"רון ארד הוטבע במיכל סיד רותח
ולעולם לא יובא לקבר ישראל"

בועז אפלבאום, שהיה ראש לשכתו של ראש הממשלה לשעבר שמעון פרס, אומר כי לעולם לא ניתן להביא לקבר ישראל את עצמותיו של הנווט השבוי רון ארד, וחושף פרטים על נסיבות מותו.

מטוסו של רון ארד הופל ב-16 באוקטובר 1986, בעת שפרס שימש כראש הממשלה. פרס חיפש דרכים יצירתיות להביא לשחרורו. את הבשורה הביא לפרס מזכירו הצבאי, תא"ל עזריאל נבו; בתחילה דובר רק על מטוס 'פנטום' נהוג בידי הטייס ישי אבירם ומנווט בידי הנווט רון ארד. מסוק מדגם 'קוברה' הצליח לחלץ את אבירם, אבל לא את ארד - שעקבותיו נעלמו. ארד נשבה בידי אנשי ארגון 'אמל', שאנשיו התרוצצו באזור הנפילה של הפנטום.

משימת החתירה לשחרור רון ארד הוטלה על איש העסקים יעקב נמרודי. המאמצים בעניין נמשכו גם משנת 1987 והלאה, כאשר פרס העביר את שרביט ראש-הממשלה לידיו של יצחק שמיר במסגרת הסכם הרוטציה - בעוד יצחק רבין ממשיך אז לשמש בתור שר הביטחון.

נמרודי גייס את איל ההון הסעודי עדנאן חאשוגי, יועצו של המלך פאהד. השניים נפגשו מיני מקומות מסתור באירופה עם שלל מתווכים - גנרל סובייטי בשם אלכסנדר רוצקוי, מבכירי הקג"ב, שעמד להעלות את הסוגיה במפגש קרוב עם האייתולה האשמי רפסנג'יאני - יו"ר המאג'לס (הפרלמנט האירני); עם אמיר יוספי - פרופסור לפילוסופיה של השיע'ה ובן-דודו של פארס בוייז, שר-החוץ הלבנוני; עם ע'אזי כנעאן - מנהל עסקיו של ריפעת אסד, אחיו של הנשיא הסורי; ואפילו עם פאיז אחמד באטלאווי - עיתונאי פקיסטני המקורב לשר-החוץ של אירן: עלי-אכבר ואלייתי.

נמרודי וחאשוגי "שימנו" רבים בשוחד, אבל העניינים התנהלו בסגנון של יריד. בשלב זה, השנה היא 1987, ופרס אז כבר רק שר-החוץ ומ"מ ראש-הממשלה שמיר - איבד השר רבין את סבלנותו ("שוב 'סוחר השטיחים' הזה, נמרודי ! שוב חאשוגי והפגישות החלולות על היאכטה שלו 'נאבילה'! שוב, כסף-כסף-כסף, שהיום זה מכיסם כביכול, ובעתיד הם - נמרודי וחאשוגי - ידרשו אותו לבטח מממשלת-ישראל... שוב-פעם שמעון וההזיות שלו בנוסח שנות ה-50, כשהציע שישראל תרכוש את האי מדגסקר... די! נמאס!").