אהרן פאפו
1 מחבר בטעות את ממשלת בנט עם זהבה גלאון וכורך בטעות כל מה שאיננו נתניהו של הליכוד או ליכוד "של נתניהו" תחת אפיריון מפוקפק אחד. לא האי זה כהאי זה ולא מי שמשרת את המדינה - טוב יותר או טוב פחות - כְזה שעוסק בפירוש בהשמצתה, בפירוקה או בניסיון להפכה לישות "אחרת" - לא יהודית, לא לאומית, ולא דמוקרטית אמיתית (להבדיל מ"דמוקרטית עממית"); זה שותף והאחר יריב או אויב.
זהבה גלאון השלימה את מכסת הנזק בתפקידיה השונים במרצ ובשאר שלוחות האימפריאליזם הסוציאליסטי לגווניו ויצאה לגימלאות. כגימלאית, היא ממשיכה לנסות ולהשפיע, אבל כפי שלמדנו משרון, מי שאינו נמצא על הגלגל איננו תורם לעולם אלא רעש וצילצולים. גלאון התמחתה גם באלה והם שמייצגים ומאפיינים אותה כיום. מנהיגים נחלקים בדרך כלל לשלוש קבוצות: ביצועיסטים - אלה שמביאים אותנו למקומות חדשים ולהישגים יוצאי-דופן. תאורטיקנים - אלה שגולת הכותרת של מעשיהם היא שינוי תודעתי שבאין להם תוצאה אופרטיבית, נעלמים עד מהרה לתהום הנשייה.
מזיקים - אלה שמפריעים לביצועיסטים, מבלבלים את התאורטיקנים ונעלמים כלעומת שבאו מבלי להשאיר עקבות ברי תועלת. הקיצונים שבהם מותירים אחריהם הריסות!! קיימת קבוצה מצומצמת מאוד של יחידי-סגולה שהם תלכיד של שני הסוגים הראשונים שעליה נמנים אישים כבן-גוריון, שמעשיהם נחשבים כבעלי ערך היסטורי בר-קיימא. בעיני זהבה גלאון נמנית על הסוג השני, ממנו גלשה עם פרישתה הישר לסוג השלישי.
פאפו מעניק לה חשיבות רבה מדי גם כיום, על-רקע זיכרונות עבר והנזקים הלאומיים שהסבה למדינה היהודית כחברת כנסת מחוגי השמאל הקיצוני. מה שפאפו אולי שוכח או מזניח הוא העובדה שהתקשורת מחוללת רעש וצילצולים בעיקר מסיבות אגואיסטיות, אולם אינה מתניעה תהליכים קונסטרוקטיביים משמעותיים. גלאון מודעת לכך היטב ומנצלת את התקשורת לפרובוקציות מילוליות, במיוחד את מרכיביה הסנסציוניים דווקא התייחסות רצינית לדבריה והידהוד מיותר מעניק לה פרסום ועוצמה שאין היא ראויה להם ואף לא דבריה, לא על-פי תוכנם ולא על-פי תרומתם למדינה.
חשוב תמיד לזכור שהדמוקרטיה ביסודה היא צורת ממשל שדווקא השיתוף הלאומי הקולקטיבי מייצב ומחזק אותו, בעוד ההתבלטות האגואיסטית-פרובוקטיבית-פופוליסטית נוסח גלאון חותרת תחת יסודותיו - שלטון העם ע"י העם ולמען העם איננו סיסמה ריקה, אלא כלל-יסוד שחובה לקיימו בקפידה.
חתרנות אנטגוניסטית היא אכן סכנה שכן היא מבקשת לפורר מבית את יסודות השיתוף והסולידריות בדמוקרטיה. המענה הנכון הוא בלימה קולקטיבית של אותה חתרנות ונידוי יוזמיה, מחולליה ותומכיה ע"י זיהוי נכון של טיבה וטיבעה.
