משרד האוצר פרסם בשבוע שעבר
תזכיר חוק להערות הציבור, שכולל כמה הטבות לענף ההיי-טק. מדובר בתיקוני חקיקה, שנכללו בתחילה בטיוטת חוק ההסדרים, שמגיע בכל פעם יחד עם התקציב, אולם מאחר שהם זכו לביקורת, הם הועמדו כעת לעיון הציבור ויוגשו לכנסת כהצעת חוק נפרדת. הסעיפים כוללים הטבות מס למשקיעים, הקלות לאנג'לים ופטור ממס לגופים מוסדיים שישקיעו בהיי-טק - דבר שהם כמעט שלא עושים אותו כבר 30 שנה.
מבין שלושת הסעיפים רק אחד יכול לסייע לתעשיה היצרנית המקומית, ושני הסעיפים האחרים נועדו להקל על משקיעים ואנג'לים, כדי לעודד אותם להשקיע בחברות בשלבים ראשונים. הסעיף היחידי שיכול לסייע לתעשיה היצרנית הוא זה שמציע הקלות לגופים מוסדיים - וגם כאן מדובר בסיוע עקיף.
הביקורת של גורמים בתעשיה על תזכיר החוק החדש הוא לא על הסעיפים שקשורים במשקיעים, אלא על מיעוט ההטבות לחברות שלהם. יש לא מעט, בעיקר כאלה שאינם מעורים בהיי-טק, שטוענים שההטבות למשקיעים הן בבחינת "שוב מיטיבים עם העשירים". אלא שמדובר בעידוד, מוצדק, שנותנת מדינת ישראל להשקעות בסטארט-אפים, והדרך להגדיל אותן היא לתת הקלות במס למשקיעים.
הגורמים בענף שמבקרים את תזכיר החוק על העדר הטבות מספיקות לתעשיה היצרנית הם אלה שנמצאים בראשה - בעיקר מנכ"לי חברות היי-טק שמייצרות, ושמעסיקות חלק נכבד מעובדי התעשיה הטכנולוגית הישראלית. הביקורת היא קודם כל ברמת הנראות: שוב הממשלה מחזקת חברות צעירות, שבסופו של דבר חלק מהן נרכשות על-ידי חברות זרות, שמוציאות את הקניין הרוחני של החברות המקומיות מכאן - גם אם העובדים נשארים לעבוד בישראל.
לא לפגוע באקזיטים, כן לסייע לחברות הגדולות יותר
המדינה לא צריכה לפגוע באקזיטים, אבל נשאלת השאלה האם היא צריכה לעודד את זה במסגרת החוק, במיוחד כאשר בצד השני של המשוואה היא לא עושה מספיק כדי לחזק את התעשיה המקומית. יש "על הראש" של תעשיית ההיי-טק היצרנית המקומית לא מעט בעיות, חלקן הגדול חמורות, שהטיפול הממשלתי בהן לוקה בחסר, במקרה הטוב: העיקריות שבהן אלה משבר הדולר והמחסור הגדול בכוח אדם בענף, שבחלקו נובע מתחרות עם אותם סטארט-אפים. אגב, בדרך כלל הסטארט-אפים מצוינים כמפסידים בהקשר זה, שכן הם לא יכולים לשלם לעובדים סכומים מטורפים, שהחברות הגדולות כן יכולות לשלם אותם. אלא שלמטבע יש שני צדדים.
בחזרה לתזכיר החוק: הוא, ושאר הפעילות הממשלתית בתחום, אומנם משדרים שאנחנו אומת הסטאראט-אפ, אבל לא עושים מספיק כדי לוודא שהחברות יישארו פה - בין אם כתוצר של ההטבות הכלולות בחוק החדש ובין אם לאו. כדי שזה יקרה, הממשלה צריכה לעשות שורה ארוכה של פעולות, בתחומי התשתיות וההון האנושי, כולל החינוך הטכנולוגי ועידוד של צעירים ללמוד מקצועות מדעיים וטכנולוגיים, הגברת השוויון בחברות ההיי-טק ומענקים גם למנהלי החברות היצרניות ולא רק למשקיעים בחברות הזנק.
הסעיף יוצא הדופן
כבר נכתב כאן שהסעיף השלישי, שקובע פטור ממס למוסד פיננסי, הוא הסעיף היחיד בתזכיר החוק שעשוי לסייע לתעשיה היצרנית. אבל, כאמור, הגופים המוסדיים לא משקיעים בהיי-טק כבר שנים, ואף נמנעים מלתת הלוואות לחברות בענף. ניתנו להם אין סוף הטבות, אבל לא היה מי שייקח אותן. המוסדיים מגדירים את ענף ההיי-טק כמסוכן, אבל מעדיפים להשקיע בנדל"ן, שלפעמים רמת הסיכון בו גדולה עשרות מונים מאשר בענף הטכנולוגיה.
גם כאן הממשלה יכולה לעשות הרבה יותר מאשר לתת להם הטבות מס. חלק מאותם גופים מחזיקים בכספי הפנסיה ובכספים אחרים ששייכים לכלל אזרחי מדינה, ופועלים תחת רגולציה ממשלתית, ולמרות הכול, המעורבות שלהם ונכונותם לסייע לקטר של המשק בטלה בשישים, וודאי קטנה בהרבה ממה שהם יכולים.
אנחנו מתקרבים לנקודת האל חזור
שלושת סעיפי תזכיר החוק לא המציאו שום דבר חדש. הם קיימים ומסתובבים בכנסת ובממשלה בוורסיות שונות כבר כמה שנים. כל ממשלה מבינה את הצורך לעודד את ההיי-טק, אבל הולכת לפתרון הנגיש יותר, של עידוד משקיעים ובעלי הון, ופחות מתאמצת לתת מענה לאתגרים של המסה הגדולה של ענף ההיי-טק - זו שאחראית ל-45% מהייצוא של ישראל, זו שמעסיקה את מרבית העובדים בענף. הבעיות שעומדות בפניה מתקרבות לנקודה הקריטית, שממנה נלך לאחור, ויהיה קשה לחזור ולעלות.
