שופט בית משפט השלום בתל אביב, דן מור, הרשיע (יום ב', 14.1.08) עורך דין תל אביבי, חיים גדעון, בגניבת כספים שהופקדו אצלו בנאמנות.
פרקליטות מחוז מרכז טענה כי עו"ד גדעון גנב כספי נאמנות שהחזיק בעבור לקוחו, מנשה לוי ז"ל, בסך כ-130,000 שקל, וכספי משפחת יצחק שאף הם הוחזקו אצלו בנאמנות בסך 54,000 שקל. עורך הדין כפר בעובדות שיוחסו לו מכל וכל. לטענתו החזיק בכספים אלו כדין ומעולם לא התכוון לגנוב אותם. עוד טען כי העיכוב בהחזרת הפיקדונות לידי לקוחותיו והזכאים להם נבע מגורמים שאינם בשליטתו ושפעילותו בכספים אלו הייתה בתום לב, בלא כל כוונת זדון או מרמה.
מהכרעת הדין עולה כי עו"ד גדעון ייצג בהליך אזרחי שתי חברות, "א.ס. יחזקאל השקעות בנין ופיתוח בע"מ", ו"פסגת ברבוֹר - חב' לפיתוח והשקעות בע"מ". בעלי השליטה בהן היו לקוחותיו, האחים ויקטור לוי ומנשה לוי, שבינתיים הלך לעולמו, והאחים סמי, כולם בחלקים שווים. הצד השני בהליך הייתה חברת "חלמיש". במסגרת ההליך קיבל עו"ד גדעון, באמצעות עו"ד ציון ויטליה, ב-31 באוגוסט 2003, 857,000 שקל . סכום זה הורכב מכספים המגיעים לארבעת בעלי השליטה בחלקים שווים, ולעורך דין כשכר טירחתו.
הכסף הופקד בחשבון מסחרי
עורך הדין משך חלק מהכספים לשימושו. ב-2 בספטמבר הפקיד כ-662,000 שקל בחשבון של חברת רויאל בלו (2003) בע"מ, שבעל מניותיה הוא אחיו, יצחק חיים, והמנהל הרשום שלה הוא עו"ד גדעון, בסניף בנק הפועלים בפרדס כץ. מתוך סכום זה, היו 497,000 שקל מתוך הכסף שקיבל מחלמיש עבור ארבעת לקוחותיו.
את הכספים המגיעים לויקטור לוי ולאחים סמי החזיר עו"ד גדעון, ובחשבון הבנק נותר הסכום שהיה זכאי לו מנשה לוי, השותף הרביעי. אבל בינתיים הגיש ויקטור לוי תביעה לבית המשפט נגד כמה אנשים, ובהם אחיו מנשה לוי, ועל-פי בקשתו הוטל על עורך הדין עיקול בשל הכספים המגיעים למנשה לוי.
כשנה לאחר מכן, ב-5.8.04 החליט בית המשפט לבטל את העיקול, אבל בינתיים מת מנשה לוי ועו"ד גדעון הודיע כי הוא מוסמך לשחרר את כספי הפיקון רק לעזבון המנוח או ליורשיו. ב-6.9.04 ניתן צו שלפיו היורשת היא אלמנתו עופרה לוי. מי שטיפל בכספי המשפחה היה דורון לוי, הבן. הוא שפנה לגדעון וביקש את כספי הפיקדון. אבל הכסף, 130,000 שקל, הוחזר לו רק בתום שנה נוספת, עקב הגשת תלונה למשטרה, וכן תלונה ללשכת עורכי הדין שהסתיימה הרשעתו בדין משמעתי.
דירה בשכונת התקווה
בפרשה השנייה שעליה הועמד לדין, מונה עו"ד גדעון לכונס נכסים של דירה בשכונת התקווה, שבעליה היה חייב כספים ללקוח שלו. עורך הדין פרסם בעיתונות הזמנה להציע הצעות לרכישת הדירה. שתי משפחות הגישו הצעות. אחת מהן הייתה משפחת ליאורה ושלמה יצחק. כל מציכ הפקיד 10% מערך ההצעה בשיק בנקאי. על-פי ההזמנה להציע הצעות, היה על כל מציע להפקיד בשיק בנקאי סכום השווה לעשירית מסכום ההצעה. לאחר התמחרות, החליט עו"ד גדעון למכור את הדירה למשפחה השנייה, וחתם איתה על חוזה מכר, אך לא החזיר למשפחת יצחק את כספה. גם כאן החזיר את הכסף רק לאחר שיצחק התלוננו במשטרה.
עורך הדין טען להגנתו במשפט כי בתור כונס נכסים, בחר במודע לשמור את פקדון משפחת יצחק בידיו, כך שאם תתמוטט עסקת המכר למשפחה השנייה, יהיה בידיו להחזיר לה לפחות חלק מכספה, וממש את המכירה למשפחת יצחק. אבל השופט דחה גרסה זו. הוא ציין כי עורך הדין אינו יכול לעשות דין לעצמו, ואם סבר, באמת ובתמים, כי הוא פועל במסגרת סמכויותיו ככונס נכסים, היה עליו לפנות לקבלת הוראות מראש ההוצאה לפועל או להפקיד את כספי משפחת יצחק בקופת בית המשפט.
