זיסי סתוי, שנפטר לפני שבוע, ערך במשך כארבעים שנה את המוסף לספרות של ה
עיתון ידיעות אחרונות. כאשר הוזמן לכהן בתפקיד הזה, קיבל פינה זעירה שהעיתון היקצה אז לנושא הספרות, פינה שעורכיה התחלפו תכופות ולכן לא הייתה לה אז כמעט השפעה בחיי הספרות במדינה.
סתוי הצליח לסכם עם עורכי העיתון שיקבל עמודים למוסף ספרות מגוון בנושאיו ובעל השפעה כמו זו שהייתה ל"משא" בעיתון למרחב שעורכו היה אז
אהרון מגד, ול"תרבות וספרות" בעיתון הארץ שעורכו היה אז בנימין תמוז, אם יצליח לקבץ סגל כותבים בתחומים השונים של הספרות (שירה, סיפורת, דרמה ועיון). בחריצות ובתבונה מימש זיסי סתוי את ההזדמנות שנפלה בחלקו, הרחיב את היקפו של המוסף, גיוון את תוכנו והקפיד על רמתו הגבוהה בכל עשרות השנים שבהן ערך אותו.
לזכרו של סתוי, עורכי במשך עשרים השנים שבהם פרסמתי את מאמרי הביקורת שלי במוספו, בחרתי לפרסם שניים ממכתביו אלי.
המכתב הראשון הוא מתחילת חודש אפריל 1967, השנה שבה נתמנה סתוי לעורך המוסף לספרות של העיתון. המכתב נכתב על דף עם הכותרת של העיתון אז: "ידיעות אחרונות - עיתון הערב של ארץ-ישראל", וזה תוכנו:
"שלום רב,
האם תהיה מוכן להשתתף במוסף הספרותי שלנו ברשימות ביקורת וכן בתגובות אקטואליות?
אשמח לשמוע את תשובתך, ואף להיפגש עמך לשיחה.
בברכה, ז. סתוי, העורך הספרותי".
המכתב השני הוא מתחילת מאי 2005, השנה שבה פרש זיסי סתוי מעריכת המוסף בעיתון ידיעות אחרונות. המכתב נכתב על גיליון-נייר מהמדפסת בביתו, וזה תוכנו:
"יוסי היקר,
מכתבך ריגש אותי מאוד. הזכרת לי ימים רחוקים ויפים, כאשר המוסף היה בשיאו, הן במספר העמודים והן בתכנים.
מאז, כמו שאומרים, זרמו מים רבים בירדן, המדינה השתנתה, העיתונות השתנתה (ולא לטובה), והמוסף הצטמק מכל הבחינות.
עתה, כאשר אני פורש מהעריכה, אני זוכר בהערכה את כל אלה ששיתפו איתי פעולה לאורך השנים הרבות, וביניהם כמובן אתה, ואני מודה לך על כך.
תודה על הברכות הלבביות. גם אני מברך אותך בהמשך עבודה פורייה, ומי יודע - אולי דרכינו עוד יצטלבו.
שלך בידידות, זיסי סתוי".
בחרתי להעלות את זכרו של זיסי סתוי על-ידי פרסום שני המכתבים האלה, כי משניהם ניתן ללמוד על דרך פעולתו כעורך מוסף לספרות וגם על השינוי שהתחולל במעמדו של המוסף לספרות הן בעיתונות והן בחברה הישראלית במהלך השנים.
