הרי החדשות מפי...

לפני 80 שנה רגש העולם: מלחמת העולם השנייה - גייסות, ארמיות ודיוויזיות על עשרות מיליוני אנשיהן חתרו למגע, או חתרו לניתוק מגע, בפקודת מצביאים ידועים של בעלות הברית, של גרמניה הנאצית ושל יפן. שני אנשים השפיעו על העולם הלוחם יותר מכל מאות הגנרלים בצבאות בנות הברית ובצבאות מדינות הציר. להם האזינו. מהם למדו מה קורה בחזית שלהם ובחזיתות אחרות ומה קורה בביתם. ממוסקבה שידר יורי לוויתן. מלונדון שידר אלווארלידל (AlvarLidell). שם ואז, נתקבעה קריינות החדשות ברדיו, ולימים ביוצאת חלציו הטלוויזיה, בקדקוד הפירמידה של עולם השידור.

וולטר קרונקייט, מגיש החדשות של סי.בי.אס, נחשב במשך שנים "קולה של אמריקה". כשדיווח משדות הקטל של מלחמת ויטנאם אמר הנשיא ג'ונסון לסובביו: "הפסדתי את קרונקייט. הפסדתי את אמריקה". במלחמת העולם השנייה באירופה נפגש קרונקייט עם ריצ'רד דימבּלבּי, הכתב הצבאי הראשון של הבי.בי.סי ולימים כוכב הארגון במשדרי החדשות, זאת, בנוסף על היותו אביהם של האחים-השדרים דיוויד וג'ונתן דימבלבי. נחזור לרדיו ובכך עסקינן.

ג'והן ריתּ', כמנכ"ל, ה-בּי.בּי.סי., התמודד עם שורת בעיות מקצועיות, נוסף על הפוליטיות, שבהן לא היה לו שמץ של מושג. למשל, איזה קול צריך להיות לקריינים. באיזה ניב יקריינו כך שיהיה מובן לכל, אך לא מתנשא ולא מסיט את תשומת הלב מן התוכן למבטא. מה יהיה קוד הלבוש של הקריינים (ברדיו!!!). הוא הקים ועדות שבהן סוכם כי לקריינים תינתן עדיפות לבעלי בריטון ואחריהם לבעלי טנור. לנשים תינתן עדיפות לאלט. ההגייה תהיה כשל חניכי בתי הספר הפרטיים איטון, הארו, או "אוקסברידג".

על כל פנים, הקרובה ביותר לניב הרווח בדרום אנגליה. לימים נתקבעה זו כ"הגייה המקובלת" או בכינוייה "קינגס אינגליש", או "קווינס אינגליש", ובעיקר "בי.בי.סי אינגליש". בני תרבות אנגלים, מדברים בניב הזה. השנים נתנו בו אותותיהם וכיום יש כבר ניב צעיר וניב המלכה נחשב מיושן. נקבע כי קרייני החדשות ילבשו חליפות בשעה שיקראו חדשות. כשנפטר בעלה של המלכה, הנסיך פיליפ, באפריל השנה, החליפו כל שדרי הטלוויזיה את לבושם לשחור. נקבע כי מהדורת החדשות היא של ה-בי.בי.סי. ולפיכך לא יאמר הקריין את שמו.

נוהג זה הופר במלחמת העולם השנייה כדי הזדהות ולבל יוכלו הגרמנים לחקות את שידורי הארגון. כך נודע ברבים שמו של אלווארלידל. נקבעו שורה של חוקים והתניות. חוקר תקשורת בעבודת דוקטורט בנושא מצא כי NBC - רשת השידור האמריקנית שהוקמה ב-1926, העתיקה את ה-Rules and Regulations של ה-בי.בי.סי והוסיפה דרישה מקרייני החדשות שלה: הבנה בכלכלה ומסחר כדי שייטיבו לקרוא פרסומות בשידור חי!

קולות ישראל

רבים מהעקרונות של ה-בי.בי.סי זלגו לשידור הישראלי דרך PBS-PALESTINE, BROADCASTING SERVICE "קול ירושלים" שהוקם ב-1936 בימי המנדט הבריטי וממנו ל"קול ישראל. בני דורי, וגם צעירים יותר, עוד זוכרים כיצד נדרכנו לשמוע את קול הבריטון החם ומלטף של משה חובב. גדול קרייני ישראל בכל הזמנים. כשמשה חובב פתח מיקרופון חלפה כברק המחשבה: מה קרה? מי מת? הסרקזם של ההיסטוריה: על שלושת האירועים הגדולים לא הוא הכריז. רם עברון היה קריין החדשות שהודיע על פרוץ מלחמת סיני; יורם ארבל היה קריין החדשות של מלחמת ששת הימים, לא נקב בשמו אלא קרא הודעת דובר צה"ל. אריה גולן הודיע על פרוץ מלחמת יום הכיפורים. בהתרגשות או בהלם שכח לומר את שמו. הקליט עם שמו מאוחר יותר ליישוב ה"סכסוך" עם שר ההיסטוריה המוקלטת.

משה חובב ואחותו ראומה אלדר, והיא זאת שהכניסה את אחיה לקול ישראל, הביאו לשידור את העברית הנכונה ביותר זו שמקורה בעדת מוצאם התימנית. העדה היחידה ששימרה את הבדלי ההגייה שבין ה-ק' ל-כ', בין ה-ת' ל-ט', בין ה-ח' ל-כ' הרפה, בין ה-א' ל-ע' ול-ה'. כמה היו כאלה? שניים. דן כנר, בדור הצעיר יותר, הקפיד להגות את ה"מפיק" ב-ה' כהלכתו. מי עוד זולתו?

וה-"ר": "אויבת העם" מספר אחת של עדת חוקרי תקשורת וכתבים שדילגו מעבר למשוכות וחסמים שקבע ה-בי.בי.סי. וינק ממנו קול ישראל. אגב, ה-"ר" הזו היא תקנית ב"הגייה המקובלת" האנגלית. היא טבעית בהגייה התימנית ובפיהם של יוצאי ארצות אחדות במזרח אירופה. רק בארץ נבעטה לתהום הנשייה. משום נכות וחוסר יכולת, או עצלות וחוסר רצון או בשם רעיון אקדמי מתחום "חקר התקשורת" הקורא "לדבר עם העם בשפתו ובגובה העיניים וללא ריחוק והתנשאות". זכורים דברי הלל ושבח שחלקו עמיתיו לד"ר יצחק רועה שהוביל חבורה שלמה של כתבים מעולים, ומגישים לא פחות מעולים, בעולם יומני החדשות, עד אשר נפרצו גם גדרות "המזבח": קריינות החדשות. ותיקי הקריינים כמו חיים יבין, ירון לונדון חוזרים אליה משנסגרת מאחוריהם דלת האולפן. דור הקריינים החדש שש להיות כ"אחד העם".

הנשיא המנוח יצחק נבון, אוהב שפה ויודע ספר התרעם בפני אנשי רשות השידור על זילות השפה ואף נתן פומבי לעמדתו. שלישו הצבאי תא"ל ד"ר עמי גלוסקא, בכור למשפחה יוצאת תימן שההגייה המדויקת בנפשו, נתן דרור למחאתו במאמרים בהארץ. באנגליה גרמה ביקורתו של אלווארלידל להקמת ועדת בדיקה פנימית.

ובארץ? עולם השידור, הרדיו ובבחינת קל וחומר הטלוויזיה, עתיר מקצועות ומקצועות משנה. לכל מקצוע ועיסוק שמו הייחודי. רק לקריינות לבדה יוחדו שבעה שמות מאבחנים בשפה האנגלית: Reader, News Reader, Presenter, Announcer, Narrator, Moderator, Anchorman.

בדקויות של השפה האנגלית כל אחד מן השמות מאפיין ומאופיין וישנם הבדלים בין מדינות, ארגונים ותרבויות שידור. בארץ, בעברית, אנחנו מבחינים בין קריין, מגיש, מנחה, קריין חדשות. בשתי השפות זהה האבחנה המדייקת: קריין חדשות. לא מנחה ולא מגיש. הטלוויזיה, בארץ, ייחדה את המילה "מגיש" לקריין החדשות שלה. בארצות הברית ובאנגליה המילים שונות אך גם שם אין הוא קריין חדשות. זו הגדרה ייחודית לרדיו לבדו.

חוט נוסטלגיה של חן ומקצוענות נמשך מראשוני הקריינים עבור בשיא - חובב ואלדר - עד אחרוני הקריינים ששימרו את מורשת קול ישראל שמצידה הפיחה עברית בתרבות השידור האנגלית: נאווה סביון, איריס לביא, דן עופרי, צבי סלטון, דן כנר ואחרון האחרונים קובי ברקאי. שיני הזמן נגסו, שינוי העיתים פורר. האוזן אבלה והלב דואב.

עד כאן תמצית המשנה בסוגיית הקריינות של יאיר אלוני, שכן "בּוֹר סוּד" זה, כולל פריטים ופרטים-גוּגֶליים רבים. יאיר הזכיר לא רק את האלמנט הקולי כגורם דומיננטי אלא גם את ידע השפה. ובעניין זה אפיזודה קטנה מן העבר הרחוק.

עבור מה, עבור מי

מתישהו במחצית שנות ה-50 של המאה ה-20, כשהייתי עורך חדשות או שמא כבר רכז חדשות, ורחל בָּצ'אָיוֹב,הכתבנית, האצנית הנפלאה במקלדת, עונה לטלפון ומעבירה לי אותו תוך ניצוץ עיניים ופה פעור ואומרת: "שר החוץ רוצה לדבר אתך". אני מקבל את הטלפון וחושב איזה משבר מדיני גרמנו כאן, ומגיע למסקנה שזה לא משבר פוליטי אלא מתיחה. ואז אני שומע מן העבר השני: "שלום כאן שר החוץ משה שרת".

ואני משוכנע שיש כאן מישהו ממערכת תל אביב שמדי פעם בפעם שברו את המתח בהעברת ידיעות מפוברקות. עונה לאיש: "מי זה שהמציא הפעם את הבדיחה"? והראשון שבא לי לראש הוא דן אלמגור, לימים פזמונאי, מתרגם, מומחה פולקלור ידוע, מרצה אקדמי - ד"ר דן אלמגור. באותה עת הוא ישב במערכת תל אביב וחיבר לתוכניות פזמון שבועי. והאיש מעבר לקו אומר לי ברצינות תהומית. "זאת לא בדיחה. מדבר שר החוץ משה שרת". וב-ר' מודגשת ו-ח' ספרדית כהלכתן.

לרגע הוכיתי במבוכה, אבל צץ לי רעיון לבקש סליחה ממר שרת ולהסביר את מצבי בכך שבאותה עת על הקו השני מצוי איזה כתב, ובלהט העניין נותר קצת בלבול, ולכן אני מציע שנעשה זאת בצורה מסודרת ושמשרד החוץ יצור אתנו קשר ואז יעבירו את השיחה לכבודו. הוא הסכים. וככה היה ומשה שרת שהיה, בין היתר, אלוף השפה העברית, ראה לנכון להעיר: "אתם בחדשות אמרתם -עָבוּר - לאמור בשביל משהו או מישהו. יש לומר בּעָבוּר שכן עבור זאת תבואה". למדתי משהו וגם קריין החדשות למד זאת.

מוסר השכל. יש מאזינים רבים קשובים גם לקול וגם לשפה. יהא נא גם תאגיד השידור הציבורי קשוב גם הוא לנושא זה. כשם שלא שמים זמר שלא יודע לשיר לא מציבים אדם מול מיקרופון ברדיו שלא יודע לקריין כראוי.