1. ל
ניר חפץ נותרו כנראה שלושה-ארבעה ימים על דוכן העדים: יומיים-שלושה של חקירה בידי עו"ד
עמית חדד ועו"ד
נוית נגב בתיקים 1000 ו-2000 ויום אחד של חקירה חוזרת בידי התביעה. חקירתו הנגדית בתיק 4000 הסתיימה היום (22.12.21), ולכן אפשר להסתכל אחורה לארבעת השבועות בהן ניצב עד כה על דוכן העדים.
בחקירה הראשית סיפק חפץ רקע רב על חשיבות התקשורת בעיני
בנימין נתניהו בכלל ובתקופות בחירות בפרט (לכתב האישום רלוונטיות הבחירות במרס 2015). לדבריו, היה לו קל מאוד לדחוף לוואלה פרסומים שהיה מביך מדי לנסות להעבירם לאתרים אחרים, אפילו כאלה שנתפסו כתומכי נתניהו. הוא ציטט את
שאול אלוביץ כמי שאמר לו, שבני משפחת נתניהו "לא מבינים שנתתי להם את האתר". לדבריו, נתניהו למעשה שלט בסיקור שלו באתר ואף השתמש בו כדי לפרסם ידיעות שהיו נוחות לו. הוא גם סיפר בהרחבה על ההתערבות שלו - בשמו של נתניהו ובידיעתו - במינוי עורכי האתר, עד כדי הצורך של אלוביץ ו
אילן ישועה לקבל מראש את אישורה של המשפחה למינויים אלו.
התביעה גם העלתה מיוזמתה את הפיל שבחדר: תנאי המעצר הקשים והלחצים המתמשכים שגרמו לחפץ להפוך לעד מדינה. חפץ דיבר על לחצים אלו ועל פרטים מחייו האישיים שהטיחו בו החוקרים - אך אמר שלכל היותר זה היה ברקע. להפך, אמר חפץ. הוא החליט להיות עד מדינה כאשר הלחצים הללו פחתו והוא התאושש מהם. הוא הסביר, כי בשבוע הראשון לחקירתו היה במצב קשה ולכן נענה להמלצת עורך דינו,
ירון קוסטליץ, שלא לדבר אפילו על מעמד של עד מדינה. אבל כאשר היה יכול לחשוב בצורה הגיונית, הגיע למסקנה שעליו לבחון אפשרות זאת - ולבסוף הלך עליה.
2. חפץ תיאר באריכות רבה את התנאים הפיזיים הקשים בהם הוחזק: מאות עקיצות פשפשים וסירוב לאפשר לו להיבדק בידי רופא, שבוע של תזונה המבוססת על לחם וכמה תוספות, טרטור בין בתי מעצר כך שלא היו לו אפילו בגדים נקיים שכן הם נותרו בבית המעצר הקודם, שינה של לכל היותר ארבע שעות בלילה.
נחזור על מה שאמרנו בזמן אמת: המדינה מעולם לא הכחישה את טענותיו אלו של חפץ. כאשר סניגוריו של נתניהו העלו את חלקן בטענות המקדמיות, תשובתה של הפרקליטות הייתה שתנאי מעצרו של חפץ היו שגרתיים - מה שחייב לעורר חלחלה בכל אזרח ישראלי, בלי שום קשר לעמדותיו הפוליטיות ובלי שום קשר לדעתו על נתניהו. הדברים גם מתיישבים עם הדוחות השנתיים של הסניגוריה הציבורית על תנאי המעצר והמאסר בישראל, שהם מחפירים ואף בלתי אנושיים, ודאי במדינה מערבית במאה ה-21.
ההגנה עודדה את חפץ להאריך בתיאורים אלו, כולל קטע ארוך של העדות שהתנהל בדלתיים סגורות. היא גם העלתה את הטענה לפיה חוקריו רמזו לו, לעיתים בצורה ברורה מאוד, שכדאי לו להפוך לעד מדינה נגד נתניהו. חפץ עצמו אמר כי לפחות בחלק מהם - הדברים היו ברורים לו בצורה מוחלטת. לשיטת ההגנה, החוקרים רמזו לחפץ שבתמורה לעדותו ייפסקו הלחצים הפיזיים והנפשיים עליו - דבר המהווה "פיתוי והשאה" שהחוק אוסר. בסיכומים תטען ההגנה, כי ההסכם עם חפץ בטל מעיקרו וכך גם עדותו כולה, או שלכל הפחות המשקל שלה אפסי בשל הנסיבות בהן מסר את גרסתו.
3. קו מרכזי של ההגנה היה להראות את העוינות של וואלה כלפי נתניהו ואת תמיכתו ביריביו בבחירות 2015. הטענה ברורה: בתקופה החשובה ביותר מבחינת נתניהו (הבחירות) ומבחינת אלוביץ (הצורך באישורו של נתניהו לעסקת בזק-yes), וואלה העניק לו את ההפך הגמור מאשר סיקור אוהד - וממילא אין מתת ואין שוחד.
חפץ בהחלט שיתף פעולה. הוא אמר שוב ושוב, כי וואלה היה ביסודו אתר עוין לנתניהו שביקש להפילו מן השלטון, ושהסיקור לו זכה
יצחק הרצוג נועד לסייע לו מול נתניהו. חפץ גם אישר, שבמשך כל חודש דצמבר 2014 הוא לא פנה אפילו פעם אחת לישועה, לא כדי להכניס פרסום חיובי ולא כדי למנוע פרסום שלילי. ואילו בתקופת הבחירות הוא פנה עשר פעמים בלבד ובצורה שגרתית, ולא תמיד פניותיו נענו.
4. לצד כל זאת, חפץ נתן גם דחיפה משמעותית לטענות התביעה. הוא אמר כי מאחר שהדנ"א של האתר היה עוין לנתניהו - הרי שהיה בצורך בדחיפה מצד אלוביץ (כלשונו) כדי להכניס לשם ידיעות שאולי אמורות היו להיכנס ממילא. על בסיס זה יכולה התביעה לטעון: נכון, האתר היה רע לנתניהו - אבל בלי אלוביץ הוא היה עוד יותר גרוע. או כמו שאמר חפץ: אם אלוביץ וישועה היו נוסעים לאנטרקטיקה, העיתונאים באתר היו יכולים לתקוף את נתניהו ללא שום מגבלה.
דברים אלו מסייעים, אולי במפתיע, גם לאלוביץ. טענת ההגנה המרכזית שלו היא, שהתערב בתכני וואלה משתי סיבות עיקריות: הוא לא רצה להרגיז את נתניהו שבידיו ההכרעה בנושאי בזק, והוא רצה לאזן אתר שנטה הרבה יותר מדי שמאלה לטעמו. החלק הראשון, טוענים עורכי דינו, הוא אנושי וסביר לגמרי ואינו מלמד על קיומה של עסקה מושחתת כלשהי. ואילו החלק השני הוא תוצאה של המציאות באתר, שלא נראתה לבעליו משיקולים עסקיים: אם הארץ ו-ynet מוטים נגד נתניהו, ו
ישראל היום וערוץ 20 מוטים בעדו, וואלה יכול לתפוס את המקום הטוב שבאמצע.
5. אז מה השורה התחתונה? זו תינתן כמובן בידי השופטים, ותושפע לא רק מעדותו של חפץ ומן האמון בו, אלא גם מהקשר הדברים ומהמידה בה הם ישתלבו בראיות האחרות. מה שכן ניתן לומר כעת, זה שלושה דברים. האחד: החקירה הנגדית הייתה נינוחה בהרבה מן הצפוי (בוודאי בהשוואה לזו של ישועה) וחפץ היה רחוק מאוד מלקרוס תחתיה (כפי שצפו כמה משקיפים).
השני: חפץ תיאר שתי פנים של וואלה - כזה העוין ביסודו את נתניהו ופועל במלוא הכוח נגדו, וכזה הכנוע לדרישות המגיעות מרחוב בלפור. השלישי: היה לו הסבר סדור שממנו לא זז. לפי חפץ היה וואלה ה"טבעי", זה ששיקף את דעותיהם של עובדיו (כולל ישועה); והיה וואלה ה"מאולף", זה שמדי פעם נוצר בלחציו של אלוביץ. החלטתם של השופטים האם להסכים עם ההסבר הזה, תהיה בעלת משקל רב בהכרעה בתיק 4000.
6. עוד נקודה, שולית מבחינה משפטית וחשובה מבחינה ציבורית. כפי שהראינו כאן מספר פעמים, חפץ תיאר - בצורה חסרת תקדים - את אופן ההתנהלות של נתניהו. הפרטים באו מתוככי הלשכה והמעון, מפיו של אחד האנשים הקרובים ביותר והנאמנים ביותר לנתניהו, שהערצתו אליו ניכרת עד היום - והם נאמרו בפומבי ובצורה רהוטה ועקבית.
חפץ תיאר את נתניהו כאדם רדוף חששות מפני האזנה לטלפונים וגורס מסמכים שיטתי; מי שמשוכנע שהתקשורת פועלת במכוון להפילו ולשם כך אף תוקפת את משפחתו; אדם אובססיבי לגבי הנאמר עליו בתקשורת, המקדיש שעות רבות ויקרות לכל פסיק בניסוח של הודעות ותגובות; ראש
ממשלה הנמצא בהשפעה רבה ואף מזיקה של רעייתו ובנו - אשר מתערבים גם בנושאים ממלכתיים ואפילו ביטחוניים. יש לכך משקל רב כאשר מדובר במי שעדיין נושא את עיניו לתפקיד ראש הממשלה, וצריך להיות לזה משקל רב בעיני מי שממשיכים לתמוך בו.
לחלק מתומכי נתניהו בתקשורת ובציבור קשה מאוד עם עדותו של חפץ. לכן יש ביניהם מי שמגיבים עליה בצביעות הגובלת בגיחוך: קובעים שכל מילה שלו נגד נתניהו היא שקר, ושכל מילה שלו המסייעת לנתניהו היא אמת. רמת ההיסטריה של חלק מן התגובות מהכיוון הזה, שבשבועות האחרונים ירדו לשפל עמוק במיוחד במתקפות על הפרקליטות ועל רוב אמצעי התקשורת, אולי מהווה מדד לתפיסת משמעותה של העדות, על כל חלקיה. וזה כמובן בהנחה שכמה מן המגיבים הללו עדיין פועלים בצורה רציונלית, ולא איבדו מזמן כל שארית של הגינות והיגיון.
