בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הטווה בחוטים [צילום: שלומי פרין]
|
|
|
|
ארכנה כסמל למאבק
|
הצגת "ארכנה" על-פי אובידיוס בסמינר הקיבוצים ממקדת את הזרקור על התוצרת המובחרת שעולה בחוגים לתיאטרון בכלל, ובחוג בסמינר הקיבוצים בפרט ● להעלות תיאטרון-תנועה המבוסס על השירה המיתולוגית של אובידיוס הוא צעד נועז המעיד על התוכן
|
פבליוס אובידיוס נאסו (43 לפה"ס-17 לספירה) שהיה מגדולי המשוררים הרומיים, יחד עם וירגיליוס והוראציוס, התפרסם בשירתו, במיוחד ביצירה "מטמורפוזות". לאחר קריירה פוליטית שהחלה בגיל 16, בה היה גם שופט, בחר להתמסר לכתיבת שירה. בהמשך, בגיל 30 הוגלה על-ידי אוגוסטוס קיסר לרומניה (שם כתב את היצירה מטמורפוזות. יצירה שהשפעתה ניכרת על גדולי היוצרים והאמנים עד היום. ושמתוך אחד הסיפורים שבה - על ארכנה, קיבלה הבימאית גליה פרדקין את השראתה להצגה). הרהב של ארכנה, שהייתה בת לרועה כבשים, והתמחתה בטוויה, והכריזה על עצמה כטובה מכולם, כולל האלים - הרהב הזה הביא לזעם של האלה אתנה, אלת המלאכות הנשיות בנוסף להיותה אלת החוכמה והציד. תוצאת ההתעללות בה הביאה להתאבדות ארכנה, אך האלה ברחמיה החזירה אותה לחיים כעכבישה הראשונה שטוותה קורים. עכבישה כזו הייתה הפסל המונומנטלי שיצרה מגדלנה אבאקנוביץ׳ ופיאר את אולם הטורבינות בבנין הטייט מודרן כשנפתח בראשית המאה הזו.
|
|
|
עכביש או אדם, טווה בחוטים [צילום: שלומי פרין]
|
|
המטמורפוזה שחלה בבת אנוש שהפכה לחרק/עכבישה, באה לידי ביטוי בעיצוב המופלא של הצגת המחזה שיצרה גליה פרדקין יחד עם עשרת שחקני השנה השלישית, המסיימת של הסמינר. הדמויות בהצגה עתירת התנועה הבלתי רגילה ומופלאה מתנועעות בשפת גוף רוויה ביכולות אקרובטיות וגמישות של מתחרים באולימפיאדה. בצד היכולת הגופנית המדהימה הם גם יוצרים פעילות יחודית שונה של כל אחד מהם בכל חלקי הבמה הגדולה, כך שעין הצופה לא משתעממת לשניה, ולאן שיביט יחזה בהתפתחות בתנועה הכה מרשימה. התפתחות הממחישה בהמשך את המלחמה בין שתי הקבוצות - אלה שמצד ארכנה ואלו המייצגות את האלים והשלטון. בד-בבד, התנועות המסמלות מיניות ויחסי מין שהאלים כה התברכו בנאפופיהם - כל אלו מסמלות את הביקורת על האלים מצד המשורר המשמש פה לארכנה. עיצוב התפאורה של גילי רפופורט, המתפרש על כל חלקי הבמה, ומעניק ליצורים/הדמויות כר נרחב לפעולה, ועיצוב התלבושות המדהים של שיר גדול, שמעניק לדמויות צביון כמו בסיינס פיקשן, וכן מלהטט בצורתו כמו היה חלק מהתאורה של מתן פרמינגר - מעשירים את הבמה וממחישים את האווירה הקסומה של המיתוס והשירה. הסאונד המדהים והמוזיקה המקורית של אלדד לידור מעצימים את תחושת הקסם והמתח ממה שעתיד לקרות בכל רגע. מגיע כל השבח לשחקנים הצעירים, שנטלו גם הם חלק ביצירה והיו לחלק חשוב ממנה, ובכך יכול החוג לחגוג. והם: גיא אלפרוביץ׳, נדב בלומנברג, גילי גנני, מאיה דגן, גל יעקובוביץ, חגי כהן, אופיר מרדכייב, דריה פורר, איתי פורת ומור קמחי. הכללת הרהב, ההיבריס (כמו זה של ארכנה) בראש שבעת החטאים הקרדינליים בנצרות, השפיע אף הוא על גדולי היוצרים, כך שאת השפעתו של אובידיוס רואים באמנות עד היום.
|
|
תאריך:
|
09/12/2021
|
|
|
עודכן:
|
09/12/2021
|
|
עליס בליטנטל
|
|
- איזה יום עמוס חוויות היה אתמול, סוף-סוף שמתי את נפשי בכפי ויצאתי מהבית אל הכפור, הרוח והגשם!
|
|
|
"רכבת המשימות" האישית נמצאת בתנועה מתמדת ולא עוצרת לרגע. אנחנו חשים שאם נזדרז עוד קצת, אזי אחר כך, כשנשיג את יעדינו, יהיו חיינו רגועים ושלווים. אנחנו חיים באשליה שהלחץ הוא זמני, שעוד מעט, עוד קצת, הוא יסתיים, ואנו נגיע אל השקט הנכסף, אל המנוחה והנחלה. חשוב שנזכור, החיים אינם דף משימות.
|
|
|
יושבים שני אנשים ומגלים פתאום דברים שלא ידענו. עובדים יחד כבר למעלה מעשור ובשקט בשקט בן אדם מוביל שינוי בעולם. מדובר באיש יקר ושמו דביר לביא, שעומד בראש ארגון התנדבותי "גבריאל". מה שהחל בקבוצת חברים שאוהבים לסייע ולהתנדב בארגונים שונים, שהתקבצו יחד כדי לחלץ אנשים כמוני שאם הרכב נתקע להם הם פותחים את מכסה המנוע ו... שוב סוגרים אותו כי אין להם מושג מה עושים. אז מדובר בכשמונים ג'יפאים מוכשרים, שמחלצים מספר שנים בהתנדבות כל מי שנתקע עם הרכב בשטח ולא בשטח. ארגון "גבריאל" החל את דרכו כיחידת חילוץ דרומית, ואט אט הגיעו מתנדבים ששמעו על המיזם, והצטרפו מכל קצוות הארץ.
|
|
|
כאדם הנושא פניו לכינונה של חברה, בה יש סולידריות חברתית וקשב למי שנתון במצוקה, מצאתי בפרשת "וַיִּגַּשׁ" ביטוי למאוויי. פרשת "וַיִּגַּשׁ" היא עבורי בבחינת משב רוח רענן, שפועמות בו עוצמות עזות של רגישויות חברתיות ואנושיות. פרשה שכל כולה פתיחות למאווייו ולכמיהותיו של האדם, הנתון במצוקה כלכלית ובצורך לחלצו מהמצב הקשה אליו הוא נקלע.
|
|
|
השירה והסיפורת של אסתר דגן קניאל הם מגילת יוחסין ארוכה, ולרגע אין היא רואה עצמה כשייכת לדור אחד בלבד. חייה הולכים ונרקמים מדורי דורות. השירים שלה והסיפורים שהיא מעלה, כל אלה הם חלק מרצף גדול, דיאלוג מתמשך. היא לא הייתה שם, אבל היא ממשיכה את המסורת ואת דברי הימים מאותה נקודה:
|
|
|
|