|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
[צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
הכיור הגדול של תל אביב
|
|
בתל אביב שוטפים כלים מפלסטיק ומשיטים לים ● המסעדות בקו החוף נהנות מפריבילגיה ענקית מאחר שהן קיבלו את אחד המיקומים הכי מתויירים והכי יפים בעיר ● מעבר לכך הפריסה שלהם על החוף היא עצומה ● לא רק שהן נוגסות בשטח ענק מהחוף למען המסעדה, הן גם משרתות את כל יושבי השמשיות שלצד המציל
|
|
ככלל, היהודים בפזורה הקפידו על ניקיון בבית כי רשות היחיד הייתה יהודית וכל הזוהמה והלכלוך נשפכו החוצה מן החלונות או המרפסות לרשות הרבים של הגויים. עדיין ניתן לראות זאת בשכונות מסוימות גם בישראל. לעתים עובר אורח בסמטה צרה באיזו שכונה בירושלים יקבל בּלוּפ של שופכין על הראש ולפני שירים אותו לראות מהיכן זה בא הוא יקבל עוד אחד. אנו לא נמנים עם העמים האסתטיים ורשות ציבורית היא הפקר.
דומני שבאחד הפוסטים הזכרתי את הפיליטון הקצר של אפרים קישון כשהוא מטייל באחת הסמטאות בעיירה בשווייץ ובטוב רוחו מן המראה הפסטורלי, שולף חפיסת שוקולד ומנסה להפטר מן עטיפה. אבל כל אימת שהוא מוצא מקום טוב להשליך אותה מופיע אדם ומביא לו את העטיפה ואומר "אדוני איבדת משהו". לבסוף באין כל מפלט הוא בולע אותה. אפרים קישון כבר בראשית שנות בואו לארץ היה האולטארסאונד של ישראל ושל הישראלי. דומני שגם את נושא האסתטיקה בארץ הזכרתי, אם לא באופן ישיר באופן עקיף, ללא ספק.
אומה משופעת פסולת
לפי הנתונים האחרונים של המשרד להגנת הסביבה רוב הפעולות שלנו בחיי היום יום כרוכות בייצור פסולת. מדי שנה מיוצרים בישראל 5.3 מיליון טונות של פסולת עירונית ומסחרית. כ-6 מיליון טונות של פסולת מבנייה ושיפוצים. 1.8 מיליון טונות של פסולת אורגנית. כל אדם בישראל מייצר 612 ק"ג פסולת מדי שנה. וקצב גידול יצור הפסולת הוא 1.8%, כגידול האוכלוסייה בערך. תהליך המחזור מפגר בהרבה אחר תהליך ייצור הפסולת.
עם ישראל אוהב את הפלסטיק. הוא הופך לחלקיקים קטנים שחודרים לכול מיני מקומות. למים, לאוכל ואפילו לחלב אם. בייחוד אמורים הדברים בחגים הארוכים כמו בין ראש השנה ויום הכיפורים ובסוכות ובפסח. כמויות הזבל שמשאירים מטיילים אחריהם לאחר הפיקניקים והמנגלים הם אדירים.
מדי שנה עורך משרד התיירות סקר מקיף בקרב תיירים המגיעים ארצה, ובין השאר נבדקת שביעות רצונם מהשירותים השונים שקיבלו, בדירוג של בין 1 ל-5. נושא הניקיון בשטחים ציבוריים ובשירותים ציבוריים קיבל ציון 3.4, שנחשב לנמוך. בארגון אדם טבע ודין טוענים כי ציונים נמוכים כמו זה עלולים לפגוע בהכנסות של ישראל מתיירות - שהסתכמה ב-2017 בכ-20 מיליארד שקל.
החוף הפלסטי - מכתב גלוי לראש עיריית תל אביב
בין הנתונים שהבאתי, צוין כי בכול הקשור בחופים חלו שיפורים בניקיון שלהם אך עדיין הציבור שמבלה בחופים משאיר אחריו כלים החד-פעמיים, קשתיות שתייה מפלסטיק ועוד פסולת. עם ישראל מאוהב בפלסטיק ופלסטיק חד-פעמי לא נעלם אף פעם. ובעניין זה אני מקבל מייל מנכדי התל אביבי, שון דוד פוגל באותו עניין. וככה הוא כותב לי.
הי סבא אני מבקש ממך מספר דקות קריאה שכן אם תכתוב פוסט, תוכנו בהחלט יכול להיות מופנה ישירות לרון חולדאי, שכן מה שנאמר בו מלמד על אזלת יד גדולה של העירייה בכל הנוגע למסעדות לאורך חופה של העיר.
אתחיל בתיאור החוויה האישית שלי: ישבנו על קו החוף אני, אבא, ענבל (אחותו הגדולה של שון) ורונה (התינוקת של ענבל), ורצינו להזמין סלט מוצרלה, כי היינו רעבים וזו גם מסורת שלנו. המלצר הגיע, לקח הזמנה וכעבור זמן סביר חזר עם שקית מפלסטיק ובתוכה קופסת פלסטיק המכילה את הסלט, אריזת פלסטיק המכילה את הסכו"ם מפלסטיק, כוס מפלסטיק עם קש מפלסטיק. אין שום פח ברדיוס לפחות של 50 מטר סביבנו, והמלצר כמובן הגיש את כל זה בפלסטיק כיוון שהוא ממש לא מתכוון לאסוף אחרינו דבר. ולכן ארזתי אני את כל הפלסטיקים ועוד כמה שאריות פלסטיק שהתגלגלו בחוף כלומר שאריות מאנשים אחרים וזרקתי לפח (הרגיל, חס וחלילה לא פח מחזור) את כל הפסולת שהייתה ככה קרובה להפוך לזיהום פלסטיק של הים...
המסעדות בקו החוף נהנות מפריבילגיה ענקית מאחר שהן קיבלו את אחד המיקומים הכי מתויירים והכי יפים בעיר. מעבר לכך הפריסה שלהם על החוף היא עצומה. לא רק שהן נוגסות בשטח ענק מהחוף למען המסעדה, הן גם משרתות את כל יושבי השמשיות שלצד המציל. ספרתי מהגבול עם הרצליה ועד הגבול עם בת ים, 23 מסעדות על קו החוף, לא כולל נמל תל אביב ונמל יפו שמכילים עוד עשרות בתי עסק. לכל אלו אין שום עילה שתינתן האופציה לשימוש בפלסטיק חד-פעמי משום סיבה שהיא.
ישנם תחליפים רב פעמיים (זכוכית, קרמיקה, מתכת וכו) ותחליפים חד-פעמיים מתכלים (נייר, מוצרי קש ובמבוק וכו) לכן העירייה יכולה בקלות לאכוף את החוק, שהטילה על האזרחים, גם על המסעדות שהן מדחף מטורף של פיזור פלסטיק. יתרה מזו לא רק שצריך להטיל קנס אם רואים אותם משתמשים בפלסטיק גם צריך לקנוס אם רואים פסולת מהמסעדה מכל סוג שהוא על קו החוף. הדעת נותנת שהם יעמדו כלכלית בקנסות הללו עד שיתיישרו. אלה עסקים שמרוויחים הון תועפות! לדוגמה, מיץ תפוזים סחוט עולה 19 שקל ומוגש בכוס פלסטיק עם מכסה וקש מפלסטיק.
|
|
|
|
|
אוספים את הלכלוך [צילום: מאיר יעקנין/פלאש 90]
|
|
|
הכנסות גדולות וצפצוף גדול יותר על הציבור ומוסדותיו
זה ועוד. בעידן משבר האקלים, המודעות לזיהום פלסטיק היא גבוהה מאוד ורוב המדינות המערביות בכדור-הארץ מצביעות על זיהום פלסטיק ואוסרות את הבאתו לחופים. המודעות הסביבתית של כמעט כל בעלי היכולת אשר מרשים לעצמם חופשה בישראל היא גבוהה למדי. תיירים אלו פוקדים כמעט כולם את חוף הים בתל אביב, הידוע כאחת האטרקציות המהנות ביותר בעיר המתויירת ביותר.
כאשר תייר צרפתי מגיע לחופי תל אביב ומזמין מיץ תפוזים סחוט הוא עלול לטעות ולחשוב שהרגולציה במדינה הזו היא דומה להודו או מצריים. אם אנחנו רוצים למצב את עצמינו כמדינה מתקדמת, כאומת הסטרטאפ והדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, עלינו להתנהג ולהתנהל בהתאם ולא להביך את ישראל בעוד "שטוזה" לתייר שתותיר אותו ביקורתי נגד ישראל.
מחדל! ממש אבסורד, עיריית תל אביב אסרה שימוש בפלסטיק לתושבים אבל המסעדות ממשיכות לפזר פלסטיק לכל עבר. אוסיף כי עמותת "צלול" נאבקת בפגיעה הסביבתית בימים ובנחלים בישראל, ופועלת כדי לקדם חקיקה בנושא.
לסיום אומר זאת - בעלי המסעדות הנהנים ומרוויחים מהשימוש הזול והקל בפלסטיק לא עולים על 100 איש במקרה הטוב, לעומת זאת מאות אלפיי אזרחים שפוקדים את החוף, סובלים ממחדל זה. העירייה משקיעה מאמצים לנקות אחריהם. יתרה מזאת, גם היצורים שניזונים מן הים הם בסכנת הכחדה. לכן חייבים להפעיל לחץ ולנצח את מחדל הפלסטיק בחופים.
כל המוסיף לתיאור הנוקב והציורי הזה של מי שהולך ללמוד אדריכלות נוף - גורע. עם זאת יש לי גם עצה לנכדי ולשוחרי סביבה כמוהו שנוגעת להם.
Picketing
פיקטינג משמעו בפועל הוא משמרת מחאה. נתקלתי בהן לראשונה בשהותי הראשונה בארה"ב בשנות החמישים המוקדמות.שמתי לב שמחוץ לאחד הסופרים צועדים הלוך ושוב נשים וגברים נושאי שלטים שמוחים נגד העלאת מחיר הבשר ביותר מ-5% לאונקיה. הפרטים היו רשומים על הכרזות שנישאו על מוט מחודד, ומכאן השם במקור, וביקשו מן הלקוחות להימנע מלקנות בבית העסק כל עוד העלאת המחירים בתוקף.
זה אמור לגבי כל מקום, עסק או חברה פרטית או ציבורית שלדעת המוחים מתנהגת שלא כראוי כלפי האזרח. זאת שיטה שמן הראוי להעתיקה לישראל. בעצם לא צריך לייבא אותה. מחאת בלפור היא דוגמה טובה למחאה ציבורית, לא המונית, אך מתמדת, שקטה יחסית, ובמידה מסוימת יעילה, בוודאי במשיכת תשומת לב. פיקטינג ליד המסעדות שעל החוף יהיה מסר לא רק לעירייה ולמסעדנים אלא גם לקוחות של המסעדות והם הם שיכולים להביא לשינוי המיוחל.
משמרות מחאה בארה"ב
עם זאת, אני נענה לבקשת נכדי וכותב פוסט ואדאג להעביר קישור ללשכת ראש העיר בתקווה שיקראו אותו שם. לא זו בלבד שהמכתב ראוי לקריאה אלא תושבי תל אביב ראויים לחוף נקי. כל מי שהסביבה בכלל והחוף בפרט יקרים לו - מתכבד לעשות משהו - לכתוב, לפנות,להתארגן למען משימה סביבתית ובריאותי זאת.
לסיום. יש תשומת לב בעירייה לפניות. לפני כמה שבועות התלוננתי בעיירת תל אביב על הבעיה של הולכי רגל בכול הקשור בעבודות שחוסמות מוקדים כמו "משכן האומנויות" בשדרות בן ציון ו"מגדל המאה"- מרפאה מרכזית מקצועית של בריאות כללית. גם כתבתי על כך פוסט. אתמול קבלתי טלפון מנציגת אגף התעבורה בעירייה כי הם מודעים לבעיה ומצאו לה כמה פתרונות חלקיים. ומכול מקום החל בשבוע הבא המחסומים יוסרו. הנה כי כן יש אוזן קשובה ברשות המקומית שלי. התקווה הדמוקרטית בממסד ריכוזי ביורוקראטי.
|
|
| תאריך:
|
06/10/2021
|
|
|
עודכן:
|
06/10/2021
|
|
צבי גיל
|
|
סיפורו של הומרוס מהמאה ה-9 לפה"ס מתרחש בימינו, כשהדמיון והמציאות מתערבלים זה בזה, והעין לא שבעה מהתנועה והעיצוב המהפנט של העמדת אנסמבל השחקנים כמקהלה, שכל אחד מהבנים הוא אודיסיאוס וכל אחת מהבנות – פנלופה. הרחבת היריעה על-ידי פרישת הדמויות המומחשות בידי 18 השחקנים, היא רעיון מתוחכם ויצירתי ביותר. כך מתרחבת יריעת האירועים, והפיוטיות של הומרוס והבזקי אירועי הסיפור המקורי, מהבהבים ומרצדים כאורות על הבמה האפלולית לעיתים, בוויזואליות של אופן משחקם ותנועתם של כל השחקנים בקאסט.
|
|
|
|
|
מחלקות הקורונה נסגרות בזו אחר זו בהיעדר חולים, ובלי סגר; הקו הירוק נסוג לאחור לאיטו, ובלי סגר;
|
|
|
|
|
בשנה וחצי האחרונות חווה העולם שני אירועים גלובליים, חוצי יבשות ומדינות: האחד הוא מגיפת הקורונה והאירוע השני קרה (יום ב', 4.10.21) במשך שבע שעות, החל מסביבות 19:00, שעון ישראל. באופן פתאומי, שלל האתרים והאפליקציות של פייסבוק חדלו לפעול: ווטסאפ, אינסטגרם, מסנג'ר, אוקולוס והרשת החברתית עצמה. בבת אחת נגזרה דממת אלחוט על מיליארדי אנשים בעולם שמשתמשים בשירותיה, שלא יכלו לתקשר ביניהם בווטסאפ, ונאלצו לדחות את תחביבם לכתוב פוסטים, להגיב, להתווכח וכמובן - להפיץ מידע, אמיתי יותר או פחות.
|
|
|
|
|
הפגישה של נציגי מרץ עם אבו מאזן, כמו פגישות קודמות, הייתה ברוח טובה. אבל, חסרונה של הפגישה הוא במה שלא נאמר על-ידי נציגי מרץ. נציגי מרץ לא אמרו אפילו מילה אחת של ביקורת על התנהלותו של אבו מאזן. הימין חותר בגלוי לסיפוח השטחים הפלשתינים ולהקמת מדינה יהודית אחת מהים לירדן. אבל, לא רק הימין אחראי להעדר התקדמות במו"מ לסיום הסכסוך. גם הרשות הפלשתינית תורמת את חלקה להעדר התקדמות על-ידי מדיניות ההסתה, הדמוניזציה והדה- לגיטימציה שהיא עושה לישראל והדרישה שישראל תקבל את כל הדרישות הפלשתיניות ללא תנאי.
|
|
|
|
|
הסכמי אברהם מספטמבר 2020 נחשבים מוצלחים למדי, ובמידה רבה של צדק. היה להסכמים רקע של לפחות שני עשורי שיתוף פעולה כלכלי וביטחוני בין ישראל למדינות המפרץ. החשש מהאיום האירני סייע לא מעט לזירוז חתימת ההסכמים. לגבי האמירויות, יש לזכור ששבע הנסיכויות התאחדו ב-1971 ברקע הסרת החסות הבריטית וחשש מהשתלטות אירנית. מאז ועד היום, מכתיבה הסכנה האירנית לא מעט את מדיניות הפדרציה. הרושם שנוצר בישראל הוא שקיימת הסכמה מקיר לקיר באמירויות ובבחריין לנורמליזציה עם ישראל, אך זו אינה התמונה האמיתית.
|
|
|
|
|
