הנה חידה: לאירן אין גישה למערכת הבנקאות העולמית. היא אינה יכולה לעשות עסקים עם חברות המעוניינות בגישה לשוק האמריקני. רוב נכסיה מוקפאים. אז כיצד ממשיך לזרום כסף מהממשל האירני למימון ארגוני טרור במזרח התיכון? התשובה, יותר ויותר: סין. והנשיא ג'ו ביידן אינו עושה דבר בעוד סין קונה מיליוני חביות נפט מאירן – טוענת ניקי היילי, שגרירת ארה"ב באו"ם בימי ממשל טראמפ, במאמר בוושינגטון פוסט.

בחודש שעבר אמר פקיד אמריקני, כי הממשל עוסק בכך בצורה דיפלומטית, משום שזוהי גישה יעילה יותר. בפועל, אומרת היילי, סין מייבאת מאירן מאות אלפי חביות נפט ביום. כל חבית כזו מהווה הפרה של העיצומים הבינלאומיים שהטילה ארה"ב כדי למנוע כספים מהטרור והגרעין האירניים. אבל ממשל ביידן מאפשר לחברות סיניות לעשות באין מפריע עסקים עם האייתולות.

מדוע? היילי מציעה שתי תשובות. הנשיא ג'ו ביידן אמר לגבי אירן, כי דו-שיח ודיפלומטיה הם המפתח להתקדמות, במיוחד לחידוש הסכם הגרעין. ואילו לגבי סין, מדיניותו היא בלתי עקבית ונראה שהוא מהסס לנקוט צעדים נגדה כדי שלא לפגוע באפשרות להגיע איתה להסכם בנושא האקלים. נשיא סין, שי ג'ינפינג, יודע שתמיכה בטהרן טובה לבייג'ינג ורעה לוושינגטון. אירן היא חלק חשוב מיוזמת החגורה והכביש הסינית. אין מצב בו מעורבות מוגברת של סין במזרח התיכון הופכת את ארה"ב לבטוחה יותר.

שותפות הדוקה יותר עם סין קריטית לאינטרסים שלה בתחום האנרגיה. באמצעות "ארמדת צללים", יכולה אירן להפר כרצונה את העיצומים. על-פי הערכות, היא מייצאת 558,000 חביות ליום ותעלה בשנה הבאה ל-608,000. היא יושבת על כמה מעתודות הנפט והגז הטבעי הגדולות בעולם. סין רוצה גישה למאגרי ענק אלו, ואם אפשר להשיג זאת תוך סיוע לאויבת של ארה"ב – מה טוב. בשנה שעברה חתמו שתי המדינות על שותפות אסטרטגית, במסגרתה תשקיע סין באירן 400 מיליארד דולר במשך 25 שנה, ובתמורה תקבל נפט בהנחה ותעמיק את מעורבותה בנמלים, במסילות הרכבת, בטלקומוניקציה ובמגזרים אחרים של המשק האירני.

כל אלו אינם מבשרים טוב לארה"ב, ואם ביידן אינו גובה מחיר מסין או מאירן – על הקונגרס לעשות זאת, מציעה היילי. הקונגרס יכול להטיל עיצומים על הבנקים הסינים העובדים עם הבנק המרכזי של אירן. המחוקקים יכולים להטיל עיצומים על ישויות סיניות המאחסנות נפט אירני או מסייעות לפעילות המיכליות המובילות אותו. עיצומים דומים הוטלו על קוריאה הצפונית ובהצלחה רבה.

אבל יכולתו של הקונגרס מוגבלת. במקום לסמוך בצורה מטופשת על דיפלומטיה, ממשל ביידן צריך להקשות על הנפט האירני לצאת בדרכו לסין. וזה אומר: להורות למשרד האוצר להטיל עיצומים על המיכליות ועל גורמי האיחסון, הנמלים, סוכני הייצוא וכל האחרים המעורבים בהובלת הנפט. עיצומים כאלה עובדים: בנובמבר 2018 הטילה ארה"ב עיצומים על 90 מיכליות אירניות וייצוא הנפט שלה צנח בחדות. לפני העיצומים הובילו מיכליות אלו 188 מיליון חביות בשנה; ב-2019 השיעור ירד בחצי, וב-2020 – בשני שלישים. ייצוא הנפט שב ועלה רק מאז שביידן נכנס לתפקידו וחידש את השיחות עם אירן. כיום אירן משתמשת במיכליות המניפות דגלים זרים – פרצה אותה חובה לסתום.

הסטטוס-קוו הוא בלתי יציב, מזהירה היילי. אירן מנצחת. סין הקומוניסטית מנצחת. ארגוני טרור במזרח התיכון ומחוצה לו מנצחים. הנשיא אולי מעדיף מו"מ, אבל השיטה הזו הועילה רק לשוחרי רעתה של ארה"ב. הביטחון הלאומי אינו נתון למו"מ.