לפני כחודש נפתחה מסעדת הבשרים "קזבלן" ברמת החי"ל, שמאחוריה עומדת משפחת עולים חדשים טריים מהעיר קזבלנקה שבמרוקו (ולא אוהדים כפייתיים של הסרט הידוע, כפי שאנשים מסוימים - לא אנחנו, חלילה - עשויים להניח). ארזנו את עצמנו במעילים טובים ויצאנו אל הכפור לבדוק הכצעקתה. אז אומנם יורם גאון במכנסי טייבס לא חיכה לנו בכניסה, אבל הטאץ' המרוקאי בהחלט ניכר במקום; מי שכן קיבל את פנינו היה חיים משה שהודה על הכל וניחוחות הבשר הנצלה על הגריל.
המקום מעוצב בגוונים של בורדו וזהב, משולבים בעץ כהה, המשרים במקום אווירה חמימה ונעימה. מספיק חמימה לפחות בשביל שנתקלף מהמעילים ונתחיל לעורר את בלוטות הטעם. בשביל הסיפתח צצים על השולחן מיני מזטים לפתיחת התיאבון כמו טחינה, חמוצים מסוגים שונים, סלט טורקי, סלק וחצילים. לא משהו שלא ראינו כבר, אבל כמו ישראלים טובים יותר או פחות, נשנשנו אותם על אוטומט.
את התפריט (הכשר, אגב) פותחות כמובן מנות ראשונות כמו חומוס עם מסבחה, חומוס עם כבש או גרגרים, צ'יפס, כבד קצוץ, פטה כבד ועוד חברים. אנחנו הלכנו על חומוס עם כבש, ואני חייבת לציין שלמרות אהבתי הגדולה לבשר כבש, בשילוב המקורי הזה טרם נתקלתי. ממצאי הטעימה: אכן, מדובר בשילוב מעניין, לא בשביל חתונה קתולית אבל לא רע בשביל סטוץ.
למסעדה בר מרקים קטן, עליו הם מתבשלים בסירי ברזל ומוסיפים לאווירה הביתית ארומה ריחנית, כמו גם נותנים אופציה נוספת להפשיר ולחמם את הגרון לקראת האוכל. בצהריים, המרקים הם חלק מתפריט הארוחות העסקיות ובערב, תמורת 24 שקל לסועד אתם מוזמנים להתכבד בהם כאוות נפשכם.
אחרי שהתעוררנו הגיעה ההתלבטות הגדולה: האם ללכת על המנות המרוקאיות האותנטיות, שבאופן אישי אני חובבת גדולה שלהן, או על בשרים צלויים על האש, שהרי עבור קרניבורים שכמונו אין כמו חתיכת בשר עסיסית המציצה עליך מהצלחת על-מנת לשמח לבב אנוש. חשבנו וחשבנו ובסוף החלטנו שאין צורך להתלבט, במחירים האלה אפשר להזמין הכל.
מידי יום מתחלפות המנות המרוקאיות, עליהן אמונות המאמות של המשפחה, ולכל אחת היום המוקדש לה: קציצות ברוטב עגבניות ("כוארי די מאמא") ביום ראשון, דרך קוסקוס בידאוי בימי שלישי ועד סכינא קומפלט ביום שישי (כל מנות הבית עולות 48 שקל). אנחנו הגענו למסעדה ביום שני, מה שזיכה אותנו במנת היום "דזאזא בזיתון" - עוף רך ונמס ברוטב זיתים ועגבניות פיקנטי, מתובל בעוז, כמיטב המטבח המרוקאי המסורתי. קיבלנו בצד דוגמית ממנת ה"כפתה", קציצות בקר מרוקאיות, שהיו סימפטיות, ולא יותר.
עד כה מיצינו את הצד המרוקאי שחבוי בתוך כל אחד מאיתנו ועברנו לצד החייתי, אך מכיוון שמי שמסתכן במטבח מרוקאי תחילה צריך לדעת שהוא מסתכן בכך שלא יישאר לו הרבה מקום לדברים אחרים, הזמנו לנו שיפודי אנטרקוט. תשמעו, זו אומנם מסעדה חדשה, אך ניכר כי מי שעומד מאחורי הבשר במסעדה יודע את מלאכתו לא מהיום. הבשר היה עשוי במידה הנכונה ונהנינו מכל ביס.
למי שלא מתקיים מבשר בקר כמונו, ישנן אפשרויות אחרות להתלבט ביניהן כגון דגים, סטייק עוף וסטייק פרגיות. כדי לסגור הרמטית את החמצן בגוף אפשר לפזול לכיוון המתוקים מאוד: סופלה שוקולד, מלבי או פאי אגוזים ברוטב קפה, מה שיבטיח שלא תוכלו לקום מהכיסא בלי לשטוף את הפה בתה עם נענע.
המחירים במסעדה סבירים ונעים בין 15-24 שקל למנות הראשונות, מגוון השיפודים נע בין 24 ל-30 ₪ לשיפוד ומחירי הדגים נעים בין 65-70 שקל.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
