ועדות החקירה הדרושות באמת

שר הביטחון גנץ, יחד עם אחרים, חותר באופן בלתי נלאה להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית בעניין הצוללות. שר הביטחון גנץ, יחד עם אחרים, אינו מעלה בדעתו שיש להקים ועדות חקירה ממלכתיות לגבי שני נושאים בעלי השלכות כבדות וחמורות הרבה יותר על מדינת ישראל.

האחת היא ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את הנסיבות שבהן פעלו אוסלואידים שונים במחשכים, בשיתוף עם ארגון הטרור של רב-המרצחים ערפאת, והובילו את ישראל ל"שלום" אוסלו ולקשה והממושכת במלחמות ישראל, מלחמת אוסלו.

האחרת היא ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את נסיבות רצח רבין ושאר אירועי ליל ה- 4 בנובמבר 1995 (בכיכר, בבית החולים, במכון הפתולוגי, בשב"כ), ואת שפע העדויות והראיות שהצטברו מאז נחקר הנושא סמוך לרצח, בידיה של ועדת החקירה הממלכתית בראשותו של מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון המנוח. בין השאר חשוב לבחון את השאלה למי הועיל הרצח.

מאז ועד היום, אף אחד מאותם אוסלואידים לא קיבל על עצמו אחריות למחדל החמור ביותר בתולדות מדינת ישראל - מחדל אוסלו - ולהונאה ולכזב הגדולים ביותר בתולדות מדינת ישראל - "שלום" אוסלו. כעבור שבע שנים רעות פרצה, באופן צפוי מראש ובלתי נמנע, הממושכת במלחמות ישראל, מלחמת אוסלו, שהפילה למעלה מ-1,500 קורבנות יהודיים ועוד אלפי קורבנות ערביים, שהוקרבו כ"קורבנות שלום" למולך "השלום". רבים וטובים התריעו בזמן אמת על תוצאתו הצפויה של "השלום" השקרי, אבל החבורה ההרפתקנית המשיכה בשלה. רבין נרצח כאשר התחיל להתפכח ולהבין את גודל האסון שאליו הוביל, וכאשר האוסלואידים חששו שמא הוא לא יהיה עוד כלי שרת בידיהם כדי לקדם את ההרפתקה המסוכנת.

היה פעם גנרל שאמר לאנשיו את המשפט האלמותי: "היה לי צבא מעולה, באה מלחמה וקלקלה הכל". יש להתאים את הבדיחה למציאות בישראל של שנות ה-90 של המאה הקודמת: היה לי רעיון מעולה (הישראבלוף של ה"שלום"), באה מלחמה (מלחמת אוסלו) וקלקלה הכל.

לא מיותר לציין שהתקשורת הישראלית - זו המתמכרת לכל לעז מיותר (פרויקטור, בוסטר, וריאנט, סקפטי, אפקטיבי, בי-לטרלי, ועוד) כאילו אין מילה עברית מתאימה - מתמידה להשתמש במונח הערבי "אינתיפאדה", כאילו אין מונח עברי מדויק: מלחמת אוסלו.

במדינה נורמלית היה מי שהביא למחדל הנורא מקבל אחריות למחדל, מסתגר בביתו מרוב בושה, ומחכה לזימון בפני ועדת חקירה ממלכתית בעניין ההרפתקה המסוכנת שאליה גרר מדינה שלמה. במדינת ישראל מסיטים את החקירות לעניינים אחרים, ומסרבים לחקור את 2 הנושאים הגורליים. אף תחקירן או "תחקירן" בתקשורת "החוקרת" (כלב השמירה בלה, בלה, בלה .....) לא מצא לנכון לעסוק בכך, שמא יוקע על-ידי עמיתיו.