הכי קשות של הקבוצות הכי מוחלשות בחברה הישראלית, מוכרעים אתגרים מורכבים וחיוניים בדבר ביטחון ישראל בחוץ והאלימות המתפשטת מבית. גורלות של אזרחיות ואזרחים נחרצים פה בהינף הצבעה, כמו זה של משה אלמליח וחבריו, כמו זה של חברות וחברי המשלחת האולימפית של ישראל לאולימפיאדת טוקיו והמשלחת הפראלימפית הישראלית למשחקים הפראלימפיים, שנמצאים איתנו כאן היום, אלופות ואלופי תעצומות הנפש שהסבו לכולנו נחת וגאווה עצומים, ותודה רבה לכם. בבקשה.
(מחיאות כפיים)
וכמו זה של כשני מיליון אזרחיות ואזרחים ישראלים ערבים וערביות שרק מבקשים לחיות חיים נורמליים ושקטים ולצאת מן הבית בבוקר ולשוב אליו בערב בשלום. זו זכותם היסודית, זו חובתה הבסיסית ביותר של מדינה לאזרחיה בכל רחבי המדינה. מאז ראשית השנה נרצחו כבר כ-100 אזרחים ואזרחיות חפים מפשע באירועי אלימות בחברה הערבית, 100 בני אדם שנבראו בצלם אלוהים, כפי שקראנו בפרשת השבוע, פרשת בראשית, רק לפני יומיים. בנות ובני אדם כמונו כולנו, עולמות שלמים שחרבו ברגע.
הטיפול באלימות בחברה הערבית הוא אתגר לאומי חשוב ובוער ביותר ואני בטוח שישנה פה הסכמה מקיר לקיר בנושא. אסור לנו להתרגל לרציחות ולחיסולים, ודאי לא להשלים עם מציאות יום-יומית של טרור אזרחי משתק. זוהי שעת חירום המחייבת את כולנו לפעולה נחושה ביחד, כמאמר המשורר: "לעולם אל תשאלו למי צלצלו הפעמונים, לכם הם מצלצלים".
וכמו כדי להוכיח את יכולתה של האלימות להתפשט כאש בשדה קוצים, לפני מספר שבועות נחצה קו אדום נוסף, עת חבר הבית הזה, חברנו, חבר הכנסת מאיר פרוש, יצא לשאת את תפילת שחרית והותקף ברחוב ליד ביתו. אלמונים התנפלו עליו וניסו לגזוז את זקנו, מראות שהדעת אינה סובלת. שכן, מכובדיי, האלימות אינה פוסחת, לצערנו, על-אף קבוצה בתוכנו, היא עיוורת להבדלים בינינו. אירועים שבהם אזרחים מרשים לעצמם לקחת את החוק לידיים ולפגוע בחפים מפשע מתגברים, מידבקים, ומסוכנים, ולכן אין לנו דרך אחרת אלא להתייצב מול האלימות ביחד ובקול רם וברור לעשות הכל להבטיח את הביטחון האישי והסדר החברתי ואת קיומו של שלטון חוק חסר פשרות ונטול פניות. אלה אינם רק יסודות מארגנים של מדינת ישראל, הם תנאי בסיסי לקיומה של המדינה שלנו.
חברות וחברי הכנסת, מאז נכנסתי לתפקידי פגשתי ועוד אפגוש את מנהיגי סיעות הבית הזה ורבים מחברותיו וחבריו, את ראשות וראשי מוסדות המדינה ומובילי המערכות הציבוריות, את מנהיגי העדות הדתיות וגורמים מגורמים שונים. לכל אחת ואחד זווית ראייה שונה של המציאות, כזו הנובעת באופן טבעי מתחומי הסמכות, האחריות ותפיסות העולם. אבל התמונה המצטברת, כמו במעין קליידוסקופ, מפת דרכים המבקשת לקדם טוב ישראלי משותף היא כזו.
באופן טבעי ישנם תיקונים רבים שצריכים להתבצע בכל המערכות. ישנן החלטות מכריעות שצריכות להתקבל בממשקים בין רשויות למוסדות המדינה. אבל אין דרך אחרת מלבד לעשות זאת בהידברות, בתהליך מתמיד, ענייני ומושכל, של תיקון המערכות וחיזוק האיזונים והבלמים בין רשויות השלטון השונות. באבחת חרב לא נצליח.
ולסיום, מכובדיי, כשתרדו במדרגות מאולם המליאה אל קומת הממשלה, אני מזמין אתכם לעצור ליד ציורו של הצייר יוסף קוזקובסקי, יליד אוקראינה שלמד אומנות בקייב, ציור ושמו: "המובלים להורג - באבי יאר" ובו גברים, נשים וטף, פוסעים דומם בחשכת מוות כשקלגסי השטן הנאצי מכוונים אליהם את נשקם, משלחים בהם כלבי טרף חדי מלתעות. במרכזו - אישה, האוחזת ביד אחת את ידה של בתה הקטנה ובידה השנייה מצמידה לחזה את תינוקה, מוקפת הורים וילדים, אחיות ואחים, בדרכם יחד אל מותם המחריד.
בשנים הארוכות שפקדתי את הבית הזה אלפי פעמים עברתי בין קירותיו, אך אל מול התמונה הזאת תמיד עצרתי לשנייה, נושם ומביט, זוכר - כדרישת פרקי אבות - מאין באתי ולאן אני הולך, ומזכיר לכולנו מאין באנו ולאן אנו הולכים. פעם אחר פעם הייתי מראה את התמונה למנהיגים זרים בביקוריהם כאן ומספר להם על טבח באבי יאר. מחר אצא כנשיאה של מדינת ישראל לייצג אתכם בטקס לציון 80 שנה לטבח הנורא ההוא, פרק שיש להמשיך וללמוד עד דור אחרון, פרק שצריך לשים בפרופורציה כל מחלוקת בינינו.
אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני מאחל לכולכם מושב כנסת פורה ויעיל, מושב שבו אזרחיות ואזרחי ישראל המייחלים ליציבות, לצמיחה ולביטחון ימצאו מקור לגאווה ואפילו לתקווה. איתכם אני מאחל לאזרחי ישראל בריאות טובה. אני שמח שאנו יוצאים בהצלחה מהגל הרביעי של הקורונה וקורא לכולם להמשיך ולהתחסן ולנקוט משנה זהירות ולשמור על עצמנו ועל זולתנו. איתכם ובשמכם אני מאחל לציבור הישראלי שנדע ימים של שלום וביטחון. יחד איתכם אני מתפלל לשלומם ולביטחונם של חיילי צבא ההגנה לישראל, שוטרי משטרת ישראל וכוחות הביטחון וההצלה, ושולח חיזוק מיוחד לאנשי הרפואה, הרווחה והחינוך. אני מייחל יחד עם הציבור כולו שנזכה לומר השנה: "ושבו בנים לגבולם" - הדר גולדין, אורון שאול, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, ואיתם כלל נעדרי מערכות ישראל. אני מבקש לאחל רפואה שלמה לכל פצועי צה"ל והלומי הקרב ולכלל חולי ישראל. שנה טובה ובריאה לכולנו, ומושב מוצלח במיוחד לכולכם, תודה רבה.
