השופטת: אופיר כתבי-ריבלין, בית משפט השלום בפתח תקוה

המועד: יום חמישי, 21.20.2021, שעה 08:30

הנושא: מעצרים



מה עושים כאשר תסקיר שירות המבחן אינו מגיע במועד? לשופטת אופיר כתבי-ריבלין יש תשובה מקורית: היא הולכת ללשכתה בניסיון לברר, אך חוזרת בידיים ריקות ואומרת לצדדים שכבר עשר דקות היא מחכה לשווא לתשובה. בינתיים איש שב"ס וסניגור מדברים ממש בקול, איש השב"ס עובר לדבר בטלפון - וכתבי-ריבלין אינה מגיבה.

סניגור מבקש למחוק את בקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים, וכתבי-ריבלין מכתיבה בשמו: "מסכימים לקיומן של ראיות לכאורה, איננו מסכימים לעילת מעצר". הסניגור מנמק את בקשתו, אך כתבי-ריבלין קוטעת אותו: "אני באמת לא מצליחה להבין למה יש בקשה למעצר עד תום ההליכים. מי נמצא פה מהמשפחה שלו? אבא שלו יערוב לו, ואם הוא יפר את התנאים - אבא שלו ישלם הרבה מאוד כסף. אם האדון ירצה להכניס את אבא שלו לבעיה כלכלית - זה עניין שלו. אבל חייב להיות מדרג [במגבלות]. צריך להתחיל ממשהו כלכלי, ואחר כך תהיה שלילת חרות".

התובע משיב וטוען שמדובר בריבוי עבירות, אך כתבי-ריבלין מזכירה לו ש"אנחנו לא בשלב של העונש". הסניגור מתפרץ לדברי התובע וכתבי-ריבלין ממהרת להשליט סדר: "בלי ויכוחים. איפה מיוחסת לו ההפרה של מעצר בית? לפני שאני אעצור אותו, אני אבדוק אפשרות מקלה יותר. אם הוא לא יעמוד בה, אני אעצור אותו. אני רוצה לשמוע עכשיו גם מהאבא וגם מהמשיב עצמו שהוא מתכוון לכבד את ההחלטות. פה זה בית משפט והוא צריך להבין את זה.

"אם אני אתן פה אמון, למרות הבקשה הלא-מופרכת של המדינה, והוא יפר אותו - באותה דקה הוא שוב יהיה כאן וזה יהיה עד תום ההליכים. יכבד את התנאים - הוא יישאר בחוץ. לא יכבד - זה ייגמר באותו רגע. אם הוא לא משכנע אותי, הוא יישאר במעצר. שיחת טלפון פרטית ביניכם, חמש דקות ותחזרו אלי". החשוד נמצא בהיוועדות חזותית וכתבי-ריבלין מורה לשב"ס לאפשר לו לשוחח בפרטיות עם עורך דינו.

"אוכל לתת בך אמון פעם אחת"

בינתיים כתבי-ריבלין עוברת לתיק בו הסניגורית מבקשת להסיר את התנאים המגבלים והתביעה מתנגדת. כתבי-ריבלין שואלת כמה זמן האיש משוחרר והאם הוא יוצא לעבודה ובשאר הזמן מצוי במעצר בית; הכנה טובה יותר הייתה חוסכת שאלות אלו. כתבי-ריבלין מכתיבה החלטה תוך שקט מוחלט באולם, מה שאינו מובן מאליו בדיוני מעצרים. היא מפרטת בצורה תמציתית את השיקולים לכאן ולכאן, ולבסוף מאמצת את המלצת שירות המבחן על הקלות במגבלות - אך לא מסירה אותן. בין היתר כתבי-ריבלין מעניקה לחשוד חלונות התאווררות בימים שני, חמישי ושבת - אך לבקשת הסניגורית משנה לימים ראשון, שלישי וחמישי ומעירה: "אם יחשבו שנוח להם משהו אחר - אפשר להגיש בקשה לשנות".

כעת חוזרת כתבי-ריבלין לתיק בו החלה קודם לכן ומשוחחת עם העצור, אשר הפר צווי הגבלה של אלוף פיקוד מרכז ביהודה ושומרון. "המדינה מבקשת לעצור אותך עד תום ההליכים. הפרת עוד פעם ועוד פעם חוק. אני יכולה לעצור אותך עד תום ההליכים. אם אתה תתחייב ואבא שלך יתן ערבות כספית, אני אוכל לתת בך אמון פעם אחת. אם לא תכבד את התנאים ולא תתחייב - אני אעצור אותך עכשיו עד תום ההליכים".

הצעיר מתחייב וכתבי-ריבלין ממשיכה: "אני רושמת מפיך: אני מבין שאבא שלי יחתום על ערבות ושאם אני אפר את התנאים, אני אעצר". היא פונה לאב הנוכח באולם: "אתה מוכן לחתום עליו ערבות? המשמעות שאם הוא יפר את התנאים, אפילו הפרה קלה - הכסף יחולט".

כתבי-ריבלין מכתיבה החלטה, ותוך כדי כך מבררת כמה זמן הוא עצור ותוהה בקול באוזני התובעת: "אגב, למה עצרתם אותו רק עכשיו? אלה דברים שידעתם עליהם בזמן אמת". הצדדים מתווכחים וכתבי-ריבלין מבהירה: "אני רק שאלתי שאלה פשוטה. אני לא אומרת שזה לא בסדר, אבל לפעמים לחקור ולחקור ולחקור ולא לעשות כלום - זה מעביר מסר שיסתיים בחקירה".

כתבי-ריבלין חוזרת להכתבה. קודם לכן היא ציינה שהעצור הפר צווים חוקיים, וכעת מסבירה שהתרשמה שחמשת ימי המעצר הרתיעו אותו מהפרות נוספות. כתבי-ריבלין מכניסה להחלטה את ההבהרות שניתנו לעצור ולאביו, וש"המשיב התחייב והצהיר באולם בית המשפט כי לא יפר את התנאים ואת צו האלוף". הערבות של האב נקבעת על 20,000 שקל ועוד 7,000 שקל הפקדת מזומן. כתבי-ריבלין פונה לתובעת: "עיכוב?" - כן. הסניגור אומנם מתנגד, אבל כתבי-ריבלין מעכבת ביממה את ביצוע ההחלטה כדי לאפשר הגשת ערעור.

הוכחה להכנה לקויה

בין הדיונים משתררת מהומה אופיינית, ועורכי הדין קובעים ביניהם מי יישמע קודם; כמה מהם מבקשים להקדים אותם כי זה "דיון קצר" וזוכים למענה מן הדוכן: "הכל קצר". בשמו של סניגור מכתיבה כתבי-ריבלין, כי הוא מבקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ואומרת שאין צורך בטיעונים נוספים: "כששולחים מישהו לחוות דעת, לא מבזבזים את הכסף של מדינת ישראל", היא מחייכת. בעיצומו של הוויכוח בין הצדדים שוב שואלת כתבי-ריבלין כמה זמן האיש עצור - פעם שלישית בתוך זמן קצר, והוכחה להכנה לקויה.

"הוא לא משתחרר עד שיש איזוק, זה ברור", מציינת כתבי-ריבלין. הסניגור צועק על התובעת בגסות: "די, תשבי". כתבי-ריבלין מחליטה להיות מהאו"ם: "אתם נכנסים אחד לדברי השני. הוא יטען שהחלופה מרוחקת, את תטעני שלא". היא פונה למפקחים המוצעים - אמו ובני-דודיו של הנאשם:

"מעצר בית זה אומר שאסור לו לצאת מהבית בכלל ואסור להשאיר אותו בבית לבד. המשטרה תבוא ותבדוק, ואם הוא בבית לבד - זו הפרת תנאים ויקחו את הכסף. אתם תחתמו על ערבות של 20,000 שקל כל אחד. אם הוא יוצא מהבית - אתם מתקשרים מיד למשטרה. אם לא - לוקחים את הכסף. אתם מבינים שזה יכול לקחת הרבה זמן, אפילו שנה? אתם יודעים מה מיוחס לו ושזה חמור?".

מדובר בעבירות נשק במגזר הערבי, על כל החומרה הידועה שלהן, אך כתבי-ריבלין אינה חוקרת את המפקחים - לא בכלל ולא על יכולתם להציב גבולות בפרט. היא מתחילה להכתיב החלטה, בלא להעיר לסניגורים שמדברים, כולל אחד בטלפון. כתבי-ריבלין משתמשת בנוסח מוכן המזכיר שחובה לבחון חלופות ושהמעצר אינו מקדמה על חשבון העונש. "לאחר המתנה ממושכת התקבל תסקיר שירות המבחן", והיא מביאה את עיקריו. סניגורים ממשיכים לדבר, כולל סניגורו של העצור בו עסקינן - המשך להתנהגותו הבלתי-ראויה קודם לכן; כתבי-ריבלין אינה מעירה דבר.

למרות הקריאות להקשיח את הטיפול

למרות הקריאות, כולל של בית המשפט העליון, להקשיח את הטיפול בעברייני נשק במגזר הערבי - כתבי-ריבלין מחליטה על מעצר בית. היא מסתמכת על התרשמותו של שירות המבחן מן המפקחים המוצעים ומן ההתארגנות המשפחתית, ואז מוסיפה משפט שאין לראותו אלא ככוזב: "התרשמתי באופן ישיר מהמפקחים המוצעים הנמצאים באולם בית המשפט ומיכולתם לעמוד בנטל הפיקוח". בפועל, כתבי-ריבלין דיברה איתם אולי דקה ולבטח לא ביצעה את החקירות הממושכות שמבצעים רבים מעמיתיה. כתבי-ריבלין אינה מסתפקת בפיקוח האנושי כפי שהציע שירות המבחן ומוסיפה איזוק אלקטרוני, שלדעתה יוצר את האיזון הראוי בין חומרת העבירות, העדר העבר הפלילי והפיקוח האנושי הראוי. "נתתי את דעתי לעובדה כי המשיב עצור מזה ארבעה חודשים, לראשונה בחייו, ואני סבורה, כי יש בטראומת המעצר כדי להניאו מלהפר את תנאי שחרורו".

כעת יש להכניס את הכתובת: טייבה, ליד בנק הפועלים, אבו יחיא, אבו רז. הצופה מן הצד תוהה האם יש בפרטים אלו כדי לאפשר פיקוח ממשי והאם המשטרה באמת תטרח לבוא ולבדוק שהעצור מקיים את כל תנאי השחרור. התובעת מבקשת עיכוב ביצוע כדי לערער, והייתה מוכנה להסתפק ב-72 שעות (כולל סוף השבוע); הסניגור הוא המבקש עיכוב של ארבעה ימים, כנראה בשל אילוצי יומנו - ובינתיים מרשו יהיה בבית המעצר.


השורה התחתונה:
כתבי-ריבלין קולטת במהירות, מה שמאפשר לה לנהל את הדיונים ולקבל החלטות ביעילות. לצד זאת, ההכנה שלה לדיונים אינה מספקת, היא לא מצליחה לשלוט בצורה מספקת באולם, והאמירה על התרשמותה מן המפקחים לא שיקפה את האמת - ודאי מצב שעל שופטים להימנע ממנו.

יעילות: 8.

מזג שיפוטי: 8.