"אני חושבת גם בכיפור"

השופטת: ענת יהב, בית משפט השלום בתל אביב

המועד: יום ראשון, 19.9.2021, שעה 08:30

הנושא: מעצרים


השופטת ענת יהב נכנסת לאולם בשעה 08:40 ופונה מיד לאחד הסניגורים: "אי-אפשר. גם ככה אני קצת מצטערת שהקדמתי לך, יש לי יום עמוס. לא מעלים אותם [את העצורים] ב-08:30, מעלים רק ב-09:30". כעת היא פונה לבקשה להקלה בתנאי שחרור בעניינה של עצורה בשם יסמין ומדברת עם הסניגור:

"יסמין שלך יסמין, זה יפה. אבל אתה רוצה שלא יהיה כלום. זה לא רק [שאלה של] אמון. מתי ההחלטה האחרונה בעניינה? מדורג, בשיטת הסלאמי, זה מה שאתה רוצה. אני מכירה אותך. זוכרת ומכירה. את יכולה לשבת, הגב' יסמין. אתה זוכר שהמצב שונה לגמרי מאשר של האדם האחר". יהב מרימה את משקפיה, מעיינת בחומר שהציג הסניגור ופונה לנציג המשטרה: "אתה רוצה לראות את זה?", ואז מציינת לפרוטוקול מהם המסמכים.

השוטר: "אני חוזר על עמדתנו". יהב: "שהיא?". השוטר: "מתנגד לכל הקלה". יהב: "למה? אתה מבינה שאתה מתנגד לכל מה שהוא אומר; למה לכל הקלה? כתב האישום לא פשוט בכלל, יש שם תקיפה לשם גניבה. היא הייתה הנהגת, אבל הרכב שלה, אבל היא ידעה מה שהולכים לעשות, כך זה עולה לכאורה, והלכו פעם אחר פעם. אבל היא נעדרת עבר פלילי ועומדת בתנאים ומשולבת בעבודה". כעת יהב פונה לנאשמת: "את רוצה להגיד לי משהו? איך אני יכולה לסמוך עלייך שאם אתן לך לצאת ולהסתובב שלא תעזרי למישהי ללכת ולשדוד? זה ממש שוד, שתדעי לך, עשו איתכם חסד [בסעיפים האישום]". הנאשמת מבטיחה שזה לא יקרה שוב וטוענת שהיא בשיקום, ויהב עונה: "רוצה להגיד לי עוד משהו? את יכולה לשבת".

"כולם נכנסים ביחד וכל הסדר משתנה"

תוך כדי הכתבת ההחלטה נכנסים כמה אנשים לאולם ויהב מורה להם לצאת, ללא סיבה נראית לעין ולכאורה ללא הצדקה חוקית. רק בהמשך יתברר, שהם המפקחים המוצעים באחד הדיונים. אבל יהב מתרגזת: "גם דיון שלא הייתי צריכה לשמוע, גם יש לי 44 דיונים היום, גם כולם נכנסים ביחד וכל הסדר משתנה". יהב חוזרת להכתבה מדויקת ורהוטה, וקובעת הקלה חלקית: יציאה לעבודה ושש שעות לפניה ללא ליווי. "נבחן שגם אם היא לבד היא בסדר; זה המון שעות להיות לבד", היא מסבירה לצדדים.

יהב פונה לסניגור אחר: "דחיתי לך את סלים. אין תסקיר [של שירות המבחן] והוא משוחרר [ולכן אין דחיפות]. דחיתי המון. אתה רואה את זה? היית צריך לראות את זה כבר אתמול, זה לידיעת הצדדים. לא דחיתי יותר מדי. תגיד לי מתי אתה פה, אני אתן לך מתי שאתה רוצה" - וקובעת דיון ל-29 בחודש. "מה, פרוטוקול לעשות לך? בסדר, נעשה לך פרוטוקול. רציתי לחסוך לי את כל הקביעות. אני יודעת שיש לך את כל העניין הזה של הסניגוריה הציבורית. אני יודעת. אנחנו יותר לא קובעים. מה שנתתי - נתתי. אחרי זה אני אחזור לאותו לוח מטורף שיש לי".

כעת מתקיים דיון בהיוועדות חזותית. הסניגור פונה ליהב: "אני רוצה כמה ימים אחרי [יום] כיפור לפני שאני מתחיל להרגיז שופטים. אם גבירתי רוצה, אבוא ב-12:00". יהב: "מרגע שנכנסנו לדיון, זה מאוד ענייני". הסניגור: "בדיון הקודם גבירתי חייכה". יהב: "אני מחייכת וגם אתה תקבל את מנת החיוכים שמגיעה לך, לא יותר. אם אני מחייכת, זה לא אומר שאסכים".

יהב מעיינת בתיק ושוב מפגינה בקיאות בפרטים, שאינה מובנת מאליה לנוכח העומס שעל שולחנה. "אין מחלוקת שהוא הורשע ואין מחלוקת שחיפשו אותו עד היום", היא אומרת לסניגור. "כמו שאתה חוזר ואומר שזה אירוע שקרה לפני 16 חודשים, אני אומרת לך שהאדון לא הואיל להראות את פניו, ואם הוא לא היה נעצר במקרה - הוא לא היה מואיל להראות את פניו. אז למה אני צריכה לתת בו אמון? הוא יכול לקבל שמונה חודשים [מאסר]".

"הם ידעו שיש כאן חבורה"

הסניגור מציין שההסכמה היא על שמונה חודשי עבודות שירות, יהב מוצאת שזה נכון אבל ממשיכה להקשות עליו: "הוא ברח, הוא קצת אחר מהאחרים, עילת המעצר היא גם הימלטות". יהב מסתכלת על המסך: "בחור צעיר, אין לו עבר? אז למה הוא נמלט? זאת הסיבה שביקשת להקדים. הסכמתי למרות שיש לי המון דיונים, כי היה היגיון במה שאמרת. אחר כך התחרטתי, כי יש לי 44 תיקים. אם הייתי בחו"ל עם המשפחה, זה היה משהו אחר".

ליהב יש הצעה: איזוק אלקטרוני עד לקבלת תסקיר שירות המבחן. "אני יודעת שהסניגור לא אוהב איזוק; זה לא משנה". הפעם דווקא הסניגור מסכים והשוטר מתנגד. "התיק הזה הוא לאיזוק, כי עילת המעצר היא הימלטות", ממשיכה יהב". הסניגור טוען שיש ערבים טובים, אבל יהב לא קונה את זה: "איפה הם היו בשנה וחצי האחרונות [כאשר הנאשם נמלט]? הם ידעו שיש כאן חבורה, שיש כתב אישום חמור. אני כמעט בטוחה ש[השוטרים] הגיעו גם אליהם כדי לברר איפה הוא, הבחור הצעיר הזה עם הרגליים הקלות שנמלט כאיילה".

הסניגור טוען שהיה זה רק סייר משטרה שהגיע למשפחתו של מרשו, אך יהב עומדת על שלה: "צריך יותר מ[אשר] סייר כדי שיידע שמחפשים אותו? זו היתממות. מישהו שרואה את כל החבר'ה שלו עצורים, משוחררים, כבר יש כתב אישום - זו היתממות, הוא יודע שמחפשים אותו". יהב פונה לנאשם המסכים לאיזוק אלקטרוני, אך סניגורו ממשיך להתנגד.

יהב מבהירה: "ברגע שהצעתי לך, זה מה שגמרתי בליבי. אני חושבת גם בבית, לא רק פה. גם בכיפור וגם על חשבון הילדים וגם על חשבון הבעל, חושבת כל הזמן. על התיק הזה חשבתי גם בבית. חשבתי להשאיר אותו [במעצר] וזה מה שהשתנה [ההחלטה להסתפק באיזוק]".

"באים אליך רק רופאי שיניים?"

כעת יהב פונה לחקור בצורה מעמיקה את המפקחים המוצעים. הראשון הוא רופא שיניים. "איך לא תהיה איתם [עם בני משפחתו] ותשמור עליו? אז אתה בעצם רק אחרי שעות העבודה תוכל, שהן? איך אתה מכיר את הבחור? אתה מכיר אותו או רק את המשפחה? מה מייחסים לו? מה אתה חושב על זה? אתה מוכן לחתום על ערבויות עבורו? אתה סומך עליו, למרות שברח שנה וחצי? אתה מכיר אותו; בשבילי הוא ברח שנה וחצי ואני פחות סומכת עליו. אתה בהחלט עשית עלי רושם טוב".

המפקח הבא גם הוא רופא שיניים, ויהב פונה בהומור לסניגור: "באים אליך רק רופאי שיניים?". לוקח לו רגע להבין ויהב ממשיכה באותו קו: "האסימון נפל לך לאט, אני מכירה את הלקוחות שלך כנראה קצת יותר טוב". היא חוזרת על אותן שאלות ומוסיפה: "אתה תתקשר למשטרה אם הוא יעשה משהו שאסור לו? בסדר גמור, יופי".

את המפקח השלישי שואל השוטר האם הוא נחקר פעם במשטרה. האיש משיב בשלילה, אבל יהב מעירה: "תדע שאם הוא שואל אותך, סימן שנחקרת". מתברר שיש לו קנס על עבירות בנייה, ויהב אומרת בשמו ש"רק קיבלתי דיווח, כמו דוח תנועה". המפקח הרביעי והעיקרי הוא זה שבביתו אמור להתגורר הנאשם בעת מעצר הבית, אבל דווקא כאן יש ליהב הסתייגות: "אתם צריכים לעשות משהו שיהיה טוב לא ליום וחצי". הסניגור אומר שיש עוד מפקח מוצע, אך יהב אומרת שדווקא שני הראשונים עשו עליה רושם טוב. היא ממשיכה לחקור את הרביעי ולבסוף אומרת: "השניים האחרים - אני לא רוצה לשאול יותר מדי, כי הם לא רוצים להגיד לי דברים".

יהב מכתיבה החלטה המציגה בצורה תמציתית ורהוטה את עיקרי העובדות וטענות הצדדים. "הקדמתי את הדיון שכן תסקיר לא יוגש במועד [המקורי] שנקבע", היא מסבירה. שיקוליה הם שמצד אחד הנאשם הזה כאמור כבר ברח לזמן ממושך, ומצד שני - התיק מצוי בשלב של הצגת הסדר ויתר הנאשמים משוחררים. "יש ללכת בתווך ולא מצאתי שיש לעוצרו עד הגשת תסקיר בעוד חודש ומחצה". לכן היא מורה לבחון את האפשרות של איזוק אלקטרוני ביישוב חורה, בו מתגוררים שני המפקחים הראשונים וקובעת מועד להגשת דיווח.


השורה התחתונה: בקיאות מרשימה בפרטים למרות ריבוי התיקים, וניהול יעיל שלהם לצד שימת לב לנושאים העיקריים. לא היה צורך להוציא את המפקחים המוצעים, ואיש אינו צריך לשלם את מחיר העומס הבלתי-סביר המוטל על יהב. למרות אותו עומס, היא שומרת על סדר באולם - מה שאינו מובן מאליו בדיוני מעצרים - ואף מגלה הומור.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 8.