בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
חתולי הרחוב קודמים לרווחת הזקנים
|
בתחילת החודש אושר בשעה טובה תקציב המדינה לשנים 2022-2021, וכצפוי וכרגיל שוב נשכחו האזרחים הוותיקים ולא קיבלו מענה למצוקותיהם, בעיקר באשר להעלאת לקצבת הזיקנה הנמוכה שלא עודכנה מזה שנים רבות
לשם הבהרה: קצבת הזיקנה אינה נדבה. הביטוח הלאומי מממן הקצבה מהפרשות שמפרישים כלל אזרחי המדינה החל מגיל 18. גובה הקצבה עומד על 2,300 שקל,סכום שאינו מתקבל על הדעת, שהרי מדובר בפחות ממחצית שכר המינימום שהמדינה קבעה. קיימים באוכלוסייה מגזרים שקצבת הזקנה היא הכנסתם היחידה. אין להם מקורות אחרים כמו פנסיה, נכס מניב או משכורת מעבודה. נכון הייתה עושה הממשלה אם הייתה קובעת את קצבת הזקנה באופן דיפרנציאלי עד לגובה שכר המינימום. פאר לי שחר, לשעבר אשת תקשורת ברדיו ובעיתונות, הפכה לאחת הלוחמות למען האוכלוסייה המבוגרת. היא משמשת כראש מטה הגימלאים של "יש עתיד" בתל אביב. פאר לי שחר: "הממשלה דאגה אומנם לנכים, לניצולי השואה ולמקבלי קצבת זקנה שזכאים להשלמת הכנסה (נציין כי סך כל הכנסותיהם של אלה יעמדו החל מהשנה הבאה על 3,710 שקל), אך הקשישים מהמעמד הבינוני הנמוך הושארו מחוץ לכל הסדר. מדובר באותם קשישים, שלבד מהקצבה מקבלים גם פנסיה, אך סכום הפנסיה מגוחך במקרה הטוב ונפשע במקרה הפחות טוב. מדובר ב2,000-1,000 שקלים. עצם העובדה שהם מקבלים פנסיה כלשהי מוציאה אותם מיד ממעגל הזכאים להשלמת הכנסה". פעילות חברתיות נוספות, ורדה לבקוביץ מושקוביץ וזיוה נח שפועלות מזה חודשים רבים ללא לאות למען העלאת הקצבה לאזרחים הוותיקים לא חוסכות את ביקורתן משרי ממשלת השינוי. הן כותבות לשרים: "כולכם מתעלמים בשיטתיות מהעלאת קצבת הזקנה, או במקרה הטוב אתם אומרים שאין כסף עבורנו, האזרחים הוותיקים. הסיבה לדבריכם: מגיפת הקורונה שגרמה לדילול קופת המדינה. לחתולי הרחוב מצאו תקציב ולנו אין? אנחנו זקני הארץ שווים בעיניכם פחות מחתולי הרחוב. אם זה לא היה עצוב יכולנו לצחוק... אין לנו דבר וחצי דבר נגד חתולי הרחוב... יש לנו בהחלט הרבה נגד סדרי העדיפות שלכם ובאיזה מקום אתם ממקמים את האזרחים הוותיקים במדינת ישראל..." גם ד"ר אבי ביצור, לשעבר מנכ"ל מפלגת הגמלאים, וכיום משמש כראש לימודי הזיקנה במכללה האקדמית בית ברל, אינו שלם עם הקפאת קצבת הזיקנה: "תקציב המדינה, שאושר בימים אלו, מכיל נושאים כמו ליטוף חתולים והקמת מסגרות ספורט, והרי הוא, לדעת יוצריו, תקציב שאין שני לו. האומנם? האם כל מי שצריך קיבל את צרכיו? האם בני הגיל השלישי, קרי הורינו או סבינו וסבתותינו, קיבלו מימון להעלאת קצבת הזקנה והשוואתה לשכר מינימום ומימון לתוכנית לאומית למיגור האלימות, ההתעמרות וההתעללות בזקנינו? האם הם קיבלו תקצוב לתוכנית לאומית למאבק בבדידות, המוגדרת כאויב מספר אחת של הזיקנה? התשובה היא לא ולא". ד"ר ביצור דוגל ורואה מטרה נעלה בהעלאת הקצבה לאזרחים ותיקים כי: "הגיע הזמן להציב חזרה את הורינו בקדמת הבמה, לאחר שנים שנשכחו והוזנחו, ובכך לכבד את זקנתם".
|
|
הכותב הוא עיתונאי, חבר באיגוד הישראלי לעיתונות התקופתית, ומועצת העיתונות בישראל.
|
|
תאריך:
|
25/11/2021
|
|
|
עודכן:
|
25/11/2021
|
|
מאיר חוטבסקי
|
חתולי הרחוב קודמים לרווחת הזקנים
|
|
מדינת ישראל, אם לא שמתם לב, חגגה השבוע. ראש הממשלה נפתלי בנט אפילו ליווה את החגיגה בברכה מיוחדת, ושר התרבות חילי טרופר חגג גם הוא על "עוד הישג תרבותי ישראלי חסר תקדים". הסיבה למסיבה הפעם היא הישג ישראלי שלא זכינו לו מעודנו: סדרת הטלוויזיה 'טהרן', ששודרה לפני כשנה בתאגיד כאן 11, זכתה בפרס סדרת הדרמה הטובה ביותר בעולם לשנת 2021, בטקס האמי הבינלאומי בניו-יורק, מול טייקוניות טלוויזיה אדירות מ-24 מדינות.
|
|
|
רשימה זו נכתבת בעקבות הבעת דעות שציערו אותי בעת מפגש עם חברים ששנים רבות לא נפגשנו. חלקם חי שנים רבות מחוץ לגבולות ישראל, בעיקר לצרכי מחקר ולימודים, וחלקם החיים הכתיבו להם להיות היכן שבחרו להיות. במהלך השיחה מצאתי עצמי מעברו השני של המתרס, כשחברי מבהירים לי, שאין עם פלשתיני ואין מקום לשיח בדבר שתי מדינות לשני עמים.
|
|
|
בכדורסל יש מטביעים ויש הקולעים באמצעות הקרש, ההטבעות הן יותר מלהיבות אך התוצאה היא אותו דבר.
|
|
|
המיפקדים העות'מאנים לא כללו ברוב המקרים את הבדואים. קיימות הערכות שונות בקרב החוקרים לגבי מספר הבדואים במאה ה-19. עאדל מנאע העריך שמספר הבדואים בארץ בראשית המאה ה-19 הגיע ל-40,000. פרד מ. גוטהיל העריך שמספרם בשלהי המאה ה-19 היה 18,590 ויהושע בן אריה סבר שמספרם היה בין 20,000 ל-30,000. שמואל אביצור קבע שמספר הבדואים בארץ גדל לאורך המאה ה-19 והעריך שבארץ ישראל המערבית היו כ-40,000 בדואים.
|
|
|
לאחר 5 שנות מלחמה חוזר החייל הרזה לביתו, אשתו ובנו הקטן. על במה המוצפת מים, כשרק עץ שמול דלת ביתו מהווה את אביזר הבמה היחיד, והוא מתלבט ארוכות כיצד תיראה פגישת חזרתו לחיים הרגילים. מה יספר לבנו, כיצד תגיב אשתו וכיצד ייראו חייו. אך הכל מתנפץ באחת כשבטרם שיקיש בדלת וחלומו יתגשם – מופיע "החייל השמן". בן דמותו ובעל אותו שם. שצף המים אליהם מטיל אותו החייל גדל הקומה והאימתני, הופעת רעייתו שמאמינה שבעלה (השמן) הוא זה שהקדים אותו והופעת "החייל הזוחל" – מתחילים לכרסם בביטחון האישי שלו בזהותו. כך מתחבר המחזה למאורעות זמננו, כאשר אמצעי התקשורת מצליחים לערער (הודות לתכתיבי הפייק ניוז) את ביטחון זהות היהודים בשייכותם לעם ולארץ שהוריהם בנו ואליה חזרו.
|
|
|
|