יאיר נתניהו והשמדת הראיות

1. דומה שמאז תחילת משפט נתניהו לא היה יום סוער שכזה (23.11.21), בהיבט של היחסים בין התביעה לבין ההגנה. ההתנגדויות היו מרובות, המילים היו חריפות, הדקות היו ארוכות, הקולות היו רמים. הדברים הגיעו לידי כך שסניגורו של שאול אלוביץ, עו"ד ז'ק חן, נטש את האולם כאשר המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד ליאת בן-ארי, תקפה את ההגנה. השופטים רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם אפשרו לכולם להוציא קיטור ולבסוף במילים בודדות דחו את ההתנגדויות. זה עזר חלקית בלבד: גם בהמשך היום היו התנגדויות, חלקן חריפות ועד כדי צעקות נרגשות של חן.

במבט מן הצד, לא ברור מה קרה דווקא כעת. ליתר דיוק: במבט מן הצד ניתן לחשוב, כי עדותו של ניר חפץ מזיקה מאוד להגנה ומכאן ההפרעות החוזרות ונשנות במהלכה. זאת, למרות שהסניגורים מבטיחים שהחקירה הנגדית תלמד שמדובר במקטעים של גרסאות, שחלקן סותרות אמירות אחרות של חפץ בחקירותיו ולחלקן כלל אין זכר בחקירותיו.


2. אתמול, כפי שנכתב כאן, חפץ נתן בעיקר רקע ולא סיפק אקדח מעשן בדמות עסקת קח ותן ברורה ומפורשת: הקלות רגולטוריות לבזק תמורת סיקור אוהד בוואלה. היום הוא היה קרוב יותר: לדבריו, יאיר נתניהו אמר בנוכחותו לראש הממשלה דאז, כי וואלה אינו מספק סיקור חיובי למרות כל מה שנתניהו עושה עבורו – ואביו לא הגיב. הבעיה היא, שיאיר נתניהו אינו עד תביעה ומן הסתם לא יהיה עד הגנה, ולכן המשקל של דבריו מבחינה ראייתית הוא נמוך ואף אפסי: האם הוא באמת אמר זאת? מה הוא ידע? למה הוא התכוון?

מה שחפץ כן סיפק, הוא נקודת המבט של רחוב בלפור בנוגע לוואלה. לדבריו, בנימין נתניהו למעשה שלט בסיקור שלו באתר ואף השתמש בו כדי לפרסם ידיעות שהיו נוחות לו. הוא גם סיפר בהרחבה על ההתערבות שלו – בשמו של נתניהו ובידיעתו – במינוי עורכי האתר, עד כדי הצורך של שאול אלוביץ ואילן ישועה לקבל מראש את אישורה של המשפחה למינויים אלו. אם אתמול חפץ תיאר עבודת דוברות שניתן לראותה כשגרתית, תיאוריו היום רחוקים מאוד ממצב שגרתי וראוי ביחסים בין ראש הממשלה במדינה דמוקרטית לבין אמצעי תקשורת מרכזי.


3. בחלק האחרון של הדיון תיאר חפץ בהרחבה כיצד בני הזוג אלוביץ הדריכו אותו להשמיד את הטלפון הנייד שלו, מחשש שהמשטרה עומדת לחקור את קשריהם עם משפחת נתניהו. לדבריו, בשלב מאוחר יותר ביקשו ממנו שרה ויאיר נתניהו ("בפאניקה") לוודא שבני הזוג אלוביץ מחקו את כל ההתכתבויות איתם. לצד תיאור פגישת השיבוש עליה סיפר ישועה, אלו הם אירועים חשובים מאוד במארג הראיות הנסיבתי: מי שמשמיד ראיות הוא מי שיש לו לחשוש, ולא מי שמשוכנע שפעל כשורה.

לפני כן ציין חפץ, כי הרעיון שבין נתניהו לבין אלוביץ יש יחסי שוחד, כפי שעלה בתחקירו של גידי ויץ, היה מגוחך בעיניו. גם נתניהו אמר שזוהי תזה חסרת יסוד הנובעת מן העוינות התקשורתית כלפיו, וחפץ התרשם בזמן אמת שזו הייתה תגובה אותנטית. אבל המעשים שתיאר – בהנחה שיוכחו – משמעותיים הרבה יותר מאשר תחושות והכחשות.


4. אמירות מעניינות נוספות, גם אם אין להן השלכה ישירה (ואולי גם לא עקיפה) להליך המשפטי, מתייחסות למעורבות של שרה נתניהו ויאיר נתניהו בעניינים ממלכתיים. אתמול טען חפץ, כי היה צורך לקבל את אישורה של שרה נתניהו למינויים בכירים בלשכת ראש הממשלה. היום אמר כי יאיר נתניהו היה מעורב לא רק במהלכים תקשורתיים של אביו, אלא גם בהחלטות שלטוניות – שאת טיבן לא פירט.


5. כבר אתמול אמר חפץ, כי נתניהו הקדיש חלק ניכר מזמנו לעניינים תקשורתיים, אולי אפילו יותר מאשר לעניינים ביטחוניים. היום הדברים עלו בעקיפין, אם כי במובן מסוים – ביתר עוצמה. לדברי חפץ, נתניהו שלט בצורה מוחלטת בכל הסוגיות התקשורתיות הנוגעות למשפחתו "עד רמת הפסיק", עם עוד ועוד בדיקות וטיוטות וגרסאות. הכל מסכימים שנתניהו הוא אדם חכם ומוכשר במיוחד, ובכל זאת – האין זה מוגזם, כאשר מדובר במי שממלא את התפקיד הקשה ביותר בעולם, ראש ממשלת ישראל?

דבריו של חפץ גם מספקים, אולי שלא במתכוון, מסגרת להבנת תיק נתניהו כולו. החוט המקשר בין פרשות 1000, 2000 ו-4000 הוא קשריו של נתניהו עם אנשי תקשורת: ארנון מילצ'ן, נוני מוזס, שאול אלוביץ. העיסוק האינטנסיבי ואולי אף האובססיבי של נתניהו במה שמתפרסם עליו ועל בני משפחתו, מלמד כיצד נעשה כה מקורב למילצ'ן וכיצד הסתבך – לשיטת התביעה – במעשים פליליים מול מוזס ואלוביץ. התקשורת חשובה מאוד לכל פוליטיקאי; אצל נתניהו, כך ניתן להבין מדבריו של חפץ, החשיבות הזאת יצאה מכל פרופורציה.

ציטוט היום

"עד למינוי של [שלמה] פילבר, אם אני והמלכה אליזבת היינו מגיעים ביחד למשרדי יורוקום - אני הייתי צועד ראשון על השטיח האדום" (ניר חפץ מנמיך בדיעבד ציפיות של מלכה בריטניה).