|
|
לקח הסטורי רב [צילום: יוטיוב]
|
|
|
|
|
חג החנוכה האהוב עלי מתקרב ואני ממהר להתכתב עם החג במספר רשימות טרם בואו וזה המאמר הראשון שלי המתכתב עם חג החנוכה. חג החנוכה של ילדינו הוא חג פך השמן. עבורי זה החג בו עלינו להר וירדנו לעמק כדי לגלות אורות גנוזים. לדור הנינים אמשיך להעניק סביבונים עם המסר של נס גדול שהיה פה. עבורי זה חג של תמרורי אור ולקח היסטורי רב משמעות לימינו אנו.
בשנת 166 לפני הספירה קומץ אנשים, שהתקבצו סביב הכהן מתתיהו החשמונאי בעיירה קטנה בשיפולי המדרון המערבי של הרי יהודה, יצא למלחמה. נגד כל הערכות מצליח קומץ זעיר בגדול ומהר. כבר ב-כ"ה כסלו 164 לפנה"ס, פחות משנתיים ממועד תחילת המערכה, מגיעים החשמונאים לניצחון מזהיר, שמרבים לשזור לו הילת נס.
שזירת הילת הנס היא טבעית. כשם שבראשית קום המדינה התגבשה הילת נס בניצחון מעטים נגד רבים, ובנוסף לכך יישוב שמנה 600,000 יהודים קלט מיליון יהודים מכל רחבי תבל תוך תקופה קצרה, שחלקם הגדול חסרי כל. כך בצדק נשזרה הילת נס לניצחון יהודה המכבי ביום כ"ה בכסלו בשנת 164 לפנה"ס. אני נמנה עם שוללי הילת הנס. מקובלת עלי יותר הילה הרואית של מעטים, ש"נֵס לֹא קָרה לָנוּ פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ, הָעֵמֶק יָרַדְנוּ הֶהָרָה עָלִינוּ - מַעֲיָנוֹת הָאוֹרוֹת הַגְּנוּזִים גִּלִּינ.."
מצער, שאחרי הצלחה מסחררת ב-כ"ה בכסלו בשנת 164 לפנה"ס במאבק צודק להשתתת תכנים סוציאליים צודקים ומתן ביטוי לערכי דת מול גזירות פוגעניות, בית החשמונאים עולה על שרטון, המאמץ נתיבים של כיבושים טריטוריאליים, שבינם ובין מלחמת הקיום וההגנה שהחלה בשנת 166 לפנה"ס אין מאומה.
מאמץ להרחבת גבולות
מותו של יהודה המכבי בשנת 161 לפנה"ס, ארבע שנים אחרי טיהור בית המקדש, החלה מלחמה שכבר לא הייתה על הגנה קיומית, אלא בהסתבכות במלחמה לא לנו על מזבח אינטרסים זרים. למרבה הצער, והכאב, בית החשמונאים נגרר להסתבכות בלתי מרוסנת במאמץ להרחבת גבולות. מצער, שנפער פער בין התחלה אידיאית ערכית ובין המשך, שביטויי הסתאבויותיו הקשים נעוצים במידה רבה במלחמות לא לנו.
מרד החשמונאים בשנת 166 לפני הספירה לא פרץ בירושלים ולא בטבורן של ערים מרכזיות. ראשיו לא היו מבכירי המנהיגות הארצית של הכהונה. המרד החל בשיפולי המורדות המערביים של הרי יהודה - במודיעין. את אש המרד מצית מרכז דתי כפרי רחוק ממוקדי הכוח העיקריים. הקריאה "כָּל הַמְּקַנֵּא לַתּוֹרָה הָעוֹמֵד בַּבְּרִית יֵלֵךְ אַחֲרַי" (ספר המקבים פרק ב' פסוק 20), המוכרת לנו בלשונה העממית "מִי ל-ה' אֵלַי", מושמעת לראשונה במודיעין הקטנה. זו קריאה שיש בה שילוב של קבלת המונותאיזים היהודי עִם המאבק להשתתת חברה צודקת וחרות לאומית.
מה שמצית אלפי לבבות איכרים במורדות הרי יהודה זו במידה רבה המחאה החברתית של המנושלים מאדמותיהם, המואסים בקוטביות מעמדית ובכהונה מנוונת, המתמכרת להון ולתרבות הלניסטית זרה. מה שמצית את האש בלבבות המוני הכפריים זו הכמיהה למיגור הכהונה המנשלת, נגד כהונת הממון, שגזלה מהמוני כפריים מקורות קיום, והותירה אותם ללא הדבר היקר להם ביותר - האדמה.
על בסיס המרי החברתי והדתי התעצמה שלילה מוחלטת של תופעות ההתייוונות והניהיליזם המופקר, שדבקו למעשה רק בקרב הכהונה השלטת ובאצולת הממון. נגע ההתייוונות המושחתת לא התנחל בקרב העם העובד, אלא הוא התנחל בקרב אצולת הממון.
מניע משמעותי
מובן, שאי אפשר להתעלם מהמלט המאחד, שסחף ביותר את הארץ כולה, זו הייתה השנאה לשלטון הזר, שהגיע לשיאו בימי אנטיוכוס אפיפאנס. על כך מעידים הכתובים בספר המקבים פרק ב' 7-8: "אוֹי לִי לָמָּה יוּלָדְתִי לַחֲזוֹת בְּשׁוֹד עַמִּי וְשׁוֹד עִיר קָדְשִׁי לָשֶׁבֶת בָּה בְּהִנָּתְנָה בִּידֵי אוֹיְבִים בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיַד-נָכְרִים יְלָדֶיהָ הוֹרְגוּ בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ בָּחוּרֶיהָ בְּחֶרֶב אוֹיֵב".
המאבק לשחרור לאומי משתזר במאבק לשינוי סדר יום תרבותי דתי ולשינוי סדר יום חברתי. ספרי הלימוד שלנו מעלימים את המניע החברתי והמעמדי, שהיה מניע משמעותי, ממריץ ומלהיט את המוני הכפריים לצאת מהלא כלום, שהיה מנת חלקם, לעבר תקווה ושינוי במישוריות הלאומית הדתית והמדינית.
המרד, שתחילתו מעידה ללא ספק על מימוש יעדים צבאיים-מדיניים, עורר תקווה למימוש יעדים דתיים וחברתיים. במישוריות הדתית אפשר לקבוע ניצחון בעל משמעות רבה בחיי העם היהודי ב-כ"ה בכסלו בשנת 164 לפנה"ס - טיהור בית המקדש מעבודה זרה. מצער, שדווקא הניצחון הצבאי המסחרר לא מימש את כל היעדים הדתיים והחברתיים. בהמשך הדרך על בית החשמונאים מעיבה עננה כבדה של עוצמות דורסניות ומכבידות של האימפריה היוונית ולאחר מכן של אימפריה רומאית.
אך יש להתייחס גם לכשלים פנימיים, עליהם עומד פרופ' הרב אפרים אלימלך אוורבוך: "בית החשמונאים התחיל את דרכו המדינית כלוחם למען דת ישראל וזכה לתמיכתם של החסידים ושל נאמני התורה בעם. אולם משעלה על דרך הכיבושים לאחר שהושגה העצמאות המדינית, מתחילה ההתדרדרות המוסרית והפוליטית, התחיל להתבלט ניגוד בין השליטים, שהתקרבו לצדוקים ובין המוני העם הפשוט שהתקרבו לפרושים...". את התייחסות כבוד הרב אוורבוך לכיבושים כאחת הסיבות להתפוררות בית החשמונאים מן הראוי שהחברה הישראלית תאמץ כלקח לחיינו כאן ועכשיו, מה עלול לקרות לחברה הישראלית העולה על שרטון כיבושים טריטוריאלים.
אם נבחן מה קורה אחרי מותו הטראגי של יהודה המכבי בימי יהונתן 161-143, שמעון 142-135, יוחנן הורקנוס 135-104, אלכסנדר ינאי-104-76, שלום ציון המלכה 76-67, אריסטובלס 67-63, הורקנוס 63-40, מתתיהו אנטיגנוס 40-37, הרי שהקו המאפיין זו התרחקות מהאש והלהבה שהצית מתתיהו ב-166 לפנ"ס. התרחקות מוחלטת מהיעדים החברתיים והדתיים של מרד החשמונאים, התרחקות מאור החנוכה. קיימת עוצמת פער בין התחלה אידיאית ערכית של החשמונאים בשנת 166 לפני הספירה ובין המשך הלניסטי ומונארכי שהשתלט למרבה הכאב על בית החשמונאים.
