העיסוק האובססיבי של יריבי בנט בדברים שאמר על עמדות יועציו הרפואיים במגיפת הקורונה כשהוא ניצב על במת העצרת הכללית של האו"ם, מחבר בשיח הציבורי שלנו שני מעשים נפסדים - שגיאה (בנט) ואווילות עם רשעות של רבים מהמגיבים משל מנסים הם לחלוב תיש. הדברים באו"ם היו מיותרים בזמן ובמקום, אך הוסדרו עם שובו לארץ והכל שבו לעבודתם המועילה. המשך העיסוק בחלב שנשפך כביכול אך כלל לא היה, הפך בפי יריביו, אויביו ושונאיו לפזמון-חוזר עלוב ושגרתי לעייפה. האם אין באמתחתם שום דבר שונה וחשוב באמת לדון בו?! לאן נעלם הקוסם "ביבי"?
מאחר שתוצאות המאבק בקורונה ממשיכות להשתפר ודומה שהגל הרביעי נמצא בדעיכה מתמדת ואפילו "משבר" חידוש הלימודים מתחיל להסתדר, אי-אפשר להשתחרר מתחושה שתפקיד הביקורת איננו תיקון קונסטרוקטיבי. מדובר כנראה במעשה של עוינות פוליטית גרידא "שאינה תלויה בדבר" - היא פשוט שם. מגיפה מבית היוצר של האופוזיציה הראשית לממשלה - חוסר סובלנות ויחס הוגן לכל דבר טוב שמצליחה הממשלה לקדם. זו שיטה ביביסטית טיפוסית - רוע לשם רוע. שהרי לא ייתכן שבנט יעביר תקציב מדינה לשנתיים תוך 120 יום בקירוב, דבר שנתניהו "לא הצליח" לעשות במשך כשלוש שנים. גישה אופיינית זו הביאה לראש האופוזיציה את כשלונו הפוליטי הגדול והדחתו מראשות הממשלה, והמשך הטיפוף מרצון בביצה הטובענית הזו לא יביא לו ולתומכיו מזור.
עצם הביקורת על חלק מהיועצים הרפואיים הייתה במקומה, משום שנסחפו אחרי דיון ציבורי תדמיתי עקר ומנוכר, במקום להישאר צמודים לצד המקצועי (המקום הראוי לדיון היה כאמור בארץ, בקבינט). מאידך-גיסא, מי שמטיף לשיח משוחרר משנאות, עויינות-סרק ורוחות-רעות, אינו יכול להשתמש באותה שיטה רוויית רוחות רעות לניגוח זולתו - ולרחוץ בניקיון כפיו.
יאמר במפורש שאין זה משנה מי יעץ לרה"מ לנהוג כפי שנהג; משיצאו הדברים מפיו הוא שנושא באחריות להם. שגיאה בתחום אחד, אינה פוסלת את הדברים שנאמרו בנושאים אחרים, במיוחד בנושא אירן, וגם את הפרשנות המיוחסת לעובדה שראש הממשלה נמנע מעיסוק בנושא הפלשתיני - גם את אלה אמר או נמנע מלומר, וגם לכך הוא שנושא באחריות.
רון בריימן, במאמרו: "קטני עבה ממותני אבי"
1 טועה כאשר הוא משווה בין הדברים. אומנם רחבעם בחר את יועציו המדיניים-פוליטיים ובנט בחר את יועציו המקצועיים, אולם רחבעם פסל את דברי יועציו ובכך שגה היסטורית. בנט לא פסל את העצות הרפואיות, אבל חלק על הביקורת שביקשה לשים את השיקול הרפואי בראש סולם השיקולים באופן בלעדי. בנט חלק על הביקורת שנשמעה לאחר שהגורם המוסמך - הקבינט - קיבל את החלטותיו. מטרת הביקורת הפומבית הייתה לחתור תחת ולשבש את החלטת הקבינט באמצעות לחץ ציבורי, וזהו כבר מעשה שלא יעשה.
2 לזכותו של בנט יאמר שגרס מלכתחילה שהבעיה היא רב-מערכתית ויש לטפל בה ככזו. הפירוש המעשי של הדברים הוא מציאת המינון הנכון או האיזון הנכון בין השיקולים הרפואיים לשיקולים האחרים: כלכליים, חינוכיים, ביטחוניים וחברתיים - לרבות האיזון הרציונאלי בין זכויות הפרט לזכויות כלל הציבור שהוא המורכב ביותר בנתוני המצב הפוליטי הפנימי שלנו. מדובר אפוא בתהליך אופטימיזציה איטרטיבי עדין ומורכב שהרצון לבססו על נתונים מדעיים (עובדות ברות מדידה שהן פונקציה של הזמן) נכון ומובן מאליו. העובדה שאנו נמצאים עתה בשלב דעיכה ברור של הגל הרביעי של הפנדמיה, מעיד עדות מוקדמת על החלטות נכונות.
מבחינה לאומית אין זה משנה אם אנשים נפטרים, הופכים נכים או לוקים בנפשם מחמת מגיפה, משבר כלכלי, נפשי או חברתי אחר, הנובע מתקלה מזוהה שהיא תוצאת הניסיון להדביר את הווירוס לאלתר ובכל מחיר. במיוחד אמורים הדברים כאשר למגיפה אין תרופה או חיסון או שניהם. לכך כיוונה השרה שקד בדבריה על "הכלת המתים"
3. בחברה נורמלית - ממושמעת ורציונלית - כשחיסונים שהזדמנו לה למטרת צמצום היקף המחלה ונזקיה - אין סיבה להיכנע לגחמות של סרבני החיסון ולהטיל "עונשים" בגינם דווקא על המתחסנים. איזונים אלה הם באחריות הממשלה, והשליטה האפקטיבית בתהליכים שאינם נובעים משיקולים רפואיים גרידא, היא מבחנה החשוב ביותר.
בשורה התחתונה אני מקבל את הצעת בריימן: "להתווכח בלי לשנוא", אולם לשם כך דרוש שיקול -דעת משוחרר מדעות קדומות, אמוציות ונטיות פוליטיות, אך בעיקר סדר עדיפות תואם מצב משברי שבו טובת הציבור קודמת לטובת היחיד.
