ועדת חקירה מטעם מועצת רואי החשבון זיכתה את רואה החשבון יהודה ברלב מאשמת התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע, אך מצאה לנכון להעיר לו כי היה בהתנהגותו משום טעם לפגם וכי יתכן שפעל מתוך ניגוד עניינים. כך עולה מפסק הדין שהובא למערכת Nfc.
הפרשה החלה כאשר אהרון ריינמן, בעל חברת ריינמן השקעות, הסתכסך עם אשתו שושנה. במסגרת ההליכים פנתה בשנת 2000 האישה למשרד ברלב וביקשה לאתר את נכסי התאגידים שבשליטת בעלה, ובהם חברת ספידי. ריינמן וספידי הסכימו לביצוע הבדיקה, אך תחילה החתימו את רו"ח ברלב על כתב ערבות והצהרת סודיות. רו"ח יום טוב בילו ממשרדו של ברלב בחיפה עשה את הביקורת בחברת ספידי, ואף שלא זכה לשיתוף פעולה מלא שלה הכין טיוטת דוח לאשתו של ריינמן. לאחר זמן באו בני הזוג לידי הבנה ולא היה צורך במיצוי הליכי הביקורת. במסגרת ההבנה, שילמה ספידי את שכר הטרחה של משרד ברלב בסך כ-70,000 שקל, והמשרד הוציא לספידי חשבונית על "ייעוץ חשבונאי בעניין חשברת ספידי תעשיות".
עוד חקירה נגד ספידי
כשנה לאחר מכן, נודע לריינמן כי משרד ברלב עוסק בחקירה נגד ספידי מטעם חברת טבת, עקב סכסוך משפטי בין שתי החברות. ריינמן דרש ממשרד ברלב לחדול מייד מהחקירה, בטענה שהיא מעמידה אותו בניגוד עניינים והפרת הסודיות.
ברלב השיב תחילה כי את הביקורת הקודמת עשה מטעמה של אשת ריינמן, ולא מטעמו או מטעם ספידי, ולכן אין לו כל מחויבות כלפי ספידי. בתוך-כך פנה ברלב למשרד עורכי הדין ד"ר יוסי שגב, בא כוח חברת טבת, וקיבל ממנו חוות דעת משפטית כי אין שום פגם אתי בביקורת שעשה. חוות הדעת התבססה על הצהרות ברלב כי לא השתמש בחומר שקיבל בעבר מספידי ומריינמן וכי את הביקורת החדשה עשה צוות מסניף אחר של משרד ברלב, שלא היה מעורב בבדיקה הקודמת. בסופו של דבר הגיעו גם טבת וספידי להסכם פשרה, אבל ריינמן המשיך בהליכי תלונה נגד ברלב למועצת רואי החשבון.
הוא טען כי בר לב עבר בהתנהגותו על תקנות רואי החשבון, בר לב דחה את טענותיו. והעניין הובא לפני ועדת חקירה, שבה היו חברים רואי החשבון פרופ' יורם עדן, איריס שטרק וראובן שיף.
בהחלטת לדחות את התלונה קבעה הוועדה כי לא הובאו לפניה כל ראיות כי נעשה שימוש בחומר שנאסף בחקירה הראשונה לצורך החקירה השנייה.
אבק פלילי
עם זאת הוועדה למדה כי בחקירה הראשונה נמצאו אי-סדרים כספיים בחברת ספידי, שיש בהם "אבק פלילי". ככל הנראה היה רו"ח ברלב מודע לדברים שעה שהסכים לקבל עליו את החקירה מטעם טבת.
הוועדה דחתה את טענותיו של ברלב כי היה מקום שלא לחקור את תלונת ריינמן משום שהסכם הפשרה בין טבת לספידי כלל התחייבות להפסיק את ההליכים נגד ברלב, וכי אשת ריינמן היא הלקוח שמשרד ברלב מחויב כלפיו, ולא חברת ספידי.
הוועדה כתבה כי "טוב היה עושה רו"ח ברלב אילו נמנע מלקבל עליו את הבדיקה עבור חברת טבת, מה גם שהתבקש במפורש שלא לעשות כן". עם זאת, קבעה הוועדה כי בנסיבות העניין ומחמת הספק, ומאחר שלא נמצאה תשתית ראייתית לכך שנעשה שיש כלשהו בחומר שנאסף בחקירה הראשונה בעת ביצוע החקירה השנייה, ונוכח העובדה ששני הדוחות בוצעו ונערכו על-ידי צוותים שונים ומסניפים אחרים, לא מצאה הוועדה כי בהתנהגותו של רו"ח ברלב הייתה משום פגיעה בכבוד המקצוע אף שהיא סבורה כי בהתנהגותו היה טעם לפגם", קבעה הוועדה.