כל העולם מנסה להבין מה מניע את סרבני החיסונים. גם אני הצעתי כמה הסברים, אבל בכל זאת קשה להסביר מה גורם לכעס הנוראי שלהם, לשנאה התהומית לממשלות, למערכות הבריאות ולחברות התרופות. למה מופנה הזעם דווקא לגורמים אלה בפנדמיה שעם כל נוראותה קוצרת בנו הרבה פחות מסרטן, זיהום הסביבה, פשיעה או תאונות.

למה המפגינים לא מתקוממים נגד האלימות כלפי נשים, ילדים, מיעוטים? נגד המלחמות, הטרור, הגזענות? לא מדובר בבודדים, בנבערים, בפאנאטים. זו תופעה סוציולוגית שבעולם לא מצליחים להבין. אלא אם כן הסיבה לכך היא הדחקה - אל מול האימה של הקורונה וחוסר האונים למולה, אנשים מנסים להדחיק את הסיטואציה במחאה.

כשמדחיקים את האירוע מחפשים את הקורבן הכי זמין להטיל עליו את האשמה. לא ניתן להתנפל על הנגיף, הוא יותר מדי קטן, אז הקרוב ביותר אליו הוא הצוות הרפואי העסוק במיגורו. אם לא הם - אז הממשלה המטילה עלינו גזירות, או הטייקונים המשתילים לנו שבבים בחיסונים, או חברות התרופה המביימות את כל העסק כדי להרוויח.

ניתן להשוות למחאה אולי את הפרעות ביהודים בזמן המגיפה השחורה כי נדמה היה לפורעים שהיהודים מתים פחות מהמגיפה, אולי כיוון שהיו נקיים יותר אל מול השטינקרים של ימי הביניים שהתרחצו פעם בשנה כי הרחצה מזיקה לבריאות. ממילא הכנסיה טוענת שהיהודים אשמים בכל הרעות אז למה לא במגיפה השחורה שבאה בגין כפירתם.

תופעות דומות היו בעת הפגנות ההמונים נגד הגרעין, מי שאשם זו לא ברית המועצות התוקפנית אלא דווקא ארצות הברית הדמוקרטית. כמו שסרבני החיסונים מעדיפים למות מהמגיפה רק לא להתחסן, כך השתוללו הפציפיסטים נגד הגרעין עם סיסמאות של BETTER RED THAN DEAD, לשמחתם הרבה של מנהיגי ברה"מ והקומוניסטים.

המונים משולהבים

אני חוויתי בצורה אישית פסיכוזה מעין זאת בעת מרד הסטודנטים בפריז ב-1968, OUT OF THE BLUE. אומנם לא הפגנתי וזרקתי אבנים על השוטרים, אך השתתפתי בעצרות המחאה בסורבון, בתיאטרון האודיאון, כשראשי האליטות, ז'אן לואי בארו הבמאי והשחקן האגדי, פוליטיקאים ופרופסורים באו לרצות אותנו, פרט לאחד.

הייתי OUTSIDER כי באתי מהאוניברסיטה היחידה שהמשיכה ללמד בצרפת בעת המרד - INSEAD והייתי כנראה היחידי שהגיח ממעוז הניאו ליברליזם במכללה הבי"ל אל סטודנטים שמאלנים שהתווכחו מה עדיף מאואיזם, קומונזים או טרוצקיזם. הבנתי את שני הצדדים בבואי מישראל המפא"יניקית, ובהיותי חניך התנועה המאוחדת.

שארל דה גול היה היחידי שלא נכנע להמונים המשולהבים, לשביתות ששיתקו את כל המשק, בעידוד התקשורת "המגויסת", ארגוני העובדים המיליטנטנים והפוליטיקאים מהשמאל שניצלו את ההזדמנות והתמימות שלנו, בתקווה לעלות סוף-סוף לשלטון ולהפיל את הרפובליקה החמישית השנואה וה"בורגנית" שעשתה סדר באנרכיה מ-1958.

היה כזה כיף ברפובליקה הרביעית מדה גול עד דה גול בתריסר השנים של ההתפוררות החברתית והכלכלית של צרפת, של מלחמות הודוסין ואלג'יר, מאבקי מושבות לעצמאות, כאשר צרפת גלשה אט אט כמו איטליה לחיק החם של ברה"מ והקומוניזם, אותם העריצו כל המי ומי באליטות, מאיב מונטאן וסימון סיניורה עד ז'אן פול סארטר.

דה גול המבוגר התורן הפעיל את הצבא אל מול האנרכיה, כי בכל זאת הוא היה הנשיא הנבחר, מה שלא העז לעשות השאה הפרסי שנתן לאייטולה חומייני לכבוש את השלטון, עם משטר אימים פי כמה יותר גרוע מהשלטון המושחת של השאה. אם לא דה גול, מי יודע אם צרפת לא הייתה הופכת למשטר קומוניסטי כקובה וקוריאה הצפונית.

אי אמון בשלטונות

מדהים איך "קורי" הבוגר רואה את המצב לאשורו ממרום שנותיו, מה שלא השכיל לראות כצעיר שהתלהב מהסיסמאות של יפי הנפש אותם העריץ. הרי לא הייתי בורגני כמו מרבית חבריי באינסאד, כמו החברה הסנובית שלמדתי להכיר בפריז ופונטנבלו, הדחקתי את התסכולים המעמדיים שלי וראיתי אולי גאולה במרד הסטודנטים.

בסופו של עניין נמצאה הסינתזה הגואלת, דה גול התפטר בסמוך למרד, הרפובליקה החמישית ממשיכה להתקיים עד היום, אבל צרפת הפכה להיות מדינת רווחה לעילא, עם חינוך חינם, שירותי בריאות ורווחה משופרים, כמו גם מרבית מדינות אירופה והאיחוד האירופי, בקפיטליזם יותר הומני מארה"ב, ובעיקר בסקנדינביה, הולנד ושווייץ.

אך תסכולי מאי 1968 עוד מפעמים וגל מחאות קורונה מציף את אירופה, עשרות אחוזים מסרבים או חוששים להתחסן, יש אי-אמון בשלטונות. כל הפסיכוזות הלא רציונליות והמודחקות, כל הפחד מפני העתיד מתנקז בפחד מהמגיפה בפריז, בברלין, באמסטרדם, כמו לפני חמישים שנה במרד הסטודנטים בפריז. ומה ישים לגבי ישראל?

באופן מפתיע דווקא בנושא הקורונה ישראל, למרות כל הכשלים, תפקדה בצורה הרבה יותר סבירה מאירופה וארה"ב. לא כמו המדינות המצטיינות כניו-זילנד, טיוואן ואוסטרליה, אבל הרבה יותר טוב מהולנד, צרפת, ארה"ב, איטליה ובריטניה. נתניהו עם ההתקשרות עם פייזר ומהירות הגעת החיסונים, בנט עם מהירות החיסון של הבוסטר.

לשמחתנו, המגזרים המוחלשים של החרדים והערבים התחסנו בהמוניהם בגלל הירתמות המנהיגות שלהם שבחרה לא להתנגח עם השלטון "הנוגש" דווקא בנושא הקורונה. הגרעין הקשה של הסרבנים ירד בחצי בגלל הסברה מעולה, הצעירים ממהרים להתחסן, רק טוקבקיסטים מתנגחים עם שרון אלרועי פרייס וחבריה, נקווה בלי אלימות.

מה ש"הציל" אותנו מסרבנות קורונה היו התפרצויות ההדחקות כנגד השלטון דווקא כלפי נתניהו עם ההפגנות בבלפור ובכל רחבי הארץ וכיום הזעם של חצי העם והכנסת כנגד ממשלת "השינוי" שלדעתם לא לגיטימית. כל התסכולים המודחקים מתפרצים כנגד ביבי ובנט, והמדינה ניצלה מסרבנות הקורונה, מוות המוני ומיתון קשה...