יקצרו
הרשות השנייה הודיעה ברוב טקס והדר, כי מהדורות החדשות בטלוויזיה יקוצרו ברבע שעה. תמהני כיצד מעזים להגביל את המופע הצפון קוריאני, שנקרא בפיהם, "חדשות". לעומתי, צייץ רשף שי בטוויטר, "מהדורות החדשות יקוצרו ברבע שעה. אז אני מניח שהחלק שיירד הוא החלק של החדשות".
עוד דגל שחור
המחלקה לחיפוי על שוטרים (מח"ש) בהנהגת קרן בר-מנחם מתעלה על עצמה, והניפה עוד דגל שחור ענק מעל משרדיה. הוא מצטרף לעשרות אם לא מאות דגלים שחורים, שמח"ש מתגאה בהם, כנראה, כדי לשכנע את כולנו, כי למען ביטחון ישראל, יש לסוגרהּ, ויפה שעה קודם.
אברהם אלמליח, שנפצע בינוני בפיגוע דקירה בירושלים: "הוא [מחבל, שחוסל - אב"ץ] נתן לי מכות [ודקר את אלמליח - אב"ץ] ... כשהגיעו החיילים - הוא עזב אותי והלך אליהם. בן-אדם בא להציל ועל מה חוקרים? זו בושה וחרפה. הם [לוחמי מג"ב - אב"ץ] ממש הצילו אותי - אם הם לא היו שם, לא הייתי פה היום...". יש לציין לחיוב, שאלמליח נאבק במחבל, וצרח, כדי להזעיק עזרה.
שני לוחמי מג"ב, שחיסלו את המחבל בפיגוע בירושלים, נחקרו באזהרה במשרדי מח"ש במשך כשעתיים, כאילו היו עבריינים פליליים, בחשד, לכאורה, שהירי הנוסף לעבר המחבל [שהרגו - אב"ץ] לא היה מוצדק. כך, לא יכלו מפקדיהם לבצע תחקיר של האירוע. יתר על כן, נשקם נלקח מהם. כלומר, לא רק שהעליבו אותם, אלא שלכאורה, הם יצאו ממעגל הפעילות. עם כל הכבוד למח"ש, שיודעת היטב לחפות על שוטרים שסרחו ועל מפקדיהם, והחליטה להתעמר בשוטרים, שעשו נאמנה את תפקידם. עיינו, למשל ולשנינה, בפרשת מה שנקרא בשפה נקייה, "הריגת ידידיה סנדק".
פרשת ידידיה סנדק, שמלאה כבר שנה להריגתו, עדיין מסתובבת בין שולחנות במשרד המשפטים, כנראה, בתקווה שתתמסמס, כדי שהכביסה המלוכלכת מאוד של המשטרה ושל מח"ש לא תתפוצץ בפניהם של בעלי השולחנות.
סיפרם של שוטרי מג"ב מזכיר לי, שברוב סיכלותה, נוהגת משטרתנו הבטלנית להחרים נשק אישי של יהודים, שהשתמשו בו להגנתם העצמית - גם אם הם מתיישבים (מתנחלים, ר"ל) יהודיים ביהודה ובשומרון, או מתנחלים יהודיים בלוד. טירוף מערכות, שלא ברא השטן. במקום לבצע תחקיר מבצעי (הפיגוע וחיסול המחבל הוסרטו, והופצו בכל הרשתות החברתיות), ובמקום להעניק להם תעודות הערכה, נחקרו השוטרים על-ידי מח"ש, ומזל, שלא עינו אותם, כפי שהמשטרה נוהגת לעתים לענות את נחקריה.
חקירת האירוע - ודאי, אך ורק בידי מפקדי השוטרים. חקירה באזהרה של השוטרים - טמטום, שאיני יכול להבין את מקורותיו, וכנראה, הוא דורש בירור פסיכיאטרי. האם הוא מאפיין את מח"ש? או צדק אותו מצייץ בטוויטר (שלחרפתי, איני זוכר את שמו), שטען, שקרן בר-מנחם עושה ככל יכולתה כדי שיסגרו את מחלקתה?
רב-ניצב יעקב שבתאי, מפכ"ל המשטרה, שהכזיב מאוד בפרעות תשפ"א, התעשת, שיבח את שני השוטרים, דיבר עם בני משפחותיהם, והורה להנפיק מיד לשני השוטרים נשק חדש. על מה שעשתה להם מח"ש, תמהו כבר לפניי, "עַד מָתַי רְשָׁעִים ה' עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ (תהלים צ"ד, פסוק ג')".
מינויים מפוקפקים
ממשלת בלּע (בנט-לפיד-ליברמן-עבאס), שקוראת לעצמה ממשלת ריפוי, ממשיכה להשתולל במינויים מפוקפקים. לא סתם מיהר יהיר לפיד לשנות את מצע מפלגתו (תוך תקווה, שהדבר לא ייוודע) לנוכח שוד הקופה הציבורית, שעורכת ממשלה, שהוא מראשיה. אז לא רק שיש לנו שרים ללא-תיק וללא תעסוקה (מעניין - האם מגיעים להם דמי אבטלה?!), אלא שלבטלנים צורף סגן-שר חדש במשרד החינוך.
מינוי מפוקפק אחר הנו של שי ניצן - שהיה לבושתנו פרקליט המדינה - לרקטור הספרייה הלאומית - מוסד חשוב, המשמר את התרבות הישראלית ואת ההיסטוריה שלנו. אומנם יש לניצן תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל והוא בוגר המכללה לביטחון לאומי, אך זה לא הופכו למומחה לספרנות, אלא אם יציג את הידע, שצבר באיסוף חומר מפליל על אנשים, כדי לסוחטם, כפי שהתלונן בזמנו ד"ר אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה.
כמובן, שמנדלבליט לא יגיב על מינויים מפוקפקים כאלה ולא על שום עוולה, שמעוללת ממשלת בלּע, בניגוד לקולניותו ולקופצנותו בימי הממשלה הקודמת. נראה, שזקנה קפצה עליו במפתיע, או שמישהו מחזיק בקלטות, המפלילות, כנראה, אותו מימיו כפרקליט הצבאי הראשי בימים העליזים של פרשת מסמך הרפז; וזה מרסן את תגובותיו, ומעדנן. בגין הקלטות עיניים לאביחי ולא ייראה, אוזניים לו ולא ישמע. אפילו בסדום לא היו תנאים כל כך משופרים לאבות העיר.
איני מאשים את ד"ר מנדלבליט. הקונספציה שלו מתרסקת לנגד עיניו, למרות שסיפק את הסחורה, ותרם לא מעט להקמת ממשלת הזדון בכתבי אישום מפוקפקים, שהזדרז להגיש. כתם גדול מוטל כעת על מקצועיותו ועל יושרתו. אין פלא, שהתעמר בשכנה דתייה, שבזה לו ברחוב (כנראה, בדרכו לבית-הכנסת), וניידת באה לקחתה בליל שבת לתחנת המשטרה, שבה כביכול נחקרה. אפילו אזרח ק' לא עבר חוויה כזו, שהעניק לאותה הגברת המתיימר להגן על הדמוקרטיה הישראלית, שמגלה טיפשות יתרה על כל צעד ושעל.
דברי מנדלבליט בפני מערכת הארץ הודלפו, וחשפו עוד פן מגוחך של היועץ המשפטי לממשלה, שאחוז בלהט משיחי להגן על המדינה מפני נתניהו. דבריו בשיחתו עם בכירי הארץ מחזקים את אי-האמון, הרווח מאוד בציבור, במנדלבליט עצמו, במוסד היועץ המשפטי, בפרקליטות ובמשטרה, והריקושטים מגיעים גם לבית המשפט.
לסיום - בנימין נתניהו אשם בכל התסבוכת כיוון שמינה ביודעין איש, שרבב עצום משתרך אחריו, למרות חוות-דעת של יהודה וינשטיין, היועץ המשפטי הקודם. נתניהו, שאינו בור, כמו המתיימרים להחליפו, שמע על אדגר הובר, המנהל הנודע של הבולשת הפדרלית האמריקני FBI, שאסף מידע מפליל על אישי ציבור, כדי שיוכל למשמ̤ע אותם (דרך אגב, זאת, כנראה, גם עשתה להובר עצמו המאפיה, כדי לרסנו).
נתניהו שילם קשות על טעותו, וימשיך לשלם, כיוון שאין סיכוי, שיזוכה אפילו מבדל אישום מופרך. זיכוי כזה (ולא בוטה - כפי שזוכה אביגדור קהלני מהתיק, שתפרו לו המשטרה והפרקליטות) ימוטט סופית את יוקרת מוסד היועץ המשפטי, הפרקליטות והמשטרה, שבזבזו הון תועפות ואלפי שעות עבודה בתפירת התיקים המופרכים נגדו.
ערוץ 14
טרם ראיתי את השידורים בערוץ 14, כיוון שאיני חסיד אפילו קטנטן של הטלוויזיה. אולם מקריאת הביקורות עליו בעיתונותנו הצפון-קוריאנית, אני למד, שהערוץ החדש-ישן מפחיד מאוד את השמאל ואת ממשלת הכחש והמרמה, כפי שפחדו בצדק (ולא רק מאינטרסים כלכליים של נוני מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות) מהופעת העיתון ישראל היום.
בניגוד למתואר בהשמצות הגזעניות של השמאל ושל שופרות התעמולה של הממשלה, יש בימין פעילות מעוררת כבוד - ולא רק ערוץ 14 וישראל היום. בשקט מופיע כתב-העת "האומה" של מסדר ז'בוטינסקי כבר עשרות שנים, והצטרף אליו כתב-העת "השילוח". הוצאת הספרים הנמרצת "סלע מאיר" מעשירה את מדפי הספרים בספרות עיונית ועיתונאית, שאינה יונקת מפוסט-מרקסיזם פרוגרסיווי, אלא מביאה - כמו "האומה ו"השילוח" - קול צלול של שמרנות לאומית, יהודית וישראלית.
אין פלא, שהקולות הללו, ובעיקר, ערוץ 14 וישראל היום, מפריעים לשמאל, ומפחידים אותו. כמו מי שהולכים בחשכה, ושורקים כדי להרגיע את עצמם - השמאל מגדף, אך אינו מסתפק בזה. בשם ההגנה על הדמוקרטיה ועל חופש הביטוי, הוא סגר את תחנת הרדיו של ערוץ 7, וניסה לסגור את ישראל היום. ספרים, ש"אינם ראויים", מוצאים את עצמם כבר שנים מחוץ לרשימות המומלצות לספריות ציבוריות ולספריות בתי-הספר. פתאום, ערב המעבר של ערוץ 20 לערוץ 14, שלפו את חובותיו, שצרמו לאניני הטעם והסדר הציבורי ברשות השנייה ובתקשורת הממוסדת. אותם האנינים לא הזדעזעו כשערוץ 10 סירב לשלם את חובותיו לרשות השנייה, שהצטברו למיליוני שקל, ודרשו לא לסוגרו בגלל עניין פעוט שכזה.
בעידן הקודם הייתה לעיתונים בלעדיות על חופש הביטוי, ובצדק. העיתון הוא רכוש בעליו (המו"ל - מוציא לאור), וזכותו לפרסם בו כאוות רוחו (למשל, המו"ל היהודי של "ניו-יורק טיימס" הורה לעורכיו לצמצם את הדיווחים על השואה במלחמת העולם השנייה וגם אחריה; וזה חוקי, אך לא לגיטימי). המונופול הזה נשבר על-ידי הרשתות החברתיות. לכן, הזדעקו הרשתות, ומנעו מהנשיא דונלד טראמפ להשתמש בהן במערכת הבחירות, כדי להבטיח את בחירת ג'ו ביידן. כלומר, הרשתות החברתיות חתרניות. הן פוגעות בתקשורת הממוסדת, שרובה שמאלני, ומאפשרות לכל אזרח - ללא הבדל מוצא, מפלגה, מין, גיל, השכלה, משקל וגובה - לומר את דברו, ואינן מצמצמות את חופש הביטוי לבני עלית ולמקורבי המו"לים והעורכים.
בחוות החיות, שיוצרת כאן ממשלת בלּע, חופש ביטוי ברוך, אך רק כשהוא בעדה. כך, לימדו אותה רבותיה בפיונג-יאנג. לכן, בשם הדמוקרטיה וחופש הביטוי, יזמה ממשלתנו המזיקה מאוד חקיקה, שתאפשר לשופט לפסול ביטויים ברשתות החברתיות, שלא ימצאו חן בעיניו.
אין תקווה, שהמכבש הקואליציוני לא יצליח להעביר את החקיקה, אך אני מקווה, שהרשתות ימשיכו להוות משקל נגד לתקשורת המעוותת ההממוסדת, שמשקרת ביודעין לציבור, כדי לאתרג את ממשלת בלּע, חביבתה - כשם שביקרה בשצף-קצף את קודמותיה; וכנאמר במקורותינו, יהיו הרשתות החברתיות "... לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם ... (במדבר ל"ג, פסוק נ"ה)'" ולא ירוסנו על-ידי ממשלת הזדון.
