מדפי ספריו של דניאל סילבה

ספריו של דניאל סילבה מחקים את המציאות בצורה כל כך טובה, עד שקו התפר בין השניים מטשטש לחלוטין. הגיבור בספריו הוא גבריאל אלון, ראש המוסד, לשעבר סטודנט בבצלאל שנשלח לצוד את רוצחי הספורטאים הישראלים במינכן. שנים אחר כך, צדעיו אפורים, גבריאל אלון במקצועו משחזר יצירות אומנות, והוא בין הטובים בעולם בכך. מי שרואה אותו לא יקשר בין האדם הלא-תמיר במיוחד, לא חזק במיוחד ולא מרשים חיצונית (למעט אשתו האיטלקיה-יהודיה, והיא דוקא נראית כאילו נלקחה מדפי אחד המגזינים לאופנה המובילים בעולם) לבין אחד האנשים הנועזים ביותר בתחום הביון הנגדי, המגן על העולם השפוי, על היהודים באשר הם ועל מדינת ישראל ללא לאות.

בצוות של אנשי המוסד הקרוב ביותר לאלון נכללת דינה, שנפגעה באירוע טרור, והיא אנציקלופדיה מהלכת לכל הנוגע לטרור וטרוריסטים. כמו כל שאר חברי הצוות, היא נוטלת חלק במבצעים חשאיים מסוכנים עד מאד.

בעוד סילבה מרבה להעזר במציאות בסדרת גבריאל אלון, הרי שמה שאספר עליו נשמע כאילו הוא נלקח ישירות מדפיו של ספריו של סילבה. הנה על קצה המזלג על ארגון, העומד בראשו והצוות שלו, והצלחתם לאחר שני עשורי פעילות, הצלחה ממשית התורמת משמעותית לביטחון מדינת ישראל והיהודים באשר הם.

הסיפור מתחיל לפני עשרים שנים בדיוק, עת האו"ם כינס ועידה בינלאומית למלחמה בגזענות. הוועידה התקיימה בדורבן, דרום אפריקה, ובמקביל התכנסו שם גופים חוץ-ממשלתיים. היה זה בדיוק לפני התקפות ה-11 בספטמבר על ארה"ב. גולת הכותרת והעיסוק היחידי באותה התכנסות הייתה מפרת הזכויות הנוראה ביותר בעולם, זו העושה ככל העולה על דעתה בצורה הגסה והבוטה ביותר. שאלתי את הקולגה שלי, תוך כדי תוכנית הרדיו שלנו, מי מפרת הזכויות הזו, וחשבתי שהיא מיד תתן את התשובה היחידה, הנכונה והמתבקשת. אך נורמה התקשתה לבחור, כה רבות המתמודדות.

נזפתי בנורמה חמורות. הכיצד ייתכן, לאחר עשור ברדיו ועשור וחצי של כתיבה משותפת, שהתשובה לא עומדת על קצה לשונה? הפושעת החמורה היא כמובן — מדינת ישראל! נורמה שהבינה מיד את כוונתי הזדרזה להבהיר למאזינים שזו גישת שונאי ישראל (קרי מרבית העולם). כה רבים מאמינים בכך, שמצבנו עגום במיוחד. העובדה שעשרות מדינות וגופים חוץ-ממשלתיים התכנסו לא פעם ולא פעמיים, כי אם ממשיכים להתכנס (למרות שהשנה למעלה מ-30 מדינות נמנעו מלהשתתף בכנס המעוות הזה שמטרתו היחידה התנגחות במדינת ישראל) צריכה להדליק הרבה נורות אזהרה.

בחירוף נפש

אלא כשדבר ברור מאליו, טבעי שמדינת ישראל לא תנקוף אצבע ושיהודים יפי נפש בישראל ומחוצה לה יזדרזו לעמוד לצד המקטרגים, מוציאי הדיבה ומעלילי עלילות הדם. זהו תסביך מיוחד האופיני רק לנו. אם את מדינת ישראל ניתן היה לפטור בעבר מאחריות (בכל זאת קמו עלינו פעם אחר פעם להשמידנו, וקשה היה לנו להפנים את הצורך שיש להתמודד עם איום שנשמע מופרך ככל שיהיה ובלתי-אפשרי-בעליל), הרי שאת התנהגות היהודים (לדוגמה אמריקנים "פרוגרסיבים") או ישראלים (חברי אקדמיה הקוראים להחרים את ישראל, מכחישי שואה, ילדי אלופים ואחרים) לא ניתן להסביר או להצדיק, ואסור לשכוח או לסלוח.

יוצא שמול המתקפה המאד מאורגנת נגדנו קיים חלל ריק של אי-עשיה ואי עמידה על שלנו. הכל מותר, והטנקים הסורים מתקדמים ברמת הגולן ומגיעים לקו הירידה למטה, לעבר החולה והכנרת, ועוד שעות לא רבות, מדינת ישראל כולה תכבש על ידם, תפול שבי ביד הסורים. הצורך האקוטי בעשיה, בטנקים שיעמדו איתן, בודדים ומבודדים אך בחרוף נפש, וימנעו את נפילת מדינת ישראל ביד הסורים הוא כנראה שדירבן פרופסור בשם ג׳רלד סטיינברג להפסיק את עיסוקיו בעולם האקדמי ולהתמקד בחקירה של גופים חוץ-ממשלתיים בזירת מלחמת השמד של הפלשתינים נגד מדינת ישראל (זירה שפעם היה שמה "הסכסוך הישראלי ערבי").

פרופסור סטיינברג הוא גבריאל אלון של דניאל סילבה. הוא לא סופרמן או בטמן, גם לא טרזן או קפטן אמריקה. הוא נראה בדיוק כמו פרופסור באוניברסיטה. אך דורבן אחת השאירה בו צלקת שלא ניתן להסתיר, ועד היום אותו נסיון מדרבן אותו להמשיך בעשיה. פרופסור סטיינברג הוא אותו סא"ל אביגדור קהלני ש"במעשיו מנע את פריצת החזית בגזרה הצפונית של רמת הגולן, גילה מנהיגות מופלאה וגבורה אישית בקרב קשה ומסובך (בעמק הבכא), אשר תוצאותיו שינו את פני המערכה ברמת הגולן" במלחמת יום הכיפורים.

פרופסור סטיינברג הקים גוף שמטרתו להתחקות אחרי אותם גופים חוץ-ממשלתיים בהקשר למדינת ישראל. אותם גופים מקבלים למעלה ממאה מיליון דולר לשנה מהאיחוד הארופאי, ממחלקת המדינה האמריקנית ומממשלות ארופאיות שונות. כל אחד יכול להקים גוף כזה, לקרוא לגוף בשם שעולה על דעתו ומיד להיות עטוף הילה של יושר ומלחמת צדק, והארופאים במיוחד אוהבים אותם. למה ומדוע? כי הם מתנגחים במדינת ישראל ושוקדים להשמידה, ומי כארופאים לא יעזור למטרה כה נעלה?!

עשרים שנה שוקד גבריאל אלון שלנו על המלאכה, והצוות המצומצם שלו מונה היום עשרים אנשים (בכל זאת צוות גדול הרבה יותר מצוותו המצומצם והנאמן ביותר של אלון), וביניהם אותה דינה, היא (בחיים) אולגה דויטש שהתארחה לאחרונה בתוכניתנו. אויבי ישראל האוהבים להאמין לגוזמאות ולשקרים שהם עצמם ממציאים, מתארים את הצוות של פרופסור סטיינברג כמונה למעלה משלוש מאות איש מאחריהם עומד כלל מערך הרשע הציוני על כל זרועות התמנון שלו - השב"כ, המוסד, צה"ל ועוד ועוד (8200, השייטת, טייסי אדיר ואפשר להוסיף עוד ככל העולה על הדעת לתבשיל זה; וכל המרבה בעולם הגוזמאות הרי זה משובח).

חומר גלוי

[אותם אנשים נפלאים גם מאמינים שישראל פיתחה חתול-נמר ענקי המפטרל ברחובות ירושלים המזרחית וטורף רק ערבים תושבי אותו חלק מבירת פלשתין. הם גם מאמינים שחיסול ראש מערך הגרעין האירני נעשה על-ידי מכונית שפיתח המוסד שלאחר שהרגה את המטרה שלה, הפכה מדבר פיזי מוצק ללא כלום, כאילו נעלמה מכונית התופת לאוויר. ממזרים הם אותם ציונים, ראו עד כמה הם מתוחכמים!]

ארגון NGO-MONITOR (להלן "הארגון"), שמרכזו בירושלים, מציג באופן קבוע את ממצאי המחקר שלו לממשלות בארופה ולקונגרס האמריקני. המחקר מבוסס על חומר גלוי, וגישת המחקר האקדמית מאפשרת בחינה מדוקדקת של הממצאים והמסקנות ואישושם על-ידי גופים ניטרלים, כמו גם חיבור הנקודות וראית התמונה הכוללת כראוי למכון מחקר המציג את הנתונים והמלצותיו למקבלי ההחלטות.

כמובן שמהלך השנים רבים פטרו את הדוחות בלא כלום: תעמולה ציונית! גוף קיצוני ימני! כסות לגופי החמס הישראלים! איך ייתכן, הרי אנחנו מכירים ומוקירים את גופי זכויות האדם, ואף תומכים בהם בכסף רב (כאמור, סך העולה על מאה מיליון דולר לשנה). ומי יאמין לשקרים הזדוניים האלו כשמנגד גופים כה נעלים וחשובים הדואגים לילדים, לפליטים, להספקה רפואית, מים ומזון לנזקקים וכו׳? החליטו אתם - השתמשו בשכל הישר ובנסיון שלכם עם היהודים-הנבזים, ומיד תבינו מי לוקח חלק במלחמת האור מול החושך!

בחודש האחרון אף הגדילו לעשות ברשות הפלשתינית והגדירו את פרופ׳ סטיינברג כעומד בראש "ארגון טרור"! זהו ציון לשבח המוכיח עד כמה עבודתו מפריעה להם [קהלני קיבל את עיטור הגבורה על חלקו בקרבות ההגנה על רמת הגולן; הציטטה למעלה היא משמעון פרס, שר הביטחון, בהענקת עיטור הגבורה לאחר מלחמת יום הכיפורים]. הרשו לי לספר איך הגענו הלום.

בשנת 2007, הארגון (NGO-MONITOR) זיהה קשרים בין 13 גופים ל"זכויות אדם" לבין החזית העממית לשחרור פלשתין (PFLP), גוף המזוהה באופן רשמי כגוף טרור. כמובן שהטענה הזו בוטלה בו במקום ובשנים אחר כך, שכן "גופים הנלחמים למען זכויות אדם לא יכולים להיות קשורים לטרור בכל דרך שהיא!" זהו טיעון מאוד חזק, למרות שכל בר דעת יודע שבשכונה שלנו, לגופים יש כובעים שונים או מחלקות שונות: לחימה, פוליטיקה, כסות-זכויות-אדם. כך לדוגמה החמאס בעזה וחיזבאללה בלבנון, השולטים ביד רמה, בצורה מוחלטת, בחיי האנשים: מחד הם מספקים מזון, תרופות, רופאים, שרותים חברתיים ודתיים, ומאידך הם בונים מאגרי תחמושת אדירים ומאמנים אנשים (כולל ילדים מגיל צעיר ביותר) להיות לוחמים שהידים נגד ישראל והיהודים ומשתמשים באוכלוסייה האזרחית כמגן אנושי וכסות למעשיהם.

חומר תבערה

באוגוסט 2019, נערה בת 17 בשם רינה שנרב נרצחה בפיגוע בבנימין. התא של החזית העממית שהיה אחראי על הרצח מנה 50 אנשים, מהם לפחות חמישה בעלי תפקידים בכירים בארגונים ל"זכויות אדם". מטרה כה נעלה כרצח נערה יהודיה מצדיקה השתתפות אנשים רבים וגאווה רבה על התוצאה! שום דבר לא נעשה במסתור. אדרבה ואדרבה, יש לקרוא לכיכרות ערים, מגרשי משחקים ובתי ספר על שמם, גיבורים לתפארת!

נזכור שההוכחות כולן נמצאות במרחב הציבורי באינטרנט, והארגון התריע פעם אחר פעם על קשרים אלו. הפעם לא ניתן היה להמשיך להתעלם ממה שקורה. הארופאים, מחלקת המדינה האמריקנית (תחת אובמה וביידן, לא בזמנו של הנשיא טראמפ) ואחרים מזרימים למעלה ממאה מיליון דולר לשנה לגופים אלו, וחלק מהכסף משמש כחומר תבערה למזרח התיכון הנפיץ גם כך. כספי משלמי המיסים במדינות אלו משמשים לרצוח אזרחים ישראלים בארץ ישראל ולשלם תגמולים לרוצחים ולבני משפחותיהם לכל החיים - ככל שמספר הנרצחים והנפגעים גבוה יותר, כך גם הסכומים המוזרמים מדי חודש בחודשו.

עברו שנתיים, וגלגלי מכונת ההגנה על מדינת ישראל לא פסקו לפעול. החומר נאסף בצורה עצמאית והראיות נבדקו עם זכוכית מגדלת מכל כיוון אפשרי. הפעם לא רק כוחות הביטחון והמודיעין היו מעורבים, כי אם גם משרד המשפטים שכינס מסיבת עיתונאים ליום שישי לפני כחודש, אך בערב לפני אותה מסיבת עיתונאים, המידע הועלה לאתר המשרד וגרם מיד למהומה בינלאומית: מדינת ישראל הכריזה על שישה ארגונים ל"זכויות אדם" כארגוני טרור.

ארה"ב זעמה, אך יותר זעמו הארופאים. משרד החוץ ומשרדים עלומים ברשת הביטחון הישראלית שלחו שליחים עם ההוכחות. גם שרות בממשלת ישראל מרטו את שערותיהן: איך ייתכן, איזו תעוזה, איזה שקרים! השרות, כמו שאר המקהלה, זימרו: "לא ייתכן בעליל, אלו ארגונים לזכויות אדם! הם לחלוטין טהורים"! השרות מכוח מעמדן דרשו מענה מיידי, אך לאחר פגישה עם שר הביטחון ואחרים, נראה שהכעס האדיר אצלן שכח במקצת, כמו גם הקריאות הפומביות להעניש את ישראל על צעד חסר תקדים, טיפשי ונלוז כזה. לא שהן שינו את עמדתן, הן פשוט לא רצו להשאר ערום ועריה בפני קהל הבית כולו, כשהכל חשוף ועלוב עד מאוד למראה.

הבעיה כאן פשוטה: הקשר קיים. הקשר ידוע. הפלשתינים ודאי לא מסתירים אותו. מילא העולם הנאור הנוהר אחרי הפלשתינים, אותם "פליטים לנצח", אך שרות בממשלת ישראל? איך ניתן להגן על מדינת ישראל כשהרקבון מתחיל בפנים? אותה נערה נרצחה בבנימין, שזה כנראה "מעבר לגבול הקו הירוק" (או גבולות 67׳, או משהו בדומה שעיקרו - "מתנחלים, אנשים רעים, כיבוש משחית, הם לא צריכים להיות שם, מגיע היה לנו שהיא נרצחה"). השמאל הנאור בישראל לא יעשה דבר עד שפיגועי הטרור יפגעו בו, בילדיו, בשגרת החיים שלו. כל השאר מותר ומוצדק.

נחישות והתמדה

כיון שהמתקפה-רבתי נגד מדינת ישראל הרשמית לא עלתה יפה, פנו למטרה הנוחה יותר ותקפו את הארגון שהוא לכאורה אשם במה שקרה: NGO-MONITOR הוכרז כ"ארגון טרור" על-ידי הרשות הפלשתינית. הארגון אכן אשם בדבר אחד: עשית עבודתו לשמה הוקם מלכתחילה.

כיוון שמדינת ישראל היא זו שהתייצבה בחזית, המאבק מעתה משנה צורה. הארופאים לא יהפכו עורם בן לילה מבני ברית של הפלשתינים ודורשי טובתם. אך בעוד שאותם "ארגונים של זכויות אדם" היו עד כה אורחים חשובים, בני ברית ובני בית, הרי שעתה יהיה היסוס טרם ישבו אתם בבתי קפה ובמסעדות או יעזרו בהם לכתוב את החלטות הגינוי נגד ישראל בפרלמנט הארופאי או בבית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג. זהו ניצחון אדיר, שתחילתו כאמור במחקר בארגון והבאת החומר לידיעת חברי פרלמנט בארופה וחברי קונגרס בארה"ב.

המלאכה מרובה ולא תסתיים. אך לעוסקים בה - פרופסור סטיינברג וצוותו - מגיע צל"ש על נחישות והתמדה, ועשיה רבת שנים שעיקרה טובת הכלל. אך מעבר להענקת צל"שים, אנחנו חייבים גם לעסוק בבדק בית ובחשבון נפש, שכן כל זמן שחברי אקדמיה, שופטים ואנשי תקשורת ודעה מובילים במדינת ישראל תומכים קודם כל באויבינו ורק אז עוצרים לחשוב על טובת מדינת ישראל והעם היהודי, המצב מסוכן ביותר. נגד אויבים מבחוץ נשכיל להתגונן. אך נגד אויבים מבית?

אם לרגע חשבתם שהאמור לעיל הוא סיפור דימיוני מדפי אחד מספריו של דניאל סילבה, נהפוך הוא. על בסיס הקורה במציאות, יושב לו סילבה עם צוותו וכותב את ספרו הבא, ולא אתפלא אם הארגון אכן יככב בספר בעתיד הקרוב מאד.