מבלי להיכנס לעובי הקורה של נחיצות החוק על כפר קאסם, הוא ממחיש יותר מכל את הקושי של מפלגות "יש עבר" להשתחרר מהאידיאה פיקס שלהן הנעוצות עמוק בעבר - הנכבה והנכסה אצל המשותפת, תחיית מדינת ההלכה והשטעטעל אצל החרדים, ארץ ישראל השלמה והקמת בית שלישי אצל המשיחיים, הפערים החברתיים בימי דיקנס והברונים השודדים אצל הניאו ליברלים, שמש אוסלו/אוסטרליץ והקמת בית לאויבינו אצל היונים, ניצחון הפופוליזם וכפרת עוונות אצל הביביסטים, חזרה לעידן הקרח והביג בנג אצל האנטי אקולוגים, החזרת העטרה ליושנה וההתבדלות אצל הש"סניקים, מסע אל תוך העבר ולהישאר תקוע שם, עם עיניים בעורף ואתוס מבדל במקום משותף, עם שבטיות, אגואיזם, שיסוי, אלימות, הערצת המנהיג, במקום קידמה ושיגשוג.

רק אישים דגולים ועמים לא מקובעים יש בהם את תעצומות הנפש להשתחרר מטראומות העבר ולפעול למען עתיד טוב יותר: בן-גוריון שחתם על הסכם השילומים, לעומת בגין שעלה על הכנסת בהתנגדותו, לי קוואן יו שאימץ את כל מה שטוב במערב במקום להתקרבן על עוולות הקולוניאליזם כמו במרבית המושבות, העם היהודי שהתאושש מהשואה והגיע לשיאים לא יאומנו לעומת העם הפלשתיני התקוע בזכות השיבה, עמוק ב-1917 או ב-1947 (לא שהיה עצמאי שם כי הוא היה תמיד משועבד לטורקים, לבריטים, לירדנים, למצרים), העם היפני והעם הגרמני שהשתחררו מהחזון האימפריליסטי, טראומות המלחמה והמשטרים האבסולוטיים והפכו למדינות הכי משגשגות לעומת העם הרוסי שניצח במלחמה אך נשאר תקוע אי-שם בין הצארים לסטלין, כמאל אטאטורק לעומת ארדואן, נסיכויות המפרץ שמשגשגות ומודרניות לעומת אירן החשוכה התקועה בטראומות השיעה, צ'כיה לעומת פולין...

לרגע היה נדמה לי ששמונת המופלאים, מנהיגי מפלגות הקואליציה, משתחררים מכבלי העבר - הניאו ליברליזם, הטרנספר מרצון, האג'נדה הפלשתינית, ארץ ישראל השלמה, ומתלכדות סביב תפיסת העולם של "יש עתיד" עם הפנים קדימה ולא אחורה, העיניים במצח ולא בעורף. אך קשה להשתחרר מרפלקסים, מאג'נדות, מאידיאה פיקס. השאלה מה ינצח - חזון השבט, הכת, הקלאן, העדה, שורת המקהלה, קולקטיביות רעיונית, הלטיפונדיה, או רבגוניות, פוליפוניה, הפשרה ודרך הביניים. מה חשוב יותר - עוולות כפר קאסם או תקציב של עשרות מילירדים למיגזר הערבי, סיפוח שטחים או המשך ההתיישבות, בעיות הבריאות והאקולוגיה של מדינתנו או פגיעה בארגונים אזרחיים תומכי טרור של אויבינו, הבייס או המדינה, טובת הכלל או טובת הכת, הדיעות הקדומות (משורש קדם) או הקידמה, הטבע של העקרב המזרח תיכוני המטביע את הצפרדע ואת עצמו, ימי קדם והביניים או המאה ה-21.

כוחות חשוכים

כל ישראל ערבים זה לזה, קל וחומר בקואליציה של 61 שכל אחד יכול להטביע את הספינה. נדרשת גדלות נפש להתחשב באחר על-מנת לקדם את עצמך, האלטרואיזם לעומת האגואיזם, הדמוקרטיה לעומת הדיקטטורה, דרך הביניים לעומת הקיצוניות. זאת מהותה של הציוויליזציה, זאת המורשת של המשטרים הכי מתקדמים בעולם בשגשוג הכמותי והערכי והאתיקה - סקנדינביה, הולנד, ניו-זילנד, אוסטרליה, סינגפור, קנדה ושווייץ. מקומה של ישראל בעשיריה המובילה, אנחנו פחות טובים מהם רק בדבר אחד - בהיצמדות לקיבעונות העבר לעומת כל עשר המדינות שפניהן אל העתיד. הן אינן מדינות קלריקליות כשלנו, מדינות שבטיות כשלנו, מדינות המבוססות בביצת העבר. עד שתיכון הרפובליקה השנייה של ישראל יש לנו אפשרות להגיע אליה בדרך אבולוציונית, עם שמונת המופלאים, עם 61 המופלאים, שהתאגדו ברגע של הארה להצעיד את המדינה קדימה אחרי שהמשטר הקודם החשוך, הנטוע עמוק בעבר שיתק אותה והצעיד אותה לתהום עם החלילנים מבלפור, מהשטעטעל, מהדרת האחרים.

אחרי שיאושר התקציב לעתיד, אם הממשלה לא תיפול בגלל כפר קאסם מהעבר, יבואו עוד עשרות אתגרים, הכוחות החשוכים מהעבר ינסו להכשיל אותה בשלל פיתויים, הרפלקסים הקדמונים ינסו להכשיל את השכל של העתיד, הטראומות של הסבא רבא שלי שעשק את הסבא רבא שלך ינסו להנציח בונדטה, למה אנו משולים לקורסיקה או לדנמרק? ההצלחות הכי גדולות שלי בחיי היו דווקא בתבניות של שיווי משקל, דירקטוריונים פריטטיים שהביאו לשיתוף פעולה פורה בין אורי לויט לביני, בין תרבויות ארגון כל כך שונות כמו בנק הפועלים ואלביט, כאשר השתחררתי מהעוולות שעשו לי החברים הכי טובים שלי ועשיתי סובלימציה לתסכול בפתרון הגנרי של האתיקה כמזור לשחיתות, לא הנקמה כנגד מנהל או טייקון מושחת ספציפי, לשנות את השיטה אם לא ניתן להכריע את העושק. מעולם לא הרגשתי סיפוק כה עילאי, הגשמה עצמית, כפי שחוויתי כשהשתחררתי מטראומות עבר והפניתי את כל המרץ שלי, הכוח היצירתי לשיפור הכלכלה, המדינה, האנושות ושלי עצמי בעתיד.

ישראל נמצאת על פרשת דרכים, אפשר להגיע לשגשוג ולקידמה או לשקוע בשבטיות העבר, זה אומנם חמים אבל גם מסריח. במקום להידמות לביביסטים, למשיחיים, לחרדים, לפוסט ציונים, לחסידי זכות השיבה, או החזרת עטרה ליושנה, אנחנו יכולים לעשות אינטגרציה מלאה של החרדים והערבים, לצעוד ביחד אל הקידמה, בשוויון מלא, באחווה, כי הבעיה אינה בפרטים אלא במנהיגים המושחתים והמשסים. כדי שהנוהים אחריהם ימאסו בהם עליהם ליהנות מהשגשוג, לראות את האור של המאה ה- 21 לעומת חושך ימי קדם וימי הביניים. לא צריך להמציא כלום, הדוגמאות של המדינות והאישים ידועות לנו. מה עדיף - אייאטולות פאנאטיים או נשים בראש ממשלות מתקדמות בדנמרק, פינלנד וניו-זילנד? עלינו לבחור כמובן בקידמה, בשגשוג, באתיקה אם אנו חפצי חיים!