השופט: ביאלין אלעזר, בית משפט השלום בירושלים

המועד: יום שני, 9.7.2021, שעה 08:30

הנושא: מעצרים עד תום ההליכים


אם מותר ליטול בהשאלה ביטוי של בית המשפט העליון, נאמר שאנו מקדימים מסקנה לניתוח: כל אדם העומד לקבל רשיון עריכת דין, צריך להישלח לחצי יום בבית מעצר - כדי שכאשר ייצג את המדינה או את לקוחו בדיוני הארכת מעצר, הוא יעשה הכל כדי שהדיון יתקיים כמה שיותר מוקדם. הוא יבוא מוכן ויקרא מראש את החומר, הוא לא יבקש דחיות ולא יותיר את לקוחו באבו כביר בעוד הוא עוסק בנושאים אחרים.

המסקנה הזאת עולה, ולא בפעם הראשונה, מנוכחות המדור בדיוני מעצרים - והפעם באולמו של שופט השלום הירושלמי ביאלין אלעזר. למעשה לא ניתן היה להתרשם מאלעזר, מטרתו של הביקור, שכן הברדק היה כה גדול - עד שבקושי ניתן היה לנהל דיונים של ממש. נכון שהשופט הוא האחראי הראשון לנעשה באולמו, ומיד נראה שגם לאלעזר הייתה יד בבלגן, אבל במקרה הזה - האחריות נופלת בראש ובראשונה על נציגי המשטרה והסניגורים, שהגיעו לא מוכנים ומבחינתם הנאשמים יכולים להישאר במעצר עוד יום, יומיים ואפילו שבוע.

לא קראו את תסקיר המבחן

ההתחלה דווקא הייתה מעודדת. הצדדים נכחו באולם לפני השעה היעודה, מה שלרוב מלמד על כך שהשופט מקפיד על זמנים, ואכן אלעזר נכנס לאולם בשעה 08:33. אבל מיד מתברר שלא ניתן לקיים דיון, כי הסניגור מבקש להדפיס עותק של תסקיר שירות המבחן ולעיין בו, ואז התובעת לוקחת אותו ממנו ומעיינת בו גם היא. השניים כנראה היו עסוקים מכדי להקדיש לכך חמש דקות לפני הדיון. הסניגור אומר שקיבל איזשהו עידכון בעל-פה משירות המבחן, אבל "אני מבקש עותק שיהיה לי מול העיניים". ואילו התובעת, אחרי העיון בתסקיר, צריכה להתייעץ עם הממונים עליה. אלעזר מגיב: "חבל, יכולתי להתחיל דיון אחר".

לא ממש, כי עוד תובעת מבקש מהקלדן להדפיס לה עותק של תסקיר. תובעת אחרת פונה לאיש יחידת נחשון ומזכירה שצריך להסדיר דיון בוויעוד חזותי. האולם קטנטן, כל פיפס מפריע, אבל אלעזר לא עושה סדר. סניגור מבקש דחייה של שבוע כדי להסדיר למרשו ראיון קבלה במוסד הנוער "חוט המשולש". הוא גם מבקש שהדיון ייקבע לשעות הצהריים, כי בבוקר הוא בבאר שבע. וכל הזמן הזה, נזכיר לכם, מרשו שוהה במעצר. אלעזר דוחה את הדיון ל-26.7.21.

התובעת מהתיק הראשון חוזרת, לוקחת את התיק ויוצאת מהאולם. התובעת השנייה מבקשת מאלעזר לקיים דיון ב"תיק של שנייה", אבל לשם כך צריך להתחבר לוויעוד החזותי. הקלדן שואל מיהו הסניגור ובאיזה תיק בעצם אנחנו נמצאים. התובעת ממשיכה להוכיח שלא טרחה להתכונן ומבקשת מאלעזר את פרוטוקול הדיון הקודם. הסניגור מתחיל לטעון עד שאלעזר קוטע אותו: "אני מודע לכל. בבקשה להגיע לשורה התחתונה. די, מספיק. אי-אפשר באי-עמידה [בתנאי השחרור] לטעון כל כך הרבה". הוא אומר לתובעת שאינה צריכה להשיב, מכתיב החלטה בצורה רהוטה ודוחה את הבקשה להקלה בתנאי הערבות.

מנהלים מו"מ באולם

כעת חוזרים לתיק שלא התחלנו בו ואלעזר מאפשר לסניגור לתקן את טיעוניו אחרי שסוף-סוף קרא את התסקיר. אלעזר מאפשר לו לטעון למרות שהתובעת איננה באולם והוא מעדכן אותה עם כניסתה. לנוכח התסקיר, אומר הסניגור, הוא מבקש דחייה של מספר ימים כדי לקבל את התייחסות קצינת המבחן למספר נקודות. נזכיר שוב שבינתיים מרשו כלוא, ושניתן היה לחסוך את הדחייה אם היה טורח לקרוא מראש את התסקיר.

באולם משתררת מהומה, המון אנשים עומדים והסניגור מעדכן גם הוא את התובעת. אלעזר מנסה: "רבותי, בואו נתקדם. גם אתם" - הוא אומר לתובעת - "יכולתם לדבר עם קצינת המבחן". הסניגור מתווכח עם אלעזר לגבי מועד הדיון הבא ולבסוף הם מסכימים על תחילת השבוע הבא.

בתיק זה יש עוד נאשם וסניגורו מבקש לדחות את הדיון כדי להוסיף מפקחים מוצעים. אלעזר דוחה את הדיון ל-25.7.21, וכעת יש בלבול: על איזה נאשם מדברים? התובעת מדברת עם סניגור אחר והם מנהלים מו"מ באולם בעיצומו של דיון. אלעזר מתעלם מהבלגן ואומר לסניגור: "תטען את זה עכשיו. תטען. קודם כל לעניין הראיות". ואז הוא מגלה שמישהו חסר: הנאשם. "איפה הוא בכלל?", שואל אלעזר את הסניגור ולא ממש מקבל תשובה.

המהומה נמשכת. עורכי דין מדברים זה עם זה ועם נציגת נחשון. אלעזר נראה כאילו הוא בסוג של עולם משלו, הוא חותך את הסניגור ואז תוהה התובעת: "יש תסקיר בעניינו? לא קיבלתי אותו". אלעזר מתחיל להכתיב החלטה, אבל הוא מאפשר לתובעת להגיב - והיא מתחילה להתווכח עם הסניגור מה בעצם כתוב בתסקיר. אלעזר חותך גם אותה וממשיך להכתיב החלטה, וכעת מתברר שהסניגור ביקש מעצר בית אצל סביו של הנאשם - אך לא ידע את כתובתם. השיחות בעולם נמשכות, אלעזר ממשיך להכתיב ומקבל את בקשת ההגנה.

המפקח לא יודע מה האישום

כאילו אין שופט באולם, הסניגורים מתווכחים ביניהם עניינו של מי יידון כעת. לאחד מהם יש טיעון מנצח: הוא צריך להיות בשעה 10:00 בבית המשפט המחוזי. במקביל נציגת נחשון מחפשת עצור ולא מוצאת אותו. אלעזר מנסה: "בבקשה לשבת" - אך לשווא. העצור איננו, הסניגור מסכים לדון בהעדרו וכעת הוא והתובעת מתווכחים מי יכול להיות באולם בעת חקירתו של המפקח המוצע. אלעזר מברר מה קרבתו המשפחתית של המפקח לנאשם והאם היה בשירות המבחן. בחקירתה של התובעת מתברר שהאיש אינו יודע מה מיוחס לאחיו, ואלעזר מרים את ראשו בהפתעה.

הסניגור מתנגד לשאלות, אלעזר מבהיר שהן לגיטימיות לחלוטין, התובעת צועקת והסניגור משיב. הפעם אלעזר מפגין החלטיות: "הדיון יידחה לנוכח ההפרעה בחקירת המפקח". הסניגור מתווכח ומרים את קולו על אלעזר, שנותר רגוע: "כשהעד לא מוכן, אפשר לתת הזדמנות נוספת. אם אתה לא יודע להכין אותו, אם הוא לא יודע מה מיוחס בכתב האישום - אני לא יודע איך להגדיר את זה. מפקח לא יודע מה מיוחס בכתב האישום?", הוא מרים את קולו.

סניגורים ממשיכים להיכנס ולצאת, ונזכיר שמדובר באולם בו כל תנועה מפריעה. בתיק הבא הנאשם - הסובל ממחלת נפש - איננו, הסניגור מסכים לקיים את הדיון בהעדרו ואלעזר מכתיב בשמו: "אסכים לקיים את הדיון בהעדרו ואסכים למעצר בתנאי אשפוז. את הטענות שלו אפרוס בהליך העיקרי". מאחר שהוא לא צריך לדבר עם השופט, הסניגור מנצל את הזמן כדי לדבר עם אנשים בקהל - ללא כל הערה מצידו של אלעזר. האחרון מורה על מעצר עד תום ההליכים באשפוז פסיכיאטרי, ולבקשת התובעת מורה למזכירות לקבוע בהקדם האפשרי דיון בתיק העיקרי.

תובעת וסניגור מדברים, הסניגור צועק - ואלעזר לא מגיב. הוא עסוק בשיחה עם סניגור אחר, בה הוא מסביר לו כיצד יימשך ההליך. אלעזר מכניס לפרוטוקול הסברים של הסניגור בעוד התובעת כלל אינה מקשיבה. הסניגור הצועק שהזכרנו לפני רגע אינו יודע מיהם המפקחים שהוא מציע עליו לזהות אותם באולם. עכשיו אלעזר מתעורר: "אני מבקש שקט. דממה. אל תדברו במקביל".


השורה התחתונה: כך לא אמור להיראות בית משפט, ודאי שלא בדיון פלילי, ועוד יותר ודאי שלא כאשר מדובר על שלילת חרותם של מי שטרם הורשעו. הן תובעות והן סניגורים מפגינים אדישות מוחלטת לכך שמדובר בבני אדם המוחזקים בכלא. עורכי דין משני הצדדים מפגינים זלזול בכך שהם מצויים בבית משפט. אלעזר אינו עושה כמעט דבר כדי לשמור לכל הפחות על מינימום של סדר, שלא לדבר על הדרת הכבוד המחויבת. התמונה הכוללת היא חמורה ומלמדת על צורך בניעור של כל המעורבים.