תחושה של כישלון מרחפת מעל ועידת גלזגו עם פתיחתה. רוב המדינות רחוקות מלעמוד בהתחייבויותיהן. כדור-הארץ ממשיך להתחמם, עם תוצאות קטלניות. מתחים בין כמה מן השחקנים הראשיים, כולל ארה"ב וסין, הפחיתו את הציפיות בנוגע למה שניתן להשיג. אבל – כותב וושינגטון פוסט – גורם אחד נותן תקווה למדענים ולפעילים בתחום שינויי האקלים: במדינות רבות יש תזוזה פוליטית בתחום. המפלגות הירוקות, שפעם נתפסו כקבוצות של תמהונים, צוברות תמיכה. רעיונות ירוקים הפכו למקובלים, ומועמדים מכל קצווי הקשת הפוליטית מציגים את עצמם כידידי האקלים. הבוחרים החלו להביא בחשבון את האקלים בעת ההצבעה.
ועידת פריז ב-2015 הייתה נקודת מפנה לפוליטיקת האקלים העולמית והאירופית, גם אם התוצאות מורגשות שש שנים מאוחר יותר. בפסגת האקלים הראשונה, בברלין ב-1995, ההתחייבויות היו רק של המדינות העשירות. בפריז, הן העשירות והן העניות הציבו יעדים. מאז, שורה ארוכה של אסונות הגבירו את הדרישה לפעולה, והקיץ האחרון היה קשה במיוחד. לצד דליקות, שטפונות וגלי חום פורסם דוח האו"ם אשר קבע, כי האנושות פוגעת בסביבה בצורה חסרת תקדים וצפה תוצאות הרות אסון אם לא יינקטו צעדים דרסטיים להפחתת הפליטה של גזי החממה.
מכון המחקר פְּיוּ מצא, כי במדינות רבות גוברת בצורה משמעותית דאגתו של הציבור מפני שינויי האקלים. בצרפת ובמקסיקו אומרים 80% מהתושבים שמדובר באיום רציני, לעומת 50% בלבד לפני שמונה שנים. בארה"ב השיעור עומד על 60% לעומת 40%. ג'ניפר מורגן, מנכ"ל גרינפיס, נכחה בכל פסגות האקלים והיא אומרת שהשינוי מורגש היטב בשטח. בפסגת ברלין התכנסו מאות פקידים ממשלתיים למו"מ ולכמה אירועים נלווים; העניין מצד התקשורת העולמית היה מזערי ומחוץ לבניין היו מפגינים בודדים. היום, אומרת מורגן, "המו"מ הוא כמעט כמו יריד מסחרי ומדובר בעיקר במפגש ליצירת קשרים". 30,000 איש מגיעים לגלזגו ומתוכננות הפגנות גדולות; התקשורת הגיעה בכוחות מתוגברים. "היקף המעורבות הציבורית שונה לחלוטין".
יעדים שאפתניים של בריטניה והאיחוד האירופי
התמונה הפוליטית אינה חד-משמעית, מדגיש הפוסט. בארה"ב אומנם פחת משקלם של ספקני האקלים, אך מחוקקים רבים מתנגדים לצעדים שמטרתם להפחית את השימוש בדלקים מאובנים. באירופה מוביל משבר אנרגיה מתמשך לספק בשאלה האם העולם מוכן להתנתק מהנפט, הפחם והגז הטבעי.
ועדיין, בריטניה ו
האיחוד האירופי מגיעים לגלזגו עם כמה מיעדי האקלים השאפתניים ביותר בעולם. ה"גרין דיל" האירופי מיועד להפוך את היבשת לנקייה מפחמן ב-2050. תוכנית ההתאוששות מהקורונה מחייבת את מדינות האיחוד להשתמש לפחות ב-37% מן הסיוע שהן מקבלות לתמיכה במעבר לאנרגיה ירוקה. האיחוד האירופי מנסה להפוך למנפיק הגדול ביותר בעולם של "אג"ח ירוקות", המממנות פרויקטים ידידותיים לסביבה. השינוי בדעת הקהל סייע למפלגות הירוקות לזכות ב-10% מן המושבים בפרלמנט האירופי, ההישג הטוב ביותר שלהן עד כה. הבוחרים לרוב מביאים בחשבון שניים-שלושה נושאים כשהם נכנסים לקלפיות, והאקלים הופך יותר ויותר להיות אחד מהם, אומר פרופ' ג'יימס דניסון ממכון האוניברסיטה האירופית באיטליה.
הירוקים מודעים לכך שהם עדיין קטנים יחסית ברמה האירופית, אך טוענים שהם מצליחים לעצב את סדר היום. "האג'נדה שלנו הפכה לזרם מרכזי, וזהו כמובן יתרון גדול", אומר המחוקק הירוק הגרמני הוותיק ריינהרד בוטיקופר. והעגלה של הפוליטיקאים העוסקים באקלים הולכת ונעשית צפופה, ככל שמפלגות ברחבי אירופה עולות עליה בשנים האחרונות. ראש ממשלת בריטניה, בוריס ג'ונסון – המארח של פסגת גלזגו – הפך ללוחם האקלים הראשי, מהפך מדהים לגבי מי שבעבר לגלג על "נביאי החורבן האקולוגיים". הוא לוחץ על מנהיגים אחרים, קורא להם להתבגר (כלשונו) ולהפסיק להתייחס לכדור-הארץ כפח אשפה.
"כעת הגיע הזמן לפעול"
ונסה ז'רום, מומחית לירוקים בצרפת, אומרת שכל המפלגות בארצה טוענות כעת שהן ירוקות, כולל החזית הלאומית הימנית-קיצונית. הירוקים עצמם נהנים מאמינות, משום שהם מעולם לא שינו את דעותיהם, אבל אין להם עבר מוצלח בבחירות לאומיות ומעולם לא ניצחו בקרב פוליטי בצרפת, מציינת ז'רום.
בכמה מדינות מתקרבים הירוקים לעמדות שליטה והשפעה. בגרמניה הם מהווים שחקן פוליטי רציני מזה עשרות שנים, והיו שותפים זוטרים בקואליציה במשך שבע שנים בשלהי המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21. יותר ממקביליהם במדינות אחרות, הירוקים בגרמניה אימצו פוליטיקה של המרכז ועמדות ניציות במדיניות החוץ. בבחירות בחודש ספטמבר הם קיבלו 15% מהקולות, התוצאה הטובה ביותר שלהם אי-פעם, אך הרחק מן התחזיות בסקרים מתחילת הקמפיין. התוצאה ככל הנראה טובה די הצורך כדי להכניס אותם שוב לממשלה, יחד עם הסוציאל-דמוקרטים והליברלים.
הירוקים שותפים לקואליציות גם באוסטריה, בלגיה, פינלנד, אירלנד, לוקסמבורג ושבדיה. מנהיג המפלגה בלוקסמבורג, מֶריס שהוביץ, אומר שכעת מוטלת על הירוקים אחריות. "כעת, כאשר יש לציבור תחושה של דחיפות, וכאשר הצלחנו ליצור מסגרת לפעולה בנושא האקלים, הגיע הזמן לפעול. בסופו של דבר, זה מה שחשוב".
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
