|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
ארז שפריר,יוסי עיני וניר רון [צילום: יעל אילן]
|
|
|
געגועים לסבתות
|
|
החאן הירושלמי קולע ללב כל בהצגת "הסבתות" שביימה בכשרון כה רב שירילי דשא ● השחקנים בהצגה תרמו למחזה כל אחד ואחת את זכרונותיהם, ודמויות סבתותיהם קרמו עור וגידים, ומגישים קומדיה שמצחיקה בטירוף עד דמעות, אך גם טובלת בביקורת עצמית ועליהן כאחד
|
|
עבודת הצוות המופלאה, ששירילי דשא כה אמונה עליה, הן מנסיונה הבימתי העשיר והן ממורשת ילדותה, כשאביה, פשנל הגדול, גידל ויצר משלושת הבחורים את "הגשש החיוור" - עבודת הצוות הזו הניבה מחזה מופלא, מהנה, אך לא שטותניקי, כי אם נוגע ללב; מחזה בו כל אחד ואחת מהשחקנים, מהיוצרים והעובדים סביב היצירה, כולם חשובים אם ווה במה שהוסיפו והעניקו עוד צבעים לתמונה הסופית. כך לכתיבת המחזה חברו לשירילי כל השחקנים, וכן רוני סיני; בלטה במיוחד הצלחתה של מעצבת הפיאות שהן מלאכת מחשבת, סופי מולדבסקי, שיחד עם עיצוב התלבושות של סבטלנה ברגר, גרמו לכך שכל שחקן היה ממש דמות הסבתא שלו. מה עוד, שהאדרת שעטו, והתסרוקות הכה שונות, יצרו ארבע סבתות, שכל אחת הזכירה בדבריה את נכדה האהוב, כשם השחקן המגלם אותה. ממש חכם ומופלא.
החאן הירושלמי הציב על הבמה את מיטב הקומיקאים שלו, כך שאין בהצגה רגע דל. הכל טובל בהומור, מבוסס על מומנטים המוכרים לכולנו באופן אישי, ומדגדגים לכולנו את בלוטות הצחוק. כך הם ארז שפריר, הסופר-קומיקאי של החאן, בדמות סבתו פלה, המחפשת כל הזמן בן זוג להפיג את הבדידות שנכפתה עליה במגורים בדיור המוגן; נכון שארבעת הסבתות יצרו להם תחליף למשפחה ולחום שנגרע מהן, בחברותא העליזה והעמדת מצבים מצחיקים תוך שימוש באלמנטים ידועים לכל.
|
|
|
|
|
הסבתות והאחות הסיעודית סוזנה פפיאן [צילום: יעל אילן]
|
|
|
כך שאי אפשר להתעלם מהתובנות השזורות בין וויץ לוויץ. אומנם אנו מתגלגלים מצחוק למראה דמותה של עזיזה, סבתו של יוסי עיני, שתורם תמיד מיכולותיו הקומיות המופלאות להצגות החאן, אך עם זאת מתגלים לצופים גם ניצוצות של כאב מתוך געגועים לעבר אצל סבתו של ניר חן, הקיבוצניקית לשעבר, שמתגעגעת לבעלה המנוח ומתעקשת לחגוג לו את ימי הולדתו. אך הכאב הגדול מכולם ניכר בפניו של ויטלי פרידמן, שסבתו סוניה בשטף דבריה ברוסית, כה חיכתה לו וייחלה לראותו – אך הוא אחר לבוא, וכשהגיע, היא כבר נפטרה מה שהיווה את מקור הכאב שבארשת פניו.
על הכל רופד המחזה בקטעי שירה פופולריים וקצביים בקולה הנפלא של סוזנה פפיאן היפה וכובשת הלב, יחד עם קטעי התנועה המלבבים של כל הסבתות, שמאפיינים את כתב ידה של שירילי דשא, כשאת הכוריאוגרפיה עיצב בחן רב יורם כרמי. כל אלה, בתאורה המצוינת של רוני כהן חברו להרמוניה תיאטרלית משובחת ומהנה.
אבל מעל כולם, ירתה יריה חדה וקולעת ללב הציבור כולו, פלה, סבתו של ארז שפריר, שסיכמה הכל במשפט אחד: כל הנכדים הם דרעק!!! אך כשחזרו השחקנים לחוות קידה, התגלו פניו המחייכות והנאות של וויטלי פרידמן, וכן של כל היתר, שמחיאות הכפים הסוערות והממושכות האירו את פניהם כולם. איזו הנאה!! איזו קומדיה מקורית היונקת מהלב של כולנו.
|
|
|
ארז שפריר במחול ה״הובר״ [צילום: יעל אילן]
|
|
|
|
| תאריך:
|
31/10/2021
|
|
|
עודכן:
|
31/10/2021
|
|
עליס בליטנטל
|
|
המדיניות של המערב כלפי הקונפליקט הישראלי-פלשתיני מבוססת על 3 הנחות יסוד מוטעות: א. הפלשתינים הם תושביה הוותיקים של הארץ. ב. מדינת ישראל קמה בתמיכת המערב כדי שתשמש מקלט לניצולי השואה מתוך הרגשת אשמה. לכן, יש למערב תחושת אחריות לגבי האסון הפלשתיני בשל תמיכתן בהקמת ישראל. ג.ישראל היא הסרבנית המונעת הקמת מדינה פלשתינית. לאור הנחות אלה המערב מעניק בדרך כלל תמיכה בלתי מסויגת בצד הפלשתיני.
|
|
|
|
|
לבטח כל אלו המטריחים עצמם לקרוא את המאמר הזה שלי, כבר בקריאת שם המאמר תמהים וזוקפים גבה. שואלים עצמם מה לארגון המורים ואירן? מה הצדקה מצא הכותב לכרוך את המדינה העוינת לנו לצד ארגון שלנו האחראי לגורל ילדינו/עתידנו? צריכה וחייבת להיות סיבה המצדיקה את העיון במאמר ואת המאמץ לבחון לעומק את הטיעונים לחיבור הזה.
|
|
|
|
|
רבים מאתנו אינם מודעים לכך שהתנהלותם לנוכח אתגרים העומדים בפניהם משרתת את האגו שלהם, ולא את המטרה. כדוגמה, קחו ארגון כלשהו, שבו נקבעה אסטרטגיית פעולה המחייבת את כל חברי הצוות המקצועי.
|
|
|
|
|
לשרי ופעילי מפלגות הקואליציה. זו פניה מאישה שהייתה במחתרת ובקיבוץ. ששירתה בח"א ואחיה נפל בתאונת מטוס בח"א. אני אם וסבתא וסבתא רבתא. פמיניסטית וממייסדות ר"צ עם שולה אלוני ובועז מואב.
|
|
|
|
|
השפה האנגלית (אך גם הצרפתית והגרמנית) עשירה בהרבה מהעברית, במיוחד במונחים מודרניים. כך למדנו בשנת 1989 בסרטו הנפלא של וודי אלן CRIMES AND MISDEMEANORS את ההבדל בין פשעים לעבירות קלות, שאין למילה האנגלית מקבילה בעברית.
|
|
|
|
|
