1. בועז בן-צור ממשיך (13.12.21) להציג לניר חפץ עוד ועוד פרסומים בוואלה נגד בנימין נתניהו ובעד יריביו ערב בחירות 2015, ולא ממש עומד בהבטחתו לשופטים בשבוע הבא להראות כיצד נתניהו הגיב עליהם. מטרתו נותרה בעינה: להוכיח שלא רק שהאתר לא היה אוהד לנתניהו, אלא שהוא גם התגייס נגדו - בתקופה היחידה בה הייתה לו חשיבות כלשהי בעיני נתניהו וחפץ (בימי שגרה הוא היה "אצבעוני עם תפוצה מוגברת", כהגדרתו של חפץ). השופטים עשו ניסיון או שניים, בקול קלוש, להביא את בן-צור לקצר ולדלג על דוגמאות שאפשר להגיש לעיונם, אבל לא ממש הצליחו. מבחינה זאת, יש תחושה דז'ה-וו מן החקירה הנגדית של אילן ישועה: המון פרטי-פרטים שהעד לא היה מעורב בהם.
2. אם הזכרנו את אילן ישועה, אזי אחד ההישגים המרכזיים של בן-צור היום היה כאשר הוביל את ניר חפץ לומר שישועה שיקר וביצע מניפולציות, הן בחקירותיו במשטרה והן בעדותו בבית המשפט. חפץ כלל לא ניסה להסתיר את סלידתו מישועה: לא נתתי בו אמון, העיד, ודיברתי איתו רק משום שזה מה ששאול אלוביץ אמר לי. היום גם ניתן היה להבין את מקורה של הסלידה הזאת: לטענת חפץ, הוא נתפס כאילו ערך בפועל את וואלה - מצב בלתי נסבל כאשר מדובר בדוברו של ראש הממשלה - וזאת משום שישועה הנחית את הוראותיו בנוגע לסיקור נתניהו כאילו הגיעו מחפץ, ולא מנתניהו ואלוביץ כפי שהיו באמת.
חפץ טען, כי היה סיכום מוקדם עם ישועה ולפיו דב גיל-הר לא ייכנס לדבריו של נתניהו בראיון עימו ערב בחירות 2015 וגיל-הר הפר סיכום זה. בן-צור הציג את עדותו של ישועה, לפיה לא היה סיכום שכזה. חפץ הגיב בצורה חדה: זה שקר, הוא משקר, שקר מוחלט - שב ואמר. בהמשך התייחס לעדויותיו של ישועה במשטרה, אשר כאמור לשיטתו יצרו את הרושם המוטעה בנוגע ל"שליטתו" בוואלה, כדוגמה לכמות המניפולציות והשקרים של ישועה שלדבריו הדהימה אותו כאשר נחשף לחקירותיו.
ישועה היה עד בעייתי מבחינת אמינותו. הוא עצמו הודה, כי בזמן אמת החליק את האמת, בילף ואפילו שיקר לגמרי - לטענתו כדי להגן על וואלה, כדי להחניף למפרסמים וכדי שלא לחשוף את עומק השפעתו של נתניהו באתר. לא הייתה לו תשובה מספקת לשאלה הפשוטה שהציג לו השופט משה בר-עם: איך נדע מתי אמרת אמת ומתי בילפת? כעת בא עד מרכזי שני ואומר שישועה שיקר בעוד נושאים. אולי בהמשך החקירה הנגדית הוא יתבקש להרחיב, כדי לסייע להגנה לצרוב במוחותיהם של השופטים את הקושי להאמין לעד התביעה מספר אחת.
3. בן-צור עמד היום פעמיים על כך שחוקריו של חפץ לא הראו לו דבר וחצי דבר ממה שהוא מראה לו - הפרסומים השליליים נגד נתניהו בוואלה, הפרסומים החיוביים עליו (לרוב פרי של הודעות דוברות) באמצעי תקשורת אחרים, ההטיה של וואלה לטובת המחנה הציוני. חפץ אישר זאת בפה מלא. "לא ראיתי את זה מאז 2015", אמר. "הציגו לי מה שהציגו לי, וחוץ מזה לא הלכתי לדוג שום דבר אחר". זוהי נקודה חשובה משתי בחינות. מבחינה משפטית, יש כאן לקונה בחקירה שאותה יכולה ההגנה לנצל כדי לפרוס את הנרטיב שלה. מבחינה ציבורית, הדבר מחזק את הטענה לפיה החקירה הייתה מוכוונת נתניהו ולא בהכרח מוכוונת אמת.
זה מתקשר לעוד לקונה בחקירה, עליה בונה ההגנה. טענת השוחד מבוססת על היענות חריגה לדרישותיו של נתניהו, שמשמעותה סיקור חריג לטובתו. מעבר למאמץ הנרחב של ההגנה להראות שהסיקור היה חריג לרעת נתניהו, בן-צור מציין שוב ושוב שהפרקליטות לא בדקה את התמונה הכוללת: לא איך סוקר נתניהו בוואלה, לא איך הוא סוקר באתרים אחרים, לא איך פוליטיקאים אחרים סוקרו בוואלה. אם כך, כיצד היא יכולה לטעון שזה היה חריג? במילים אחרות: כדי להוכיח שמשהו חריג, צריך להראות תחילה מהי הנורמה - וזה לא נעשה.
הטענה הזאת מזכירה את העילה המרכזית לזיכויו של הקבלן יאיר ביטון בפרשת יצחק אברג'יל. המדינה טענה שביטון פעל בצורה חריגה בפרויקטים בהם היה מעורב אברג'יל וכך הלבין הון עבורו. השופטת טל חיימוביץ ציינה, כי לא הוגשה לה שום חוות דעת מומחה לגבי מה מקובל בתחום הנדל"ן, ולכן המדינה לא הוכיחה מה היה חריג. פסק דין זה תלוי ועומד בערעור בעליון.
4. "בשבועיים שעד הנאום הזה, כל יהבו של קמפיין הליכוד וכל יהבו של בנימין נתניהו היה על הנאום הזה. הכל". כך תיאר היום ניר חפץ את נאומו של נתניהו בקונגרס האמריקני ב-3.3.15, שבועיים לפני הבחירות, נגד הסכם הגרעין המתגבש עם אירן. נאום שעורר מחלוקת עזה בישראל ועוד יותר מזה בארה"ב, וצילו מרחף עד היום על היחסים בין ישראל לבין המפלגה הדמוקרטית. מדבריו של חפץ ניתן להבין, כי שיקולי בחירות עמדו בבסיס הנאום הזה לא פחות - ואולי יותר - משיקולי ביטחון. אם אכן לכך התכוון, המשמעות חמורה מאוד: נתניהו התעמת פומבית עם הנשיא ברק אובמה ועם המפלגה השלטת בארה"ב בנושא הקיומי החשוב ביותר למדינה, כדי לזכות בנקודות בקלפי.
ציטוט היום
השופטת רבקה פרידמן-פלדמן: "עו"ד בן-צור, ההתנגדות כבר נדחתה". בועז בן-צור: "אני מבקש שהיא תידחה עם...". השופט משה בר-עם: "עם הוצאות". (צחוק כללי באולם 315).
