כשרוחו הרעה של נתניהו עדיין מרחפת מעל למוסדות מפלגת ה"ליכוד" וחבריה המסורים שבויים משום-מה בקיסמה, מחזיר אותי מחזה-אבסורד זה לשאלת החקיקה הפסאודו-פרסונלית
1 שממשיך לקדם נגדו שר-המשפטים. דומה שסער מטפל בסוגיות נתניהו כאחוז אמוק; לפי היקף הפרסומים, נראה הדבר כעיסוק המרכזי שלו כשר המשפטים, וזאת במציאות שמצדיקה רפורמה אדירה בכל מערכת המשפט הישראלית - דיספרופורציה צורמת.
בהערכה אובייקטיבית עדיין חופפת סוגיית "יכולתו או אי-יכולתו" (במובן של ראוי או לא ראוי) של ראש ממשלה להמשיך בכהונתו כאשר כתב אישום "כבד" תלוי ועומד מולו, את הגישה העקרונית בה נקטתי בימים בהם הייתה שאלה זו רלוונטית ובוערת לגבי נתניהו כראש הממשלה. ראש-ממשלה איננו "עוד חבר-כנסת", והדחה פורמלית ואוטומטית שלו מכוח חוק באמצעות החלטה עקיפה אחת של פקיד בכיר - היועץ המשפטי לממשלה, (או התובע הכללי הלאומי) -
היא בלתי סבירה בעליל. העובדה שנתניהו נעזר בקביעה זו של החוק איננה משנה את השיקול הבסיסי, אבל מלמדת את הציבור לשקול שיקול רציונלי וכבד משקל את הנושא כאשר הסוגיה מגיעה להחלטתו בבחירות.
דמוקרטיה שהציבור אינו משתתף בהחלטותיה ופעולותיה באופן אקטיבי, איננה דמוקרטיה אמיתית. אין צורך להגן על הציבור מפני עצמו בחוקים פרסונליים - בין אם מכנים אותם ככאלה ובין אם לאו. הציבור בוגר, אחראי ויכול ואף חייב לשקול כהלכה את שיקוליו וגם לשאת בנטל החלטותיו. איננו זקוקים להגנה של שר משפטים רגעי וזמני - ששונא את רה"מ לשעבר או רואה בו יריב קשה - שיגן עלינו לעולם ועד מפני התופעות השליליות של "ביביזם".
יתר-על-כן, מבחינת שיפור מערכות הממשל הציבורי שלנו והגברת יציבותן וערכן בעיני הציבור, אינני רואה שום מניעה עקרונית שהגשת כתב-אישום נגד ראש ממשלה מכהן תידחה עד לסיום הקדנציה השוטפת,
2 כשיפסיק לכהן בתפקידו וישמש כראש ממשלה זמני של ממשלת-מעבר על כל הנובע מכך.
3 אסור שמערכת היחסים שנוצרה בין סער לנתניהו, או השנאה שרחשו לו חוגים קיצוניים בשמאל הישראלי, תהיה ציון הדרך המוביל בעיצוב מערכות הממשל הלאומית. טוב יעשה סער אם יתעלה מעל לשיקול האישי ויתנהל כשר משפטים "נטול אג'נדה" כאשר הוא בא להסדיר סוגיות עקרוניות. לא ייתכן האפשרות שנתניהו יחזור לשלטון בזכות בחירות חדשות או קונסטלציה פוליטית שונה בכנסת הנוכחית, תמנע ממנו זאת במסווה של חוק "אוניברסלי" שאיננו למעשה אלא חוק פרסונלי; חקיקה פרסונלית הייתה ונותרה פסולה מעיקרה.
שיקול שאין בשום פנים ואופן לזלזל בחשיבותו וששר המשפטים דוחק אותו בהתמדה לשוליים בהתייחס לחוק המדובר, הוא "חוק החפות". חוק זה קובע שכל אדם שהוגש נגדו כתב אישום הוא בגדר חף-מפשע (בעל מלוא זכויות האזרח) עד לקבלת פס"ד חלוט בעינינו. בידי הציבור מספיק כוח ואמצעים להעניש רו"מ שכשל גם מבלי לשלול ממנו את זכויות האזרח ללא משפט צדק ובהמרצתן האינטנסיבית של גחמות פוליטיות.
למען האמת, ככל שחולף הזמן ונחשפות העדויות בתיק 4000 של נתניהו, מתגבר החשד שהתיק אכן "נתפר" בכדי לסייע במאמץ להדחתו מהתפקיד ב"קנוניה" משפטית וללא בחירות. מה שמנסה עתה סער לעשות, הוא להחיות בר-מינן זה, אם לא למקרה נתניהו בעבר אזי לפעם הבאה אם ירוץ. בעיני זהו מעשה נלוז ומיותר.
"חוק החפות" הוא זכות-יסוד אזרחית שאינה תלויה בדבר, מלבד סיכון במזיד של ביטחון המדינה, שחייבים לכבדה ולשמרה בקפידה. בקונטקסט זה, אם יציג ראש ממשלה יוצא, מועמדות להמשיך בתפקידו ואין מניעה לכך בחוק תקין, (למשל: חוק "צינון אוניברסלי" הקובע שראש ממשלה לא יכהן בתפקיד יותר מ-8 שנים ברציפות - (או שתי קדנציות מלאות) ויוגש נגדו במהלך תהליך הבחירות הדמוקרטי כתב אישום, לא תהיה מניעה שיקים שוב ממשלה
ומשפטו ידחה עד לתום הכהונה (אם יזכה בה) כחוק. בעניינים אלה הציבור הוא הפוסק האחרון ולא פקידים, פוליטיקאים אינטרסנטיים או משפטנים. כל ניסיון לעקוף את הרצון הציבורי הדמוקרטי באמצעות מניפולציות משפטיות, פסול בעיני ומסוכן לאמון בין הציבור למוסדות השלטון והמשפט. ראינו לא מעט דוגמאות כאלה בשנים האחרונות ואל לנו לחזור על שגיאות העבר.
לאחר שאמרנו דברים אלה, נחזור לנתניהו האיש. אין ספק שמבחינת התמיכה וגם מבחינת ההסתייגות הציבורית, מדובר בפוליטיקאי יוצא-דופן. ברם, התנהלותו כראש האופוזיציה אחרי הכישלון בבחירות "הרביעיות" ואובדן ראשות הממשלה, חושפת אצלו תכונות ודפוסי התנהגות ציבוריים ולאומיים, שעלולים לעורר מחשבה חוזרת באשר לשימור תוקפה של הגנת "זכות החפות".
נראה שנתניהו איבד את שיקול הדעת "הקר" באשר להבדל שבין אופוזיציה לממשלה לאופוזיציה למדינה ויצרי הנקם גוברים עליו לא אחת עד כדי ערבוב תחומים בלתי אחראי ובלתי סביר, כגון במקרה חוק-האזרחות. רצונו להפיל את הממשלה בכל מחיר ולאלתר, גובר אצלו על השיקול הקר, וכמנהיג שלטון היצר הופך אותו לאדם מסוכן. תפקידם של חבריו באופוזיציה, אלה שמבינים ש"יש עולם גם אחרי נתניהו...", לקרוא אותו לסדר ולייצב את התנהלותו. אין פרוש הדבר בהכרח להדיחו מראשות המפלגה...
אילו סברתי שהבגרות האזרחית של רוב אזרחי ישראל עומדת על רמה שניתן לסמוך בה על יכולתם להתנהל ביישוב דעת גם במצבי מתח וחילוקי דעות מהותיים תוך קיום ניהול דמוקרטי תקין (להבדיל מהתנהלות אנרכיסטית של שלטון הרחוב), הייתי נשאר נאמן ללא היסוס לעמדה המקורית שאין לתקן את החוק בשאלת יכולתו של ראש ממשלה לכהן כאשר כתב-אישום תלוי ועומד נגדו. במציאות הנוכחית, הייתי מסתפק ב"החלקת פינות" וליטוש הניסוחים הקיימים, ובהוספת תיקון מהותי אחד, הקובע שכתב אישום נגד ראש ממשלה יוגש רק לאחר שעמד בביקורת שיפוטית של בית משפט מחוזי ואושר. דהיינו: שלילת זכותו של אדם אחד לפסוק פסיקה מכרעת נגד הכרעה פוליטית של הריבון.
לאחרונה התבשרנו בקול ענות חזקה ע"י "סקרנים" אחדים ש: נתניהו "מתחזק", בנט "מתרסק" וסער "נמחק". סיסמאות שהן תרגום עיתונאי סנסציוני לתוצאות רגעיות של סקרי-דעת קהל, שכוונו ליום מסוים ולרוב גם לאירוע מסוים. סקר הוא סקר: מדידת תמונה של דעת קהל בשאלות ספציפיות ברגע נתון. ייזום ופרסום הסקרים איננו "מקרי" וגם נוסח הדברים אינו "טעות"; יש כאן כוונת מכוון. מצד אחד אין ספק שחל שינוי במאזן הכוחות הפוליטי בין מועד הבחירות האחרונות לימים אלה, אולם אינני סבור שהתוצאות מלמדות מה שביקשו ללמדנו מפרסמיהן. ה"ליכוד" הוא אכן תנועת ה"ימין" הראשית והמפלגה הפוליטית הגדולה בישראל כיום. התחזקות ה"ליכוד" נובעת מהעבודה שממשלת ה"שת"פ" היא כזו רק חלקית ובחלקים חשובים אחרים היא, כצפוי, ממשלת שיתוק ואי-וודאות.
הציבור חסר סבלנות ומרוט עצבים אחרי שנה וחצי של קורונה אינטנסיבית ודבר זה בא לידי ביטוי גם בתוצאות הסקרים. נוטשי ה"ימין" המובהק חוזרים הביתה; אחדים מהם נוטים יותר לסמוטריץ' "הנוקשה" וחלק שבים למושבם על הגדר. כשתתחוללנה בחירות - תתבהר התמונה. המסקנה הבסיסית מתמונה בלתי-ודאית זו, היא שנתניהו איננו צובר כוח משמעותי חדש באופוזיציה; משמע: תיפקודו איננו מרשים, בלשון המעטה. הניסיון של ממשלת השת"פ האנדרוגנית אכן הועיל להרגעת הרוחות, אבל בבחירות הבאות שוב יבקש ה"ימין" לממש את חלומו ותוכניותיו הפוליטית. טוב יעשו סער ובנט ואפילו ליברמן, אם יקחו זאת בחשבון.
