תוהו ובוהו בכלא רייקרס בניו-יורק

בחודש אוגוסט חטף עצור את המפתחות מסוהר, שחרר אסיר אחר וחתך בסכין את פניו וצווארו של הסוהר – אשר נאלץ להימלט ולנעול את עצמו בתאו הריק של העצור. שלושה שבועות מאוחר יותר גילה אסיר, כי מוט מתכת בקיר התא כה רופף, עד שניתן לשלוף אותו. זה בדיוק מה שהוא עשה, ואז דקר את שכנו. בחודש ספטמבר הדליקו אסירים מדורה בחדר המדרגות והשתמשו בה כדי להצית סיגריות וג'וינטים. דיווחים כאלה מתרבים, למרות שמספר האסירים ירד לאחת הרמות הנמוכות ביותר מזה עשרות שנים, בשל שינויים בחוק בנוגע לשחרור בערבות ובשל שחרור מאות אסירים אשתקד על-רקע הקורונה.

מתחם רייקרס כולל שמונה בניינים על אי-באיסט ריוור, בין ברונקס לקווינס. הוא מאכלס למעלה מ-4,800 אסירים בכל יום נתון, רובם עצורים הממתינים למשפטיהם ומי שלא ביצעו עבירות אלימות; למספר משמעותי ביניהם יש מחלות נפש. 12 אסירים מתו השנה בבתי הכלא של ניו-יורק, רובם ברייקרס – השנה הקטלנית ביותר מאז 2015. ארבע קצינים ושמונה סוהרים הוענשו השנה על רשלנות בקשר למקרי מוות אלו. למעלה מתריסר מחוקקים דמוקרטים מניו-יורק קראו בחודש שעבר לממשל הפדרלי להתערב בנעשה ברייקרס, בנימוק שהעירייה אינה מסוגלת לפתור בעצמה את הבעיות.

פקידים בעירייה אמרו לטיימס, כי שירות בתי הסוהר העירוני מתמקד בהפחתת היעדרויות הסוהרים כפתרון לבלגן ברייקרס וכי הושגה התקדמות. בשיאו של המשבר לא התייצבו כשליש מכלל 8,000 הסוהרים, וחבריהם נאלצו לעבוד משמרות כפולות ומשולשות שהגיעו ל-24 שעות ויותר. כעת ההיעדרויות הן של כרבע מכוח העבודה והציפייה היא לשיפור בשבועות הקרובים.

המצב אינו צפוי להשתפר בצורה דרמטית לפני כניסתו לתפקיד של ראש העירייה הבא בחודש ינואר. דוברו של אריק אדמס – המועמד הדמוקרטי הצפוי לנצח בבחירות – לא השיב לשאלות ישירות בנוגע לרייקרס, אלא הפנה לדבריו הכלליים של אדמס על תמיכתו בהגדלת תקציב בתי הכלא בעיר. האווירה בכלא היא של הרמת ידיים, מדווח הטיימס. סוהר אחד אמר שהוא הפסיק להחרים נשק, למרות שמספר הדקירות הוכפל בשנה האחרונה, משום שהדבר מחייב אותו להפעיל כוח כאשר הוא ניצב לבדו מול עשרות אסירים.

מבחינתם של הסוהרים, האסירים ועורכי דינם, ההיבט המדהים ביותר של המצב הוא היקף ההשתלטות של אסירים על חלקים מהמתחם. מאז חודש יולי היו למעלה מתריסר מקרים בהם אסירים הסתובבו בצורה חופשית או נהנו מתנאים שאינם אמורים להיות מנת חלקם. בחמישה מקרים ב-18 החודשים האחרונים בוצעו פעולות אלימות בידי אסירים שאמורים היו להיות בבידוד או בהשגחה צמודה. אסיר אחד גנב מיכל של גז פלפל והתיז אותו על סוהרים. אסיר אחר תקף אחות שעבדה במשרד מאובטח במרפאת הנפש בכלא. קבוצת אסירית תקפה סוהרים, נטלה מהם את המפתחות ומצלמות הגוף וריסקה את המצלמות.

התוהו ובוהו בכלא הפך לכה שגרתי, עד שמבקרים אינם יודעים מה הם עשויים לראות. בחודש שעבר קידמו אסירים את פניהם של עובדים שאינם סוהרים והציעו ללוות אותם כדי לשמור על בטחונם. בתוך הכלא נדהמו המבקרים לראות אסירים נעים בחופשיות בלא אף סוהר בטווח ראייה. באגף אחר ראו סוהר ביחידת הפיקוח מאפשר לאסירים לנוע בין היחידות. כאשר היו בדרכם החוצה, ראו המבקרים שלושה סוהרים מותקפים, תוך שהקצין שבמקום מתעלם מבקשותיהם לאפשר להם לצאת; סוהר רביעי שמע את צעקותיהם ופתח את השער.

הכשלון המתמשך בטיפול בתשתיות של רייקרס ובהכשרת הסוהרים הגביר את הבעיות, אומר הטיימס. הבעיות במבנים עלו בהליכים משפטיים מאז שנות ה-1970. דוח עירוני מ-2015 הזהיר, כי התנאים הפיזיים המתדרדרים מעניקים לאסירים את חומרי הגלם ליצירת כלי נשק, שכן ניתן לשבור חלקי מתכת ולהפוך אותם לסכינים. לפני שנתיים אמר ראש העירייה, ביל דה-בלסיו, כי עדיין יש צורך בשיפוצים נרחבים, אבל הוא העדיף לסגור לחלוטין את רייקרס במקום לבצע בו שיפורים לטווח ארוך.

ככלל, העירייה הבטיחה שוב ושוב לשפר את המצב – אך לא עשתה זאת. "למרות שנים של רטוריקה ציבורית, ממשל דה-בלסיו לא היה מסוגל או לא רצה לבצע שינויים רציניים", טוענת מרי ליין-וולוורס, מנהלת ארגון לזכויות אסירים. כאשר המצב החמיר בקיץ האחרון, העירייה שחררה הבטחות נוספות. במענה לדיווחים על היעדרותם של אלפי אסירים בספטמבר, הבטיח דה-בלסיו לפעול מיידית. הוא חתם על הוראות חירום, לפיהן יושעו סוהרים שלא יתייצבו לעבודתם, לפתוח מרפאות נוספות ולשכור מיידית קבלנים לשיפוץ הכלא ולנקיונו.