האם האצבע של הטבעת ארוכה יותר מהאצבע המורה שלכם? אם כן, ייתכן ואתם בסיכון לאוסטיאוארתריטיס (שיגרון ניווני) של הברך, והסיכון גבוה במיוחד לנשים. כך מראה מחקר בריטי חדש.
אוסטיאוארתריטיס הוא הסוג השכיח ביותר של דלקת פרקים. במצב של אוסטיאוארתריטיס, הסחוס המגן המרפד את קצות העצמות שבתוך המפרקים נשחק בהדרגה. המחלה עלולה לפגוע כמעט בכל מפרק של הגוף אך בדרך כלל פוגעת במפרקים הנושאים את המשקל: הברכיים, הירכיים ועמוד השדרה.
אוסטיאוארתריטיס הופך שכיח יותר עם הגיל וכן כתוצאה ממשקל עודף. על-פי המחקר החדש, אורך האצבע עלול להיות גורם סיכון גם כן.
לא מדובר בשאלה אם האצבעות ארוכות או קצרות, אלא ביחס בין אורך האצבע המורה (האצבע השניה בספירה מהאגודל) לאצבע של הטבעת (האצבע הרביעית).
גורמי סיכון "מלוא היד"
המחקר הבריטי כלל למעלה מ-2,000 משתתפים שסבלו מאוסטיאוארתריטיס בברך או בירך ויותר מ-1,100 משתתפים שלא סבלו מהמצב.
החוקרים, מאוניברסיטת אנגליה, מדדו את אורך אצבע הטבעת והאצבע המורה של המשתתפים וכן ערכו להם צילומי רנטגן כדי להשיג מדידות מדוייקות יותר.
הממצא העיקרי: אנשים שהאצבע המורה שלהם היתה קצרה יותר מהאצבע של הטבעת היו בסיכון כפול לסבול מאוסטיאוארתריטיס של הברך, בהשוואה למשתתפים אחרים.
דפוס זה היה משמעותי יותר בקרב נשים לעומת גברים. בקרב הנשים, אלו עם אצבע מורה קצרה יותר מהאצבע של הטבעת, היו בסיכון גבוה פי שלושה לסבול מאוסטיאוארתריטיס של הברך.
הממצאים כפי הנראה מתאימים גם לאוסטיאוארתריטיס של הירכיים, ציינו החוקרים, משום שרוב המשתתפים שסבלו מדלקת מפרקים של הירכיים סבלו גם מאוסטיאוארתריטיס של הברך. למרות זאת, הם לא הצליחו להוכיח זאת.
גורמי סיכון אחרים לאוסטיאוארתריטיס - כולל גיל, מין, BMI (אינדקס מסת הגוף המתייחס לגובה ביחס למשקל), פגיעות במפרקים בעבר ופעילות גופנית - לא תרמו להבנת התוצאות.
החוקרים אינם משוכנעים בדרך בה ניתן להסביר את הממצאים. הם ציינו כי לגברים יש נטייה להיות בעלי אצבע מורה שהיא קצרה יותר מהאצבע של הטבעת לעומת נשים ולכן גורמים הורמונליים אולי מעורבים בכך אך הם אינם משוכנעים בזאת.
המחקר פורסם במהדורת ינואר של "Arthritis & Rheumatism".