אני מניח שראיתם את הפצצה שזרקו עלינו הפרופסורים דן בן דוד ואיל קמחי
ממכון שורש "מוסד למחקר כלכלי-חברתי". ובכן לפי המחקר שלהם - חישוב פערי מחירים בישראל בהשוואה לממוצע האו.אי.סי.די., בגישה של "שקילות כוח הקנייה", בכלל לא כל כך יקר כאן. כמובן שמתנגדי החשיפה ליבוא יקפצו על הממצאים כמוצאי שלל רב, והמחקר יסייע לכוחות האינטרסנטיים לחבל בחשיפת המשק ליבוא מתחרה. אבל, תאמרו ובצדק, חוקרים צריכים להיות נאמנים לאמת ולא לאינטרס. אז הרשו לי לפרק את הפצצה:
נתחיל מהמקום שבו החוקרים צודקים: נניח, לצורך הדוגמה, שבכל שבוע אני מוציא למחייתי 1,200 שקלים ושער החליפין הוא 4 שקלים לדולר. כלומר מחירו של סל הצריכה שלי הוא 300 דולר. עכשיו, חל שינוי ושער החליפין הוא 3 שקלים לדולר. אין כל שינוי במחירי המוצרים בשקלים, ולכן לא השתנה כלום מבחינתי ביוקר המחיה. ההכנסה שלי ללא שינוי, ההוצאה שלי ללא שינוי וסל הצריכה שלי ללא שינוי, אבל סל הצריכה שלי עולה עכשיו 400 דולר לשבוע, כלומר עלייה דרמתית של 33.33% ביוקר המחיה בישראל בהשוואה לארה"ב.
כך עושים את ההשוואה בשיטה המקובלת של האו.אי.סי.די., וחוקרי מכון שורש חיפשו דרך לנטרל תנודות בשערי החליפין שיוצרים תמונה מעוותת. ובפרט, התחזקות השקל גורמת לעליה ביוקר המחיה. לפני שניגש לגישה שלהם ולבעיות שלה, אני רוצה לטעון שדווקא יש חשיבות לטענה שיוקר המחיה עלה ב-33.33% בדוגמה שהצגתי. כשמגיעים לדיוני מדיניות, אני טוען, לא באמת חשוב אם ישראל יקרה יותר ועד כמה. מה שחשוב הוא מה ניתן להשיג על-ידי מדיניות חשיפה ליבוא. ושימו לב שעם התחזקות השקל (ירידת מחיר הדולר מ-4 שקלים ל-3), מחירי מוצרי היבוא נעשים זולים יותר והגידול ברווחה של הצרכן הישראלי מיבוא חופשי עולה. אז ככל שהשקל יותר חזק יותר משתלם להילחם במתנגדי החשיפה ולחשוף את המשק ליבוא (היבוא כמובן יחליש את השקל ויתרום ליצוא).
ועכשיו לפירוק הפצצה - מה זה שער חליפין לפי שקילות כוח הקניה? במקום לקחת את שער החליפין הקיים, נחשב את שער החליפין שצריך להתקיים כדי שסל מוצרים בישראל יהיה שווה במחירו בדיוק לסל מוצרים במדינת ההשוואה (או ממוצע האו.אי.סי.די. במקרה הנדון). לדוגמה, אם סל המוצרים שעולה בישראל 1,200 שקלים עולה בארה"ב (סל זהה), 300 דולר, אז שער החליפין לפי שקילות כוח הקנייה הוא 4 שקלים לדולר, גם אם שער החליפין בפועל הוא אחר, למשל 3 שקלים לדולר.
אז עכשיו, אם הבנתי נכון את ההסבר של בן דוד וקמחי, הם משווים מחירים בישראל בתחומים שונים, בהתאם לשער החליפין הנגזר משקילות כוח הקנייה במקום שער החליפין בפועל, ומקבלים תמונה שונה כמובן. בממוצע ישראל לא יקרה יותר, אבל יש תחומים שכן, ויש תחומים שבישראל דווקא יותר זול.
אבל הנה העניין, וקראתי את ההסבר שלהם בעיון (בנייר שלהם לא בעיתון), ובכל זאת אני שוב מוסיף כאן את הסייג שאם הבנתי נכון, וזה באמת מה שהם עושים, אז ברור שישראל לא יקרה יותר. המתודולוגיה מבטיחה שהסל הממוצע בישראל שבו השתמשו לחישוב שער החליפין לפי שקילות כוח הקנייה יעלה בדיוק כמו הסל הממוצע באו.אי.סי.די.
כלומר, למתודולוגיה שלהם אין כל משמעות מבחינת השאלה של יוקר המחיה הכללי בישראל. השימוש בשקילות כוח הקניה כמובן חשוב מאוד, אבל בשאלה אחרת: השוואת התוצר לנפש בין מדינות. החוקרים גם מחשבים מחיר סל צריכה ביחס להכנסה. בזה אולי אעסוק בפעם אחרת. רק אציין שזה לא משנה את התמונה בצורה משמעותית, ואני חושב שזה מודד משהו אחר לגמרי שיש לו שם: תוצר ריאלי לנפש חציונית. דני ואיל, מוזמנים לתקן אותי אם פספסתי משהו.
