אויה לנו!

אכן, אויה לנו. כמו שזה נראה כעת, ובלא שינוי תודעתי וחשיבתי דרמטי אצל רוב הציבור 'הכתום' ותושבי יו"ש, העקירות הבאות כבר מחכות בפתח.

שורש הבעיה הוא העובדה שחלק לא מבוטל מהציבור הזה, ביו"ש, בערים הגדולות ובשפלת החוף, שבוי כל-כך עמוק במוסכמות שעבר זמנן, ב"ממלכתיות ציונית" מטומטמת וביפי-נפש מתרפס ו"מת" ללגיטימציה, שלמגינת ליבי שותת הדמעות הם לא יעשו את מה שצריך.

יש להם, לאחים היקרים האלה שלי, כמה בעיות נפשיות הכובלות אותם לתסמונת השה המובל לטבח, אשר מרוב שיתוק ולמרות הידיעה לאן הוא הולך, כל מה שהוא עושה במחאה, זה לפעות חלושות לפני השחיטה ח"ו. ניתן לסכם ולומר שהתודעה שלהם, ורק היא, היא שתמנע או תעודד עקירות נוספות.

ד' הוא תושב עמונה. אצלו במוח ה'צ'יפ' (מונח שטבע אדיר זיק ז"ל) משופר יותר מאצל רוב ה"ממלכתיים" וה"מזרוחניקים". עובדה שהוא הצטרף ל"מנהיגות יהודית". בכל זאת, ערב הבחירות הוא הודיע לי שהוא לא הולך להצביע "במחאה".

"דרושה מהפיכה! אם עוד הרבה כמוני לא יצביעו", הוא הסביר לי", ידעו כולם שזאת מחאה כללית והמשטר יפול!". על זה ענה מישהו: "נקווה שהערבים ינקטו במחאה דומה..."

גברת ג' היתה תושבת גוש קטיף. לפני העקירה הופיעה הרבה באמצעי התקשורת כנציגת הגוש ודיברה באופן רהוט ומעורר כבוד. שאלתי אותה אם תתנגד לעוקרים. "אני!" היא אמרה לי בטון בוטח "לעולם לא ארים יד על חיילי צה"ל, אני, אשמור על החוק!". כך, ממלכתית מתמיד, היא נעקרה משם עם משפחתה, והעסק הפורח אותו בנו היא ובעלה, נסגר.

במאמר מוסגר אפשר לומר שאריק שרון ידע מראש שהצ'יפ אצל האנשים היקרים האלה 'דפוק' ולכן עקר אותם!

א' הוא חבר כנסת, איש צבא נערץ בעברו, אבל גם אצלו ה"צ'יפ" דפוק והוא "ממלכתי" למהדרין מן המהדרין. א' הגיע לעמונה לא כדי להתנגד לעוקרים אלא להיות ה"גשר" בין העוקרים לבין הנוער במקום, "מתוך תחושה של שליחות". את התפקיד הזה הוא מילא בהצלחה גם בגוש קטיף. שם הוא שימש מופת ל"ממלכתיות" וסייע "להשאיר את צה"ל מחוץ לוויכוח הפוליטי" על-ידי כך ששיכנע את הנעקרים לא להתנגד לחיילים. בעמונה, כשראה א' שלא יוכל לשמש גם כאן "גשר" משום שהעוקרים לא רצו אותו והנעקרים מאסו ב"תיווך" שלו, תיכנן א' להפיק את המיטב מהמצב ואירגן הפקה פרטית של אדם שהוכה (באמת) על-ידי העוקרים. עד היום מתנוססת תמונתו כאחד מסמלי המאבק.

א' לא היסס מאוחר יותר להפגין את ה"ממלכתיות" שלו ותוך קריצה לקלגסי הפריץ ואולי בתקווה שיזמינו אותו ל"גשר" גם בפעם הבאה, יצא כנגד ההתנגדות האזרחית בעמונה וגינה את הנוער האמיץ והנפלא.

כחודשיים לפני העקירה, שאלתי את דובר ועד ישובי גוש קטיף, ערן שטרנברג, כמה אחוזים יתנגדו לפי דעתו לעוקרים. "40 אחוז!" הוא אמר לי. "והשאר?", שאלתי. "השאר ירימו את המזוודות ברגע שידפקו על הדלת ויצאו מהבית בשקט". אני חשבתי אז שבשביל ה-40 אחוז האלה כדאי להילחם והזנחתי דברים רבים למען המאבק. אבל, לא האמנתי שבמקום 40 אחוז יהיה שם רק אחוז אחד!

אם הייתי יודע שמעל 99 אחוז לא יתנגדו לעקירה, הייתי נושך את שפתי בכאב ולא הייתי מסייע להם מלכתחילה!

ברקע נמצאת כמובן גם מועצת יש"ע. ה"ממלכתיים" העלובים האלה ראויים לחלק די נכבד מתושבי יו"ש ומצד שני, חלק די נכבד מתושבי יו"ש ראוי להם. מדובר באנשים שיקריבו את עצמם למען הציונות עוקרת היהודים. מדובר באנשים שרוממות ה"ממלכתיות" בגרונם ושיתוף פעולה עם השלטונות העוקרים בידם. מדובר באנשים שעקב רגשי נחיתות והתבטלות עצמית ישאפו תמיד למצוא חן בעיני הפריץ. מדובר באנשים שיפיקו עשר מופעי ענק נגד העקירה בעלות של מיליונים ולא יפעלו ביושר ומתוך אמת פנימית ירימו אבן פשוטה אחת, בחינם, נגד העוקרים. לנצח באהבה מול הבולדוזרים, לחלק עגבניות שרי מול שלטון הקלגסים, לארגן מפגני ראווה ענקיים מול הדורסנות האכזרית - אלו הן רק חלק משלל התובנות ההזויות שהצליח להנפיק אצלם ה"צ'יפ" הדפוק.

בבחירות האחרונות הוטחה שוב המציאות בפרצופם של תושבי יו"ש. המתנחלים משתתפי מבצע "פנים-אל-פנים" סיפרו כלא מאמינים שפגשו בערים הגדולות מי שאמרו להם בפירוש "אנחנו רוצים לסלק אתכם משם!". אלה, במקום להתעורר ולהתעשת יתחילו שוב, יחד עם בני דמותם בשפלת החוף, לארגן כנסים, להקים "מטות מאבק", לייסד מפלגות חדשות ולהעמיד בראשם מנהיגים חדשים "מלקטי מנדטים", המצויידים באותו "צ'יפ" דפוק ומיושן. הם לא יתחברו למציאות, לא יבינו אותה ולא יפעלו כנדרש. גם בעתיד הם ישאפו להיות "מחנה גדול מאוחד", מסוג ב', ג' ד' ואפילו ט' אבל לעולם לא ישאפו להיות א', זה לא!. לעולם יישארו "מלקטי מנדטים" ולא תופסי השלטון. אריסים של הפריץ ולא מחליפיו.

הפילפול התלמודי, עודף החשיבה המתוחכמת והמוסר היהודי הטבעי סיבכו לחלקם את המוח ללא מוצא, עד שאינם מסוגלים עוד לחשיבה פשוטה, תכליתית, מפוכחת ואכזרית כלפי עוקרי היהודים והיהדות. זה, יחד עם מורא השמים ממעל שהתבלבל להם עם מורא ה"מלכות" עוקרת היהודים ויחד עם העובדה שמטרתם אינה לשלוט במדינה אלא "להשתלב" בה - הם מתכון בטוח להמשך העקירות וערובה לכך שגם בשנים הבאות נמצא את עצמנו מוחים, מפגינים, משתתפים בכנסי חירום ומנסים לכבות את התבערה הבאה.

בפשטות, מי שלא רוצה באמת לשלוט לעולם לא יעשה את הצעדים הנכונים אל השלטון.

רק מהציבור ביו"ש תבוא ישועתנו אבל בינתיים רק חלק קטן מתוכם חושב ופועל כיהודים עזי-נפש, כמו הפדרמנים, המכבים, החשמונאים, הפרטיזנים, להם אנו זקוקים.

אויה לנו!