בית המשפט קיבל (א', 06.01.08) תביעת שיבוב נגד מלון דן פנורמה, בגין נזק שנגרם לרכב של אורח במלון, בזמן שרכבו חנה בחניון המלון.
תחילתו של המקרה בחודש פברואר 2005, עת החנה מבוטחה של התובעת את מכוניתו בחניון תת-קרקעי של מלון דן פנורמה בתל אביב. בשעות הערב המאוחרות נעשה ניסיון לפרוץ את מכוניתו. התובעת פיצתה את מבוטחה והגישה תביעת שיבוב נגד נתבע 1 (מי שניסה לפרוץ לרכב), כמזיק בפועל, ונתבעות 2 ו-3, כבעלות ומחזיקות החניון. נתבע 1 נמחק מכתב התביעה כיוון שלא אותר.
המבוטח העיד כי הגיע למלון לסוף שבוע. לאחר שעובדי המלון וידאו כי שמו מופיע ברשימות, הפנו אותו לחניון מקורה עם שומר ומחסום בכניסה. בשעות הערב, הגיע שוטר והודיע לו על ניסיון הפריצה והראה לו המכונית. הוא סרב לחתום על ההודעה ביום שישי, ולכן השוטר חזר במוצאי שבת והחתימו על העדות.
קב"ט המלון העיד כי מדובר בחניון סגור עם שתי כניסות לכלי רכב, עם שוערים שתפקידם מוגבל רק לבדיקת הרכב וגביית עלות החניה. להולכי רגל יש כניסה נוספת מלובי המלון. אין סינון, בכניסה לחניון, בין אורחי המלון לבין אנשים שאינם אורחים, הנכנסים לחניון רק כדי להחנות שם את רכבם. אין כל סידורי אבטחה בחניון, ואין מצלמות אבטחה, ובחניון מוצבים שלטים המורים כי הנהלת החניון אינה אחראית על מקרי גניבה, פריצה ואובדן רכוש או נזק בזמן שהות הרכב בחניון. בהמשך תיאר העד כי היה בקשר עין עם החשוד שיצא מהמתחם, וזאת, עד לכידתו בידי השוטרים שהוזעקו למקום.
לטענת התובעת (הפניקס הישראלי, חברה ביטוח בע"מ) הרכב חנה בחניון המלון בו התארח המבוטח, ולכן הנתבעות הינן בגדר שומרות בשכר, בהתאם לסעיף 12(ב) לחוק השומרים. עוד נטען, כי כדי להשתחרר מהאחריות היה על הנתבעות להוכיח כי הנזק נגרם עקב נסיבות שלא היה עליהן לחזותן מראש, ולא יכלו היו למנוע את תוצאותיהן. התובעת טענה כי הנתבעות לא עמדו בנטל, ומכאן שאחריותן לנזק הינה מוחלטת.
הנתבעות טענו מנגד, כי התובעת לא הוכיחה שהמבוטח התארח במלון. בנוסף, השליטה ברכב לא הועברה לחניון ולכן אין להחיל בעניינן את חוק השומרים. לטענתן, הן סיפקו שירותי חניה בלבד, ולא שירותי אבטחה, ולכן מבחינה חוזית אין להן אחריות לנזק שנגרם, וזאת לאור השילוט שהיה בחניון. מבחינה נזיקית, האחראי לנזק הינו נתבע 1, והעובדה כי נתפס במהלך ניסיון הפריצה, ולא הצליח לממש את כוונתו לגנוב את הרכב, מעידה כי לא הייתה רשלנות מצד הנתבעות.
בית המשפט, בפני כבוד השופט אלי ספיר, קבע שהוכח כי המבוטח התארח במלון באותו היום, וכי רכבו חנה בחניון המלון. סעיף 12(ב) לחוק השומרים קובע: "לעניין נכסים של אורח במלון, דין בעל המלון כדין שומר שכר". המונח "נכסים הנמצאים במלון", כולל את החניון. החניון הרלוונטי משמש הן את אורחי המלון, והן אנשים שאינם נמנים כאורחיו.
בית המשפט ציין כי בהתאם לדין החל, אחריות הנתבעות לרכב של אורח המלון שונה מהאחריות לרכב של חונה שאינו אורח המלון. לגבי רכב שבעליו אינם שוהים במלון, קובע סעיף 2(ב) לחוק כי "כשהמטרה לשמור על הנכס הייתה טפלה למטרה העיקרית של אחזקתו, פטור השומר אם אובדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו". שונה הוא הדין לגבי רכב של אורח המלון החונה בחניון, דוגמת הרכב הרלוונטי לתביעה. לגבי רכב זה, אחריות המלון הינה אחריות מוגברת, בהתאם לסעיף 12(ב), והסיפא אינה חלה.
בית המשפט פסק כי מהראיות עלה כי החניון ממוקם מול חוף הים וכי אין כל שירותי אבטחה בחניון ואין מצלמות אבטחה. הקב"ט תיאר את האדם שגרם את הנזק כאדם שיכור ו/או מסומם, שבקושי עמד על רגליו. מצב זה של אותו אדם בלט ונראה באופן ברור גם למרחוק. הנזק ארע כתוצאה מנסיבות שניתן היה לחזותן מראש וניתן היה למנוע תוצאותיהן. על כן, בית המשפט קבע כי הנתבעות אינן פטורות מאחריות לנזק.
לאור האמור, בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי הנתבעות 2 ו- 3, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סכום של 27,255 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מיום הגשת התביעה.
